כתבת סכום גבוה בכתובה? זה יעלה לך ביוקר

ביהמ"ש העליון קבע: הכתובה היא מסמך מחייב גם אחרי עשרות שנים. בכתובה שנחתמה לפני 30 שנה נכתב סכום של 100 אלף לירות, העליון קבע שהסכום ישולם לגרושה עם הצמדה - וכך הפך סכום השווה ערך ל-10 שקלים לפיצוי בסך של 189.5 אלף שקל

עו"ד אורי צפתפורסם: 22.05.13 , 14:29

ביהמ"ש העליון בפסק דין חריג ומקיף ביותר בענייני כתובה: בעל שהתגרש מאשתו ישלם לה את הסכום הקבוע בכתובה, בצירוף הצמדה. וכך יהפכו 100 אלף לירות השוות ערך לכעשרה שקלים חדשים, לסכום של 189.5 אלף שקל.

העמוד המשפטי של ynet

השופטת דפנה ברק-ארז. "הכתובה מהווה מוסד משפטי שביקש להגשים צדק חברתי"(צילום: צביקה טישלר)

פסק הדין המקורי עסק בבקשתם של ילדי מנוחה לקבל את כתובת אמם מעזבונו של בעלה, לו היתה נשואה (בנישואין שניים) כ-30 שנה. בקשה זו הוגשה לביהמ"ש לענייני משפחה ונתקבלה על ידו. נפסק כי סכום הכתובה, שהיה כאמור 100 אלף לירות, ישוערך וישולם למבקשים בהצמדה מלאה למדד - ויעמוד על סכום של 189,500 שקלים.

הערעור לעליון מצד ילדי המנוח, נסב על ההחלטה לשערך את הכתובה ולהצמידה למדד. אלו פנו תחילה לבית המשפט המחוזי שם נדחו, ואז הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שפסק כנגד המערערים ולטובת שיערוך הכתובה והצמדתה למדד.

הכתובה כמגשימת צדק חברתי

פסיקת העליון הפכה את מוסד הכתובה שבדין היהודי "לחוק מחייב". פסה"ד נותן תוקף והדר לכתובה וקובע כי ההתחייבות בה היא "חיוב רציני", כאשר הסכום שהחתן נוקב בו ביום חתונתו ישוערך כערכו ליום הנישואין וישולם לכלה במקרה של פטירה (או גירושין) כשהוא צמוד למדד מיום הנישואין. אם הכלה "לא תספיק לתבוע", יוכלו ילדיה לתבוע בשמה.

השופט אליקים רובינשטיין חתם את פסק הדין בזו הלשון: "חזקה על הרבנים עורכי החופות כי יסבו תשומת הלב לכך, במקום שייראה להם כי נרשם סכום מופרז בנסיבות". השופטת דפנה ברק-ארז הוסיפה כי "הכתובה מהווה מוסד משפטי שביקש להגשים צדק חברתי... חשוב שתכלית זו לא תסוכל דווקא בעת הזו, כפי שעלול לקרות אם יישומו לא יהיה מלווה בגישה משערכת". לדבריה, "שיערוך סכום הכתובה מבקש להבטיח את עתידה הכלכלי של האישה לאחר תום תקופת הנישואין".

הגנה מימים עברו

בצד שירי ההלל לכתובה, יש לזכור כי מוסד זה נוצר על-ידי חז"ל בתקופת ההלכה - ואינו מופיע בתורה. הכתובה נוצרה מכיוון שלפי דין תורה, האישה נותרת בפטירת הבעל בלא רכוש (היא אינה יורשת את בעלה) ובלא פרנסה. הכתובה אם כן נועדה לתת לאישה ביטחון כלכלי עד לנישואיה הבאים, שלא תישאר בחוסר כל. גם במקרה של גירושין האישה אינה מקבלת מרכושו של הבעל ואינה שותפה לו, אלא מקבלת רק את כתובתה.

הכתובה נועדה לשמש את מזונותיה של האישה למשך שנה או שנתיים. אלא שכיום, על-פי חוק יחסי ממון (התשל"ג-1973), האישה נוטלת מהרכוש המשותף של בני-הזוג את אותו החלק שהבעל נוטל - ולפעמים אפילו יותר. זאת ועוד: בימינו הנשים עובדות ומתפרנסות, ויש אף שמשתכרות יותר מבעליהן. מה הצורך, אם כן, בכתובה בשל מזונותיה?

הלכה מול מציאות

בחוק יחסי ממון בין בני זוג נקבע שהאישה זכאית גם לחלקה ברכוש וגם לכתובתה. יחד עם זאת, בתי הדין הרבניים לא מיישמים את לשון החוק, בטענה כי "אין כפל מבצעים". אמירה זו צודקת לשיטתם, שכן אם אין לאישה רכוש יש לה כתובה; ואם יש לה רכוש, אז למה לה כתובה? התוצאה היא שיישום הכתובה בימינו, קרי חיוב הבעל או עיזבונו בתשלום סכום הכתובה מוצמד, לא מתאים בחלק מן המקרים.

העליון היטיב לקבוע זאת בהעניקו שיקול דעת נרחב לבתי המשפט בעניין שערוך הכתובה. גם הרבנות הראשית כבר הנחתה את רבני הנישואין - לפני כעשור - שלא להתיר כתובה העולה על מיליון שקל. הסיבה לכך היא שברור שזוהי התחייבות שאין לקיימה, כגון "אשלם לך כשאלך על הים", ולא משום פגיעה בכבודה של הכתובה. עם זאת, ההנחיה היא שאין להתערב בסכום הנחתם.

מכאן שהנחיית השופט רובינשטיין, שעל הרב העורך חופה להסב את תשומת לב החתן לסכום מופרז, אינה ברורה. האם ביהמ"ש התכוון להעניק לעורך החופה שיקול דעת, במסגרתו יגדיר סכומי כתובה לפי נסיבות הידועות לו - מראה החתונה, גודלה ועושרה? או שהכוונה היא שרב העורך חופה יחקור וידרוש ברכושו של הבעל? ואולי בכלל הרב צריך להבהיר לחתן שהוא ישלם את סכום הכתובה צמוד למדד, בנוסף לחלקה של האישה ברכוש המשותף, על-פי חוק יחסי ממון?

אז מה עדיף: הרבנות או קפריסין?

במוסד הנישואין האזרחיים אין כתובה, אולם לא נוכל לומר שהגרושות ה"אזרחיות" יוצאות בהפסד. לעיתים, בנישואין אזרחיים האישה מקבלת יותר, שכן בגירושין דתיים הבעל מתנה את הגט בוויתור על כתובה ועל רכוש, ואילו בנישואין אזרחיים הבעל לא יכול להתנות דבר.

על פי ההלכה, אין סכום מינימלי לכתובת האישה: די ב-200 זוז מסורתיים הכתובים בכתובה (כ-900 שקל) לדעת רוב הפוסקים: 200 זוז לבתולה, 100 זוז לגרושה או אלמנה, ואין צריך להוסיף דבר.

ולכן, המפריז יסתפק בח"י אלפים שקלים, הרוצה בן יסתפק בב"ן אלפי שקלים, הממעיט יסתפק בח"י שקלים וכדומה. יש לציין שהחתן רשאי לציין בכתובה שהסכום לא יהיה צמוד או אף לנקוב במטבע חוץ, שאז לא תחול הצמדה ממילא והסכום יוצמד לערך המטבע.