אובססיית הצניעות הורסת את המגזר שלנו

מוזר איך לא חשבו על זה קודם. אבל הנה זה קרה, היועץ המשפטי לממשלה הורה לשרים להתחיל לפעול באופן מעשי נגד הדרת נשים במרחב הציבורי. זה נראה מבחוץ כאינטרס דמוקרטי, אזרחי חילוני, אבל מי שנמצא בפנים יודע. זה אינטרס חרדי מובהק להתחיל לעצור את ההקצנה הזו שמאכלת כל חלקה טובה.

עוד בערוץ הדעות:

מתחסדים בע"מ / שלמה אנגל

הטבלה כן משקרת  / זיו תדהר

לא רבים מכירים מקרוב את פניה של התופעה, עם השם המכובס להחריד "הדרת נשים". במגזר החרדי, שהוא הסובל העיקרי מהתופעה, נושכים שפתיים, משפילים מבט, מתקדמים עוד קצת לסוף האוטובוס ובעיקר שותקים. שתיקה ארוכה מהדהדת, שמאפשרת לקיצוני הבא להטיל רף חדש ומחייב.

 תופעות הדרת הנשים הן המשך ישיר של רעה חולה הפושטת במגזר - "שגעון הצניעות". ערך הצניעות הפך ליהדות עצמה וכשאתה רוצה להצניע מישהו, אתה חייב להעלים אותו, להדיר אותו, לדכא אותו.

בו בזמן שבסעודיה נשים קמות ומוחות נגד איסור הנהיגה ברכב שהוטל עליהן, בארץ הקודש הדמוקרטית קולן של הנשים החרדיות כמעט ואיננו נשמע. וכשכבר נשמע זה בדרך כלל בהצהרות גאווה מדומות של קדושות מעונות, הנהנות מכל רגע במחיצת תקרת הזכוכית שהקצו להן, בהפגנת כוח מדומה מול נשות הכותל או בשכנוע עצמי עמוק שהיריקות שחטפו הן גשמי ברכה.

פתק באוטובוס

חשוב לראות את פניה המכוערות של התופעה דרך מקרה אמיתי, שהתרחש לפני כשנתיים וכמו מקרים רבים דומים עבר בשתיקה, בהתעלמות. קרובת משפחה, חרדית, צנועה לפי כל קריטריון, פאה, חצאית וגרביים עולה לאוטובוס, קו רגיל, אפילו לא מהדרין. בזרועותיה תינוקת קטנה, היא מתיישבת ליד הדלת. האחורית. לקראת סוף הנסיעה הבינעירונית הארוכה מגיח מהמושב האחורי אברך חרדי, מגיש לה פתק ביד ויורד מהאוטובוס.

היא המומה, קצת מבולבלת פותחת את הפתק ושם כתובות המילים שלפניכם: "שלום לך, אני נשוי באושר לאישה יפה, חכמה וצנועה. ואת, אין לך שום דבר למכור, אז את מתלבשת כמו פרוצה! תורידי את הפאה ותלכי לדיזנגוף, מבוזה שכמוך!" את תחושת הבושה וההלם שלה קשה לתאר, הוא אפילו לא השאיר לה זכות לתגובה.

יאמר לזכותו שהוא היה מנומס יחסית למקרים אחרים. ברוב המקרים האחרים מדובר בנאצות, ביריקות ובקללות לכל חצאית תועה שהתמקמה בטעות במושבים השמורים למכנסיים. גידופים שבשל אופיה המכונס והמחונך להפליא של החברה החרדית, כמעט לא זוכים לתגובת נגד.

טלפונים חסומים ומפגשים מחתרתיים

כן אני יודעת, הנשים החרדיות יהיו אלה הראשונות להגיב ולומר כמה הן מאושרות ושמורות ושכל התופעות הללו נועדו להאדירן ולשמור על תומתן. הן מסרבות להודות שהן מושפלות בדיוק כמו אישה מעורטלת בפרסומת, הן אובייקט שצריך להסתיר.

אבל הזרמים התת קרקעיים בחברה החרדית מולידים שיח מסוג שונה, שנאמר במחתרת בשיחות מטלפונים חסומים, במפגשים שקטים ומחתרתיים. במשך שנים גם אני הייתי תחת שטיפת מוח אינטסיבית, שבה נאמר לנו שמקומנו הוא ברור וצריך לקבל אותו בשמחה ובאהבה. שטיפת מוח מסוג זה היא מתוחכמת, ארסית והרסנית, היא שקטה, אלגנטית ונטולת גילויי אלימות פיזית ממש כמו הפתק ההוא. אבל היא מקבעת את מעמדן של הנשים החרדיות באותו קיטון צר שייעדו להן, נטול השפעה על החלטות משמעותיות, מודר לחלוטין מהמרחב הציבורי, מושפלות, מבוזות ושתוקות. אפילו הזכות הדמוקרטית הבסיסית ביותר נשללה מהן- הרי המפלגות החרדיות אוסרות על נשים להבחר אליהן.

המקרה שבחרתי לפניכם הוא מקרה מתועד, אותה אישה שמרה את הפתק. אבל אלפי מקרים אחרים של ביזוי נשים לא זכו לתיעוד, לא סופרו ואין

 סיכוי שתדעו עליהם. מקרים בהם גבר חרדי מסיט מבט בהפגנתיות מאישה עוברת אורח ומסנן "איכס", מקרים של קריאות "שיקסע" "פרוצה" כלפי נשים וביזוין ברחוב עוברים בשקט, אין סיכוי שתוגש תלונה, אין מי שיגיש!

תופעת ההקצנה בצניעות היא חדשה ונראה שהמגזר החרדי לא ממש יודע איך לאכול אותה. ילדות עטויות בשאלים, נשים ברעלות, אוטובוסי מהדרין, גברים המתיזים אקונומיקה על נשים ומשחיתים את בגדיהן. אלו דברים שלא היו פעם, וזה הולך ומחריף והסבל העיקרי הוא של המגזר החרדי עצמו, למרות כל ההצהרות ההפוכות שתשמעו ממנו. זהו בהחלט עניין למחוקק ולמדינה למגר את התופעה. אין מישהו אחר שיעשה זאת.

אסתי שושן, עיתונאית ופרסומאית חרדית