עיריית חיפה תקים מלון במקום מכון גמילה מסמים
בית המשפט קיבל את תביעת עיריית חיפה, לחייב אגודה שמפעילה מעון לנפגעי סמים לפנות רכוש שבבעלות העירייה - ואף קבע כי תשלם את הוצאות התובעת
בשנת 2007, זכה יזם במכרז לבניית מלון במתחם בו הפעילה האגודה למען שירות בריאות הציבור, בחסות משרד הבריאות, מרכז לטיפול בנפגעי סמים. לפיכך, ביקשה עיריית חיפה מהאגודה לפנות את המבנה. זאת, לטענתה, בהתאם למה שהוסכם עם האגודה עוד בשנת 1996 - אז התחייבה לחתום על חוזה, על פיו השימוש בנכס יהיה לשלוש שנים בלבד, ובמידה והעירייה תדרוש זאת תפנה את הנכס.
מאחר שהאגודה סירבה לפניותיה הרבות של העירייה, ולהצעותיה לסייע במציאת מקום חלופי ואף לשאת בתשלום דמי השכירות, החליטה זו לתבוע את האגודה בבית משפט השלום בחיפה. לטענת העירייה, האגודה התחמקה לאורך השנים מלחתום על חוזה, והמשיכה לעשות בנכס כבשלה. לבסוף, כשהיזם זכה במכרז, כבר לא הייתה לה ברירה - שכן נוצר צורך דחוף בפינוי.
בתגובה טענה האגודה כי דרישת הפינוי היא "מהלך כוחני ופסול", המהווה הפרת חובתה של העירייה להפעיל מוסדות שיקום לנפגעי סמים. עוד טענה כי הדבר יוביל לפגיעה בתושבי העיר וחשיפתם לסיכון, שכן מאות המכורים לא יוכלו לקבל תחליף סם. ובכלל, לטענתה העירייה כלל אינה בעלת הנכס, שכן מנסח הטאבו עולה כי רשות הפיתוח היא הבעלים.
ידעה שהפינוי עומד על הפרק
סגן הנשיא, השופט אינאס סלאמה, קיבל את התביעה. נפסק כי מהעדויות והמסמכים עולה בבירור, כי כניסת האגודה לנכס הותנתה בחתימתה על חוזה בתנאים אותם הציגה העירייה. מכך עולה כי האגודה ידעה מלכתחילה כי פינוייה עומד על הפרק, ועצם העובדה שסירבה לחתום על חוזה כתוב אינה מקנה לה את הזכות להישאר בנכס ללא זכות על פי דין.
השופט ציין כי אינו מזלזל בחשיבות פעילותה של האגודה, ואף העירייה לא. לכן הציעה סיוע, למרות שאין לה כל חובה לעשות כן - משום שהאגודה פועלת בחסות משרד הבריאות. עם זאת, ולמרות שהפינוי עלול להקשות על האגודה - שכן זו תיאלץ לפעול במרץ למציאת מקום חלופי - השופט החליט כי הקושי אינו מקנה לאגודה את הזכות לשלול מהעירייה את זכויותיה בנכס. בפרט כשחלפו כשש שנים מיום בו הודיעה לאגודה על כוונתה.
השופט הוסיף כי אין מקום לטענת האגודה כי לעירייה אין זכויות בנכס, כאשר העירייה היא זו שהכניסה את האגודה לנכס, ובה ראתה האגודה כבעלת הנכס לאורך כל השנים. לדעת השופט העירייה הוכיחה כי רכשה את הנכס בשנת 1951, ואין לשלול את זכויותיה רק משום שלא נרשמו בטאבו.
לפיכך, השופט הורה לאגודה לפנות את הנכס בתוך 75 יום מיום מתן פסק הדין, ובתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 5,000 שקל.
פנו למשכיר לפני סיום החוזה
עו"ד יובל גנן, העוסק בתחום דיני המקרקעין, מסביר כי "פסק הדין הינו תזכורת לשוכר, כי עליו לעגן את זכויותיו בנכס באמצעות חוזה מחייב (רצוי בכתב). זאת, גם כשמדובר בנכס שמוחזק למטרות וולונטריות ראויות ורצויות ככל שיהיו. שהרי, אם לא יעשה כן, יהא חשוף לתביעת פינוי מיידית".
לדבריו, יש להיערך מבעוד מועד לפני סיום תקופת השכירות, ולבוא בדברים עם המשכיר בנוגע לחידוש ההתקשרות - שלושה חודשים לפחות לפני סיומה. "פנייה במועד מאוחר יותר עלולה להביא לכך שהמשכיר ינצל את מצוקת השוכר, שעלול למצוא עצמו ללא קורת גג, ויעלה באופן בלתי פרופורציונאלי את גובה דמי השכירות".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
