הציעה לעבור פוליגרף והתחרטה, הכתובה נשללה
אישה שתבעה את כתובתה בבית הדין הרבני, הציעה להיבדק בפוליגרף כדי להוכיח שלא בגדה בבעלה. ברגע האחרון התחרטה, וזה עלה לה בהפסד בדיון
בני זוג התגרשו, האישה דרשה לקבל את הכתובה. בן זוגה טען שהיא לא זכאית מכיוון שבגדה. ואיך כל זה הסתיים?
הגרוש טען בפני בית הדין הרבני האזורי בחיפה, כי האישה לא זכאית לכתובתה מכיוון שבגדה בו בזמן שהיו נשואים. לטענתו, היא הכירה אדם בקורס בישול ושמרה על קשר איתו במשך כ-10 חודשים לאורך הנישואים, ואף בילתה עמו במסעדות ובבתי מלון. הוא צירף פירוט שיחות של האישה עם אותו בחור. עוד טען כי מאחר שהיא ביקשה להתגרש ממנו בטענה שאינה מסוגלת עוד לחיות עמו, הרי שעל פי ההלכה היא אינה זכאית לכתובתה.
האישה הודתה שהייתה בקשר עם הבחור, אך לטענתה היה זה קשר טלפוני בלבד - ולא היה ביניהם דבר לפני הגט. היא אף התחייבה להיבדק על כך בפוליגרף. בית הדין קיבל את ההתחייבות, והחליט להכריע בתביעה לאחר קבלת תוצאות הבדיקה - במסגרתה הורה לשאול האם במהלך הנישואים קיימה יחסי אישות או קשר רומנטי עם אותו בחור, והאם הם שהו יחד בבית מלון באותה תקופה.
אלא שהאישה התחמקה מביצוע הבדיקה, כאשר בא כוחה טען כי היא שרויה בדיכאון ובלחץ וצורכת כדורי הרגעה. לפיכך המליץ לה רופא שלא לבצע את הבדיקה.
"יש רגליים לדבר"
הדיין דוד בר שלטון בחן האם ניתן לשלול את כתובת האישה, כמי שביצעה מעשה כיעור עם אחר בזמן הנישואים. הוא ציין כי אין בפניו הוכחה מוצקה למעשה הבגידה, מלבד טענת הבעל ופלט השיחות שהגיש - המעידים כי אכן הייתה בקשר עם אותו בחור ודיברה עמו בטלפון בשעות היום והלילה.
ראיות אלה, קבע, אינן מספיקות כדי להוכיח בגידה באופן חד-משמעי. עם זאת, ניתן לראות בהתחמקותה מביצוע בדיקת הפוליגרף כחיזוק לטענת הבגידה. זאת, בפרט לאור העובדה כי מכון הפוליגרף ממילא מחויב לבחון את כשירותה לעבור את הבדיקה. אם לא הייתה כשירה, היה פוטר אותה מלבצעה.
למרות זאת, הדיין קבע כי לא ניתן לשלול את הכתובה אך ורק בשל מעשה הכיעור - שלא הוכח במאת האחוזים. ולכן בנוסף קיבל את עמדת הבעל, כי טענת האישה שאינה מסוגלת עוד לחיות עמו כיוון שהוא "מאוס עליה ואינה מסוגלת עוד להסתכל בפניו", מצדיקה את הפסד הכתובה.
- לעיון בפסק הדין
- עו"ד שני ליבמן סייעה בהכנת הכתבה
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
