"דבורה עומר כתבה את הסיפור של המדינה"
מותה של דבורה עומר הותיר קהל נאמן של קוראים אוהבים וחברים אבלים. כעת הם נפרדים מהסופרת שגדלו על ספריה. נשיא המדינה שמעון פרס: "בעט חכמה ובדיו אוהבת היא חינכה דורות של הורים שהקימו דורות נפלאים במדינת ישראל"
הסופרת דבורה עומר שהלכה אמש (ה') לעולמה, השאירה אחריה שובל קוראים ארוך ומעריץ, וספרי מופת לילדים ובעיקר לנוער, שרבים מאיתנו גדלו עליהם. "שרה גיבורת ניל"י", "דפי תמר", "הבכור לבית אבי", או "צוללים קדימה", נמצאו על כל אחד ממדפי הספרים דור אחרי דור, מאז שנכתבו. ספריה הרבים הפכו לנכס צאן ברזל בילדות של כולנו. כעת חבריה, ואנשי תרבות וספר, נפרדים פרידה אחרונה מהסופרת האהובה.
נשיא המדינה שמעון פרס הוציא היום (ו') אגרת תנחומים מיוחדת למשפחתה של הסופרת דבורה עומר. באיגרת כתב הנשיא: "דבורה, עליה השלום נחשבת לסופרת ילדים גדולה. האמת היא, שהיא היתה סופרת הורים גדולה. היא חינכה את ההורים כיצד לחנך את ילדיהם. לאהוב, להעריך ולחשוב. כל הדברים החיוביים לבשו אצלה אמינות גדולה, ונראו כמובנים מאליהם, כהכרחיים באמת. היא כתבה, בעט חכמה ובדיו אוהבת. והיא חינכה דורות על דורות, של הורים שהקימו דורות של בנות ובנים נפלאים במדינת ישראל.
"היא כתבה היסטוריה, היא כתבה פדגוגיה, אבל מבלי לשאת את גובה התארים האלה מעל היכולת של גובה העיניים. היא אהבה אותנו. אנחנו הקוראים מכל הגילאים אהבנו אותה. היא אפשרה לנו, למבוגרים, להיות ילדים. היא אפשרה לילדים להיות מבוגרים יותר. היא בגדר תרומת יחיד שליבב את רוחם של רבבות. היא השאירה אחריה מורשת שתוסיף לחכות בעוז גם אחרי שהלכה מאתנו. יהי זכרה ברוך".
הסופרת סמדר שיר מספרת על ההיכרות שלה עם עומר ועל האופן בו "דפי תמר" השפיע על כתיבתה. "דבורה הוכיחה לי כשכותבים בגוף ראשון זה יותר משכנע, יותר נוגע ללב. ממנה קיבלתי את האהבה המאוד גדולה לז'אנר של יומנים, זה התחיל מ'דפי תמר'. השפה היומיומית שלה בכתיבה זו לא שפה שנהגנו לקרוא, אבל היא תמיד הייתה תקנית ומדוברת. יום אחד כשהגעתי אליה הביתה כעיתונאית, היא אמרה לי 'אף פעם אל תכתבי כשהילדים שלך בבית, שלא יקנאו בכתיבה שלך ולא יפתחו סלידה לספרים שהם גם כן הילדים שלה'. את הספר האחרון שהיא רצתה לכתוב והיא לא הספיקה היא תיארה לי - על הרגעים שבהם התנדנדה בין חיים למות, מעבר לאור הגדול, ואמא שלה שמחכה לה בסוף. מאוד אהבתי אותה".
ספרים מתוך הסודות הכמוסים
שלמה בר שביט, שחקן התיאטרון וזוכה פרס ישראל היה לאחד מחבריה הקרובים של עומר. "דבורה עזבה אותנו אבל היא נשארת עם הגיבורים שלה, הגיבורים של הספרים שלה. לפחות היא נגאלה מיסוריה" הוא אומר ל-ynet. "היא אמנם סופרת של כולם, אבל לכל קורא יש את הדבורה שלו ולכל חבר יש את הדבורה שלו. היא כתבה את הספר 'מעבר לכביש או חבורת עלומים' שהיה על תולדות חיי, אמנם לא בשמי, אבל היא ידעה את הסודות הכי כמוסים שלי. ביליתי איתה שעות גם כחברה וגם כסופרת".
שביט מספר על המפגש הקבוע שלו יחד עם עומר ובעלה שמוליק ושאר חבריהם בימי שישי בצהריים, אולם בשנים האחרונות מאז שחלתה, היא כבר לא היתה יכולה להגיע. "ראינו שהמחלה שלה מתחילה להיות קשה, אבל זכיתי לרגע מדהים אחד מאז שחלתה. נסעתי להופעה בכפר מעש, ונכנסתי לבית שלה בידיעה שהיא לא תזהה אותי. היא ירדה מהמדרגות עם הפיליפינית שלה והתיישבה על כיסא. פתאום היא הישירה אלי מבט ואמרה לי 'שלומיל'ה' ונעלמה שוב לעולם שלה. זה היה מרגש".
