צבר חוב של 280 אלף שקל - אשתו תשלם?
אדם שלקח הלוואה ולא החזיר 280 אלף שקל ממנה, נתבע יחד עם אשתו על-ידי שותפו שנאלץ לשלם את הסכום מכיסו. האם בית המשפט החליט לחייב את האישה לשלם?
שני יזמי נדל"ן רכשו נכס. אחד השותפים נתן ערבות בנקאית של 280 אלף שקל לבנק המזרחי, לשם הבטחת הלוואה שנטל השותף השני מהבנק. אלא שהשותף לא פרע את ההלוואה, והבנק חילט את הערבות - מה שהוביל לסכסוך משפטי בין השניים - אליו נגררה גם אשתו של השותף.
- העמוד המשפטי החדש של ynet
- קשיש ופיליפינית התאהבו - משרד הפנים יכיר כזוג
- השתמשה בזרע גרושה בלי ידיעתו, ותפצה ביוקר
תביעה שהגיש מעניק הערבות נגד השותף להשבת הכספים, התקבלה על-ידי ביהמ"ש - שחייב את נוטל ההלוואה להשיב לשותפו את הכספים. אלא משום שהשותף ידע שעמיתו נמצא בחובות כבדים ולא יוכל לפרוע את החוב, הוא הגיש תביעה גם לחיוב אשתו של שותפו במחצית החוב.
התביעה נדחתה בתחילה, והשותף הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. לטענתו, אין זה ראוי שהכספים שנטל הנתבע ונכנסו לחשבון משותף שלו ושל אשתו, לא יוחזרו על ידי האישה - שסביר להניח כי השתמשה בהם לצרכיה.
האישה טענה מנגד כי במסגרת ההליך המשפטי נגד בעלה לא נערך בירור עובדתי, ולא הוכח כי הכספים אכן הוכנסו לחשבון המשותף. כמו כן מאחר שמקור הכספים במערכת העסקית בין השותף לבעלה, החוק אינו מאפשר להטיל עליה את חובותיו כלפי השותף.
למרות שביהמ"ש המליץ לברר במדויק לאן נכנס הכסף, באמצעות הגשת מסמכים בנקאיים מהחשבון המשותף, שני הצדדים בחרו שלא לעשות זאת.
לא ניתן להסתמך על השערות
בפסק הדין ציין השופט שנלר כי הוא נאלץ להכריע בתביעה, מבלי לדעת אם הכספים באמת נכנסו לחשבון המשותף. הוא הוסיף כי לאור מחדלי העובדות והראיות, דין הערעור להידחות.
בפסיקתו קבע כי חוק יחסי ממון הוא המשטר הרכושי שחל על האישה ובעלה. לפיו נקבע כי כל עוד הם נשואים, יש הפרדה מוחלטת בין נכסיהם. לפיכך האישה אינה זכאית לזכויות בנכסי בעלה, ובהתאם גם לא חבה בחובותיו.
עם זאת, השופט הוסיף כי ישנם מקרים בהם ניתן יהיה לחרוג ולהטיל חבות של בן-זוג נשוי על זוגתו, אולם הדבר אפשרי רק כאשר מוכחת כוונה מיוחדת של בני הזוג לשיתוף בנכס שבגינו נוצר החוב. למשל במקרה בו הבעל נוטל הלוואה לרכישת דירה משותפת לו ולאשתו.
אלא שכוונה כזו יש להוכיח באמצעות תשתית עובדתית וראייתית חזקה, ובמקרה הזה לא רק שלא הוכח שהכספים נכנסו לחשבון המשותף, אלא גם אם היו נכנסים לשם, השותף לא הוכיח בשום צורה כי האישה השתמשה בכספים.
"כל אשר נטען על-ידי המערער, כי יכול והמשיבה רכשה בגדים וכד' בכספים אלו, הינו בגדר השערה ללא כל תשתית, וברור שלא ניתן להסתמך על השערות שכאלו", כתב השופט, והוסיף כי עצם העובדה שהשותף לא יוכל לקבל את כספו חזרה, אינה מספיקה על מנת לחייב את האישה לשלם את החוב של בעלה.
לפיכך הערעור נדחה, בדעת כל שופטי ההרכב שכללו גם את ד"ר קובי ורדי ורות לבהר-שרון. מאחר שהאישה הקשתה על הבירור העובדתי, לא חויב המערער בתשלום הוצאות משפט.
קבלת הערעור הייתה פוגעת במוסד הנישואים
לדברי עו"ד מורן אלבז קונפורטי, העוסקת בתחום המשפחה, "אילו ניתן היה לחייב את בת הזוג באופן אוטומטי בחובות שיצר בעלה היה נוצר כאוס, שהיה פוגע בצד שלא היה לו כל חלק בהתחייבות של השני, ובמישור הרחב יותר - במוסד הנישואים עצמו.
"ראוי היה כי הנושה, שהוא הנפגע היחיד, היה קובע בהסכם ההתקשרות עם הבעל בטחונות גבוהים, שהיו מגנים עליו מפני אירועים מסוג זה".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
