פיליפיני עתר: אל תגרשו, אני חי עם ישראלי - וזכה
ישראלי ובן זוגו הפיליפיני עתרו לבית המשפט בדרישה להכיר בקשר שלהם, ולאפשר בכך לפיליפיני להישאר בישראל - בניגוד לעמדת משרד הפנים. השופטת החליטה לתת להם הזדמנות
האם ניתן לגרש אזרח זר, אם הוא חי כידוע בציבור עם אזרח ישראלי? בשאלה הזו דן לאחרונה ביהמ"ש, לאחר שזוג גברים עתר בדרישה למנוע ממשרד הפנים לגרש אחד מהם בתום 12 שנות זוגיות.
בשנת 2002 נענה משרד הפנים לבקשתם של אזרח ישראלי ובן זוגו הפיליפיני להכיר בקשר הזוגי ביניהם, והעניק לזר אשרת שהייה בישראל. שנתיים לאחר מכן קיבל מעמד של תושב ארעי, שהוארך עד שנת 2009. אלא שאז נשלח פקח לדירת הזוג, וגילה כי מדובר בדירת חדר ובה מיטת יחיד. בעקבות זאת הוחלט לסלק את הפיליפיני מהארץ.
בעתירה שהגישו בני הזוג כנגד ההחלטה, הורה בית המשפט למשרד הפנים להמשיך ולבדוק את כנות הקשר בין העותרים. וכך נערך שימוע נוסף, במסגרתו טענו כי בדירה היה עוד חדר ובו מיטה זוגית וחפצים משותפים, וכי לאחר הבדיקה אף עברו יחד לדירה גדולה יותר. הוועדה קבעה כי המעבר לא רלוונטי משום שהתרחש לאחר ביקור הפקח, וכי לא הוכיחו שהם מנהלים חיים משותפים, אישיים וכלכליים, ומשכך - הזוגיות לא הוכחה.
בני הזוג הגישו עתירה נוספת לביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל-אביב, בה טענו כי הם חיים יחד כבני זוג מזה כ-12 שנים, ולפיכך העותר הזר זכאי למעמד קבע בישראל. הם ביקשו כי משרד הפנים לפחות ימשיך ויבדוק את הקשר הזוגי לתקופה נוספת.
להוכחת טענותיהם, הגישו תצהירים של קרובי משפחה וחברים, והזכירו כי לא ייתכן שלפתע משרד הפנים לא יכיר במערכת היחסים, לאחר שהכיר בה במשך כשבע שנים. עוד טענו כי אמנם אין להם רכוש רב, אולם הם מסייעים זה לזה ככל יכולתם, וביקשו להקל עליהם בהתחשב בכך שהם חד-מיניים וללא ילדים משותפים.
שנים ארוכות חיו יחד
השופטת רות רונן ציינה, כי מתן אשרה לאזרח זר מתוקף היותו בן זוג של ישראלי, נעשית בהליך מדורג. במסגרת ההליך נבחנת כנות הקשר, ויש להוכיח חיי שיתוף וקשר אמיתי של חיבה, אהבה ויחסי אישות.
נפסק כי אין חולק שהעותרים מנהלים מערכת יחסים מזה שנים ארוכות, בה הודה גם משרד הפנים. משכך, עליו לנהוג בזהירות לפני שהוא מבטל בהינף יד את הקשר. זאת, גם אם האינטנסיביות שלו פחתה ולמשך תקופה מסוימת בני הזוג לא חיו יחד, שכן כל מערכת יחסים יודעת עליות ומורדות.
השופטת קבעה, כי אמנם הדו"ח של הפקח משמעותי, אך עם זאת לא היה ראוי להתעלם מטענתם כי עברו לדירה אחרת, גדולה יותר, בפרט כשחלפו כשנתיים וחצי ממועד הביקור ועד לשימוע.
נפסק כי מכלול הראיות מעיד על המחויבות והערבות ההדדית של העותרים זה לזה, במישור האישי והכלכלי גם יחד. פנייתו הנרגשת של העותר הישראלי בדיון, כאשר התחנן שהעינוי יופסק ויתנו לו ולבן זוגו לחיות יחד, כמו גם עדויות החברים וקרובי המשפחה, לא הותירו ספק שלא מדובר בקשר פיקטיבי - כך על-פי השופטת.
עם זאת, היא קבעה כי אינה יכולה לקבל את העתירה במלואה, מאחר שאכן הייתה ירידה באינטנסיביות הקשר בשלב מסוים. לכן קבעה כי משרד הפנים יעניק לעותר אשרת שהייה זמנית, ויוסיף לבחון אם הקשר התייצב באופן המצדיק מעמד קבע בישראל. הוצאות לא נפסקו.
עו"ד יוגב חלפון, העוסק בתחום המשפחה, מסביר, כי "כדי לוודא שהזכות (לאזרחות) אינה מנוצלת לרעה, בוחן משרד הפנים את ניהול החיים המשותפים בין בני הזוג על-ידי חקירות ושימוע (שכן זו הדרך היחידה העומדת בפניו), כאשר השאלה העיקרית שתיבחן היא האם בני הזוג עומדים במבחנים שנקבעו לידועים בציבור".
לפיכך, הוא ממליץ לזוגות הנמצאים במצב דומה לגור יחד, לנהל חשבון בנק משותף ולצבור כמה שיותר הוכחות לקיום חיים משותפים.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
_sm.jpg "צילום: בני דויטש")