שרת התרבות לימור לבנת מביעה צער רב על מותה של כלת פרס ישראל."דבורה עומר ז"ל היא גדולת סופרי הילדים והנוער בתולדות הספרות העברית, וסיפרה בספריה בכישרון מופלא את סיפורה של מדינת ישראל, העניקה ביטוי יוצא דופן לערכי הציונות והפכה אותם לחלק חשוב מחיינו. ספריה ליוו ריתקו והילכו קסם על דורות רבים של ילדים ובני נוער. במובנים רבים גם לאחר מותה תמשיך דבורה עומר באצבעות ספריה, להטביע את חותמה ולהשפיע על פני התרבות הישראלית. הספרות הישראלית איבדה את אחת מיקירות בנותיה. יהיה זכרה ברוך".
הסופר והעיתונאי גיל חובב, שהוא גם נכדו של איתמר בן אב"י עליו כתבה עומר את הספר, "הבכור לבית אב"י", מספר: "המוות שלה מאוד מצער אותי. היא הפכה אותנו לסלבריטיז בזכות הספר שלה, אמנם לא בעל כורחנו. הצעירים של היום נחשפו לאליעזר בן יהודה בזכותה. 'הבכור לבית אב"י 'היה הראשון מבין הרבה ספרים שלה על דמויות חשובות בהיסטוריה".
חוקרת ספרות הילדים, ד"ר יעל דר מספרת כי עומר היתה מהיוצרות הכי חשובות שהצליחו ליצור זיכרון היסטורי בעבור ילדים. "הרומנים ההיסטורים שלה, בגלל שהיו כל כך פופולריים, היו הראשונים שביטאו תובנות של עבר לאומי בעבור כולנו", מסבירה דר. "כשמישהו חשב על אליעזר בן יהודה, הדבר הראשון שעלה לו בראש היה הספר 'הבכור לבית אב"י'. היא גם היתה הסופרת הראשונה בעברית שכתבה ספרים שכוונו לבנות, ולא תמיד זוכרים לה את זה. היא לקחה מודלים שהיו קיימים בעולם כמו כתיבת יומן, והפכה אותם לספר מופתי כמו 'דפי תמר' שהציג יומן של ילדה ישראלית, אחת משלנו".
חוקר ספרות הנוער יחיעם פדן נפרד מעומר: "דבורה עומר כתבה מבחינת בני הנוער בעיקר שורה ארוכה של ביוגרפיות, גם על אנשים מאוד חשובים ונחשבים כמו יצחק רבין, וגם ביוגרפיות על אנשים הרבה פחות מוכרים כלוחמים בפלמ"ח. ההשפעה המצטברת היא שבני הנוער שקראו את הספרים האלה יכולים להכיר קצת פנים שונות מהעבר שלנו כאן בארץ. ההצלחה שלה או העובדה שהספרים שלה קריאים מאוד, נובעת מכך שבניגוד להרבה מאוד סופרים אחרים, אצלה אתה לא מוצא את דבורה עומר אלא אתה מוצא את ההזדהות המלאה שלה עם מי שהיא כותבת עליו. כמו שהיא אמרה לי פעם כשהיא כותבת על הרצל היא הרצל וכשהיא כותבת על בן גוריון היא בן גוריון".
מתרגמת הספרים עטרה אופק, נפרדת היום מהסופרת. "כרגע לדבורה אין מחליף. עצם העובדה שהיא הצליחה לכתוב ספרים מרתקים על דמויות חשובות כמו שרה גיבורת ניל"י ואיתמר בן אב"י, זה אומר המון. היא הפכה שמות של רחובות לאנשי משפחה, בלי הספרים שלה, על האנשים האלה היו רק ספרי היסטוריה. 'הבכור לבית אב"י' לדוגמא, הראה שאפשר לקחת דמויות מתולדות הישוב ותולדות הציונות, ולהפוך אותו לסיפור מעניין. לדבורה היתה רגישות לחריג, בספרי הנוער שכתבה על טיפוסים חריגים, היא ידעה ללכוד אותם על הנייר שנשאר לדורות, היתה לה הבנה עצומה של נפש הילד".
דני פחימה, מנכ"ל "דני ספרים" שהוציאו לאור את רוב ספריה של עומר, מספר על הצלחת
ספריה גם שנים לאחר שנכתבו. "דבורה עומר שייכת לליגה של הסופרים הגדולים בהחלט. הספר 'שרה גיבורת ניל"י', לדוגמא, ממשיך למכור באופן קבוע כחמשת אלפים ספרים בשנה כבר 25 שנים. אלו ספרים נצחיים".
המתרגמת וחוקרת הספרות ד"ר דורית שילה, כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על דבורה עומר, ומספרת על יצירתה: "כתיבת הרומנים ההיסטוריים היו ללא ספק שליחות עבור עומר. היא ראתה בספריה 'נר זכרון' לאותם אנשים שנתנו את חייהם למען עם ישראל והמדינה, ובעיניה, התפקיד שלה בתור סופרת ומחנכת היה להציל אותם מהשכחה. הרומנים שלה הם ללא ספק הצלחה: מצד אחד חינכו דור שלם של ילדים והנחילו לו תודעה היסטורית לדמויות מן העבר של הישוב ושל מדינת ישראל, ומהצד האחר הם הצלחה מסחרית שעדיין נמצאת בשיא כוחה".
