האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו בישיבה?

שני גנים צמודים להם בשכונה ותיקה בירושלים, אל האחד מגיעים כל בוקר ילדים וילדות גלויי ראש, שמחים וצוהלים לקראת יום חדש בגן, מלווים על ידי הוריהם, אנשים עובדים הנאמנים למדינה, שאולי אינם שומרים תרי"ג מצוות, אך את מצוות שמירת הארץ ממלאים הם מכוח האמונה והחוק.

עוד בערוץ הדעות:

הגיע הזמן לשנות את שיטת הממשל והבחירות / יובל ליפקין

כולנו נשות הכותל / ד"ר מוטי שלם

ככה לא בונים "כלכלה חדשה" / אלון חסן

אל האחר, הנסתר מהגן השני ביריעה ירוקה וגבוהה, מגיעים ילדים עם כיפות שחורות על הראש, שמחים וצוהלים לקראת יום חדש בגן, מלווים על ידי אביהם, איש שומר מצוות אלו ואחרות ככתוב בשולחן ערוך, זולת את מצוות שמירת הארץ בה הוא חי, אליה חזר העם היהודי לאחר אלפיים שנות רדיפה והריגה.

שני גנים. שני עולמות. באחד חגגו בחודש שעבר את יום העצמאות ובשני הס מלהזכיר את היום הזה, שבו נעלמים כלא היו מנהיגיהם של החרדים. באחד ידברו על אהבת המולדת, על אזרחות טובה, על הצבא ששומר עלינו מכל צרה ואילו בשני יתעלמו מהמולדת, לא יזכירו אזרחות טובה, ואת הצבא יראו כמקום השייך ל"זן" אחר, לקבוצה זרה וריקה.

שני גנים, דם אחר. אל האחד מגיעים ילדים רכים, אהובים על הוריהם, שבעוד 12-15 שנה אל הצבא ייקראו להגן בגופם ובנפשם על מולדתם, הם יחונכו, ולילות רבים ללא שינה הם והוריהם יחוו. אל השני מגיעים ילדים רכים, אהובים על הוריהם, שבעוד 15 שנה וגם בעוד 20 שנה אל הצבא המגן על מדינתם לא ילכו, וימים רבים של דאגה הוריהם לא יחוו. שני גנים, שני עולמות שונים, אל האחד מגיעים ילדים שישלחו לסכן את חייהם על ידי ממשלתם כדי להגן על המדינה ואל השני מגיעים ילדים שדמם נשמר מכל משמר עד כה על ידי אותה הממשלה.

אפשר לשנות

והיום לאחר שנים רבות, את העוול המוסרי היוצר אפליה בין תינוק לתינוק, בין ילד לילד, ובין עלם לעלם, סוף סוף יכולים הפוליטיקאים לשנות, שהרי אין שום משפט או טענה היכולים להצדיק את לכתו בעתיד של תינוק אחד לקרב או למחנה הצבא המותקף חלילה וחס לעומת הפטור הניתן לתינוק האחר המשחרר אותו מכל סכנה לחייו, רק מפני שהוא שייך למחנה שהחליט כי הוא לא מזדהה עם המדינה ופטור, לפיכך, מכל חובה לאומית-ציבורית, אבל באותה העת יושב לבטח בביתו ומחכה שתינוקות אחרים שבגרו וגדלו יגנו על תינוקותיו שלו שבגרו וגדלו ולגברים חסונים הפכו.

והעם נתן ל"פוליטיקאים החדשים" הזדמנות לגייס כל צעיר המגיע לגיל המתאים לצבא, בלי איפה ואיפה, ובלי שטיקים פוליטיים אלה ואחרים. אך, במקום לשמוע כי הם עומדים ביחד, הלפיד ואחיו יוצא הסיירת מול הלחצים של החרדים ושמים סוף לאיוולת, אנו צופים בשמחה היוצאת מבית היוצר של העיתונות החרדית, השמחה לאידם של החילונים על כך שמנהיגיהם העכשוויים מעדיפים לדחות את "הבעיה" בארבע שנים, וכך לאפשר לחרדים להמשיך ולהימנע מלהכין את ילדיהם לצבא ובאותה העת לראות איך דמם של האחרים נשפך על הגנתם.

האם מישהו יכול להתעלם מעוול מוסרי, שבו רק תינוקות של "זן" יהודי (או דרוזי, צ'רקסי, בדואי וחסרי דת) מסוים ייקראו יום אחד אל הצבא ויידרשו לסכן את גופם ונפשם למען הכלל? האם יכולים הפוליטיקאים החדשים

 להימנע ולהתמודד עם העוול המוסרי הנורא ולהעדיף לזרוע חול בעיני מצביעיהם הממתינים בשקיקה לראות כי עוד מעט לא יהיו הם או ילדיהם היחידים שמתגייסים לצבא?

אם המצב העכשווי יימשך, והתקווה שהביאו הפוליטיקאים "החדשים" תתמוגג, הרי שלא רק שהורים רבים יפסיקו לעודד את ילדיהם להיות המגינים היחידים של עם ישראל, אלא שהאיבה בין התינוקות שיגדלו ויהפכו לבוגרים לא תסתכם בעוד שני עשורים רק בגדר ירוקה וגבוהה שהקימו החרדים בין שני גני הילדים.

חומר למחשבה לשרים היושבים בוועדת פרי שמתפקידה להחליט על מתווה לישראל מוסרית יותר!

פרופ' יזהר אופלטקה, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב