חברי המת אביתר, הצחקת אותנו עד מוות
"חבר יקר, בטח תגרום לאותן כמויות של אושר שהשפעת כאן, כשתופיע שם - על הבמה השמיימית שאליה זומנת בטרם עת. כבר עתה אני יכול לשמוע בת קול פורצת מן השמיים בצחוק גדול ומכריזה: נאפול'ה בורובסקי, בדרן קדוש". פרידה מהרוג הפיגוע
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
אבל כששמעתי על מותו בפיגוע השבוע, חשתי כאילו אגרוף נשלח אל בטני, והאדמה נשמטת תחת רגליי. זה לא הפליא אותי. נאפו הצליח להגיע אלי - כמו לאלפי האנשים שליוו אותו בדרכו האחרונה. הוא צלח אל מעמקי הלב. הוא נגע בנשמתי כמו שמעטים הצליחו בכל שנות חיי. והוא עשה זאת בדרך היחידה שהכיר, הדרך הקצרה והיעילה ביותר להגיע לליבו של כל אדם: הצחוק.
צחוק מתגלגל בארוחת השבת
כל מי שהכיר אותו, לא יכול שלא להגניב חיוך קטן כשהוא שומע את המילה "נאפו" - הכינוי שהוצמד לו, אין איש יודע מתי ומדוע, אך מתאים לו באופן כה מדויק ותכליתי. השם "נאפו" מגיע עם פנים מחייכות ופרצופים בלתי אפשריים, ועם הומור שאי אפשר להישאר אדיש אליו. ובעיקר, "נאפו" מגיע עם תאוות חיים שלא יודעת שובעה, פנים מוארות ומאירות - וחיוניות נדירה שסוחפת כל אדם, רציני ושקול ככל שיהיה, אל מחוזות השמחה חסרת הגבולות.
נאפו, אביתר בורובסקי ז"ל, היה מרקד ומתעוות ומספר בדיחות וצוחק את צחוקו המתגלגל בארוחות בישיבה בצפת, שבה למדנו כולנו לפני הצבא.
מתוך הרצון המתמיד שלו לראות את כולם מחייכים סביבו, ובכישרון הטבעי שלו להצחיק כל אדם בכל סיטואציה, החל נאפו להופיע ברחובות צפת בספונטניות מוחלטת, עם מופעים חצי-מאולתרים שנועדו רק לדבר אחד: לגרום לעוברי אורח לשמוח. מופע אחר מופע, פעם אחר פעם, הקיפו אותו ואת חבריו עשרות סקרנים - ילדים ומבוגרים - צחקו והתרגשו וציפו למוצא פיו בצמא מבורך, כשחיוך של ציפייה מרוח על פניהם.
נאפו לא הסתפק בכך. בעזרת כמה חברים מוכשרים מהישיבה, הקים קבוצה שקראה לעצמה "תיאטרון צפת". במסגרתה צילמו בורובסקי וחבריו מספר קלטות בנושא חגי ישראל, מוסר וסיפורי חז"ל, המיועדות לילדים. אף שידעתי שהקלטות מיועדות לילדים, צפיתי בהן, ובסיומן כאבה לי הבטן באופן פיזי ממש מרוב צחוק. נאפו שיחק בהצגה המבוססת על סיפורו הטראגי של "יוסל'ה קמצן קדוש". נאפו היה שחקן בחסד עליון.
אבל מעל לכל זה, הוא היה אדם ערכי, מאיר פנים ושמח. כל כך שמח עד שלא ניתן היה לחוש עצב בסביבתו. הוא היה עמוק וקשוב ורגיש וחכם, אבל כל אלה לא העיבו מעולם על שמחת החיים המפעמת בו, על ההומור הגאוני שאפיין אותו ועל הקלילות שבה ניהל את חייו.
לבי נקרע כשקראתי את מילותיו של אביו על בנו הצדיק שנלקח בטרם עת. נפשי שתתה אל מול תמונות ילדיו הנצמדים לגופו המת, ממאנים להיפרד מהאיש שאהב אותם וגידל אותם בכזו שמחה, מילא את הבית בצחוקו המהדהד.
יהי צחוקך ברוך
אלפים ליוו את אביתר (נאפו) בורובסקי בדרכו האחרונה. אלפים שידעו את צחוקו. אלפים שחייכו למוצא פיו. אלפים שהזדעזעו ממותו הכל כך אלים של האדם הכה עדין נפש, טוב לב ונעים ההליכות שהיה. הצחקת את כולנו, אביתר. הצחקת אותנו עד מוות.
אני, בצר לי, לא זכיתי להימנות עימהם, כי אמש טרם הגיעה אלי בשורת האיוב הזאת. לא זכיתי ללוותך בשנותיך האחרונות ולא בדרכך האחרונה. הלוואי ואזכה לכל הפחות לפסוע בדרך המיוחדת שהתווית לנו בעצם הווייתך, בשביל שכולו הומור וצחוק והארת פנים עצומה לכל אדם באשר הוא, ללא הבדלי גיל, דת או לאום.
אביתר, היית האדם השמח והמשמח ביותר שהכרתי בחיי. בחיוכך ובשמחתך הצליח מותך לפעור בי חור עצום חרף חלוף הזמן שעבר מאז נפרדו דרכנו. צער גדול ממלא אותי שלא אזכה לשוב ולראותך, לצחוק עימך ולצפות בך על הבמה.
כולי תקווה שתגרום לאותן כמויות של אושר ושמחה שהשפעת כאן, כשתופיע שם - על הבמה השמיימית שאליה זומנת בטרם עת. כבר עתה אני יכול לשמוע בת קול פורצת מן השמיים בצחוק גדול ומכריזה: "נאפול'ה בורובסקי, בדרן קדוש".
יהי זכרך ברוך, וצחוקך זכור ומבורך.
לפנייה לכתב/ת 
