ההתנשאות המנותקת של השופט טירקל
יו"ר הוועדה שהנציחה אשכנזים בלבד על השטרות טען שמטופש לעסוק בעדתיות בייצוג הציבורי. בתגובה, אריאנה מלמד מתחייבת שאם יימצא רוב מזרחי בצמרת האקדמיה או הדירקטוריונים הגדולים, היא תאכל שטר של אלתרמן. או של רחל המשוררת
בשנת 2013, סיפר לנו אתמול (א') כבוד השופט בדימוס יעקב טירקל, כבר לא צריך לשים לב למוצאו של אדם כשמדברים על ייצוג ציבורי, כמו למשל – אילו מתים ידועי שם יופיעו על שטרות. אבן כבדה נגולה מעל לבי כשכבודו אמר כך וגם הוסיף שהעיסוק בזה טיפשי, כי אני לתומי דווקא חשבתי שיש בעיה.
- עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
במדינה בת 65, למעט עמיר פרץ, לא נמצאו איש או אישה מזרחיים ראויים להתמודד על משרת ראש הממשלה. לא כל שכן לכהן בה. מבין הנשיאים, רק שניים היו לא-אשכנזים, כולל האחד שכולנו מבקשים לשכוח. רוב מוחלט, מוחץ אפילו, של שופטי בית המשפט העליון, מעולם לא ידעו על איזה צד של המופלטה מורחים חמאה, וגם לא היו צריכים לדעת, יען כי תמיד נמצא בהיכל של העליון השופט שכולם חוץ ממנו הבינו שהוא יושב על תקן המזרחי. היחיד. לרוב הוא גם ישב על תקן חותמת הגומי. ומי שמקורב לפלח האליטה הזה מכיר ודאי את הבדיחות על השופט ההוא, שכל כתביו מתמצים ב"אני מסכים". נו מה, מזרחי.
ראשי אוניברסיטאות? רמטכ"לים? שרים? ראשי דירקטוריונים בחברות הגדולות במשק? מנכ"לי על? אם תמצאו ב-2013
בכל אחת מן הקטגוריות האלה רוב ליוצאי אסיה-אפריקה, כפי שהם מוגדרים בשנתונים הסטטיסטיים, אני מתחייבת לאכול שטר של אלתרמן. או של רחל המשוררת.
פנים רבות יש לגזענות, ועוד יותר מזה – להכחשתה. הבה ונראה מהם הטיעונים שבחר כבוד השופט לנמק בהם את אי-הכללתו של דיוקן מזרחי כלשהו על השטרות העתידיים של המדינה.
ראשית, הנושא לא רלוונטי. נו טוב, כבר הראינו – בקלות – מדוע זו גם טעות וגם הטעייה. הנושא אכן רלוונטי כאשר תת-הייצוג למזרחים באליטות המובילות משתקף גם בתת-הייצוג בסמלי המדינה, ושטר הוא ודאי סוג של סמל.
שנית, שזו "שטות לעסוק בזה ב–2013", אבל ברור שגם בשנה זו עדיין לא פתרנו את בעיית תת-הייצוג, שהיא בכלל סימפטום של הגזענות המושרשת בקרב אותן אליטות כלפי כל מי שזה מקרוב בא, ועוד מארץ "פרימיטיבית". לא במקרה טבע כבוד השופט אהרן ברק (אז היועץ המשפטי לממשלה) את המונח "מבחן בוזגלו", ולא את "מבחן השופט בוזגלו". בוזגלו זה עממיקו. לכל היותר ממוצע. מבריק? רב-הישגים? בפסגת ההיררכיה? לא, זה לא בוזגלו, זה בודנהיימר מיוצאי אירופה–אמריקה, או טירקל, בן להורים ילידי אוסטריה.
"בנותי נשואות לאנשים ממוצא מזרחי", הוסיף כבוד השופט והתגונן, וכאן זה כבר באמת עובר כל גבול, בדיוק כמו בטענה החבוטה של אלה שאומרים "אני אנטישמי? יש לי חברים יהודים". מה ביקש השופט לומר, שבנותיו מצאו בני זוג ראויים וגם מזרחים? האם לא הבין בעצמו שמן האמירה הזאת מנשבת בדיוק אותה התנשאות צחיחה ודעתנית שעולה מן ההחלטה על השטרות החדשים?
אבל זה בכלל לא ככה: הרי כבוד השופט "לא שם לב" למוצא. כלומר, לא שם לב לכך שהוא חי בחברה הטרוגנית ודמוקרטית, שבה לכל אחד מגווני הקשת האתנית, הפוליטית והתרבותית יש זכות לייצוג במוסדות המדינה, צמרותיה וסמליה הציבוריים. לא רק לאותו גוון שעמו קל לכבוד השופט להזדהות כי הוא מוכר לו עוד מהבית. במלים אחרות – ייצוגם של מזרחים בכלל לא בראש שלו. בכלל לא בטוח שהתודעה של נשיא הוועדה היא שקובעת מי יהיה על השטר. וכיוון שכך, הכי נוח והכי קל לו שייראו אשכנזים ועוד אשכנזים.
בעוד 15 שנה זה יתוקן, הבטיח ראש הממשלה. ב–2028, אם לא תחול מהפכה של ממש בייצוג, במוסדות או בסמלים, יבוא שוב מישהו - צאצא של צאצא של יוצאי אירופה-אמריקה, ויגיד שהמוצא מאוד לא חשוב. מותר כבר עכשיו לא להאמין לו.
לפנייה לכתב/ת 
