החשיפה לצריפין: הרופא החרדי הראשון בצה"ל
חודש הטירונות היה המהנה בחייו, ולטקס חייל שח"ר המצטיין הוא הגיע בטעות בלי מדים. ד"ר דיוויד וויט, חרדי שהוא גם כירופרקט צבאי, עלה מארה"ב לפני שנה והביא משם תפיסה שאינה מקובלת אצל החרדים בארץ: גם תורתו וגם אומנותו
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
ד"ר וויט (25), שעלה לארץ מארצות הברית לפני כשנה ומתגורר עם אשתו ובנו בבית שמש, הוא חייל שח"ר אט"ל הראשון אי-פעם המשרת בחיל רפואה. "זו שליחות גדולה. גם לעבוד במקצוע שלי, וגם לטפל בחיילים. לא יכולתי לחשוב על שילוב יותר טוב מזה", הוא אומר.
לומד תורה ומתפרנס
וויט נולד וגדל בקהילה היהודית בדטרויוט. "לא קהילה גדולה כמו זו שבניו-יורק, אבל עדין מפותחת מספיק עם מוסדות לימוד והכל", הוא מספר.
מגיל צעיר ידע שהוא מתעתד להיות רופא כאביו. "התלבטתי יותר באיזה התמחות לבחור, בסוף החלטתי להמשיך את המסורת המשפחתית ולהיות כירופרקט כמו אבא. למדתי בישיבת 'בית יהודה', ושם תוכנית הלימודים הייתה גם לימודי קודש וגם מקצועות כלליים", מתאר וויט. "יצאתי משם עם רקע מאוד חזק במדעים ומתמטיקה וגם בלימודי קודש".
על אף הזמן הקצר שהוא שוהה בארץ, הספיק וויט לגלות כי לא כל מה שנתפס כמובן מאליו עבור החרדי אמריקאי , יתקבל אצל החרדי הישראלי. "לפי התפיסה שאני גדלתי עליה - כל דבר קשור ליהדות, גם לימודים כלליים. לימוד תורה זה הדבר הכי חשוב, אבל במקביל, כדי להיות חלק מהעולם הזה, להתפרנס ולפעול בו כיהודי, צריך גם את הלימודים האלה", הוא אומר.
"יש לי אישה וילד שאני צריך לדאוג להם. ובסך הכל יש הרבה מאוד דרכים טובות לעזור לאחרים, וזה משהו שמאוד חשוב לי כיהודי, מעבר לעניין האישי במקצוע. אני מתפלל שלוש פעמים ביום, לומד תורה וגם מתפרנס. זה הדגם שחונכתי עליו, זה היה המסר שקיבלתי מהקהילה שם", אומר וויט.
תחושה עמוקה של חיבור
המפגש הראשון שלו עם ישראל התרחש כשהיה בן 18, במסגרת שנת ישיבה. "האמת שלא תכננתי את זה בכלל,
אבל הרב של הקהילה שלנו בדטרויט שכנע אותי לקחת הפסקה ולנסוע לארץ. זו הייתה חוויה מאוד חזקה".
הרגע המכריע של הביקור התרחש, לדבריו, בעיר דוד. "המדריך הקריא את הפסוק 'ירושלים הרים סביב לה', אני זוכר את עצמי עומד שם ומסתכל לכל הכיוונים ורואה את ההרים מסביב, כשפתאום הציפה אותי תחושה עמוקה של חיבור. חיבור למקום הזה, לאבות שלי שהגיעו לאותה אדמה לפני אלפי שנים, זה היה הרגע שבו הרגשתי שחיי השתנו".
הטיסה חזרה הייתה עבורו רגע עצוב. "ישבתי במטוס עם תחושה קשה שזהו זה, שאני לעולם לא אחזור. שזו הייתה חוויה חד פעמית".
אלא שזאת לא הייתה הפעם האחרונה שלו בארץ הקודש. "אחרי התואר הראשון חזרתי לחודש נוסף בישראל, והפעם, כבר היה לי ברור שארצות הברית זה זמני, ושהעתיד שלי נמצא כאן".
הכל משמיים
לימודי הרפואה באוניברסיטה בג'ורג'יה היוו עבורו אתגר רוחני. "למדתי 12 שעות ביום ואחרי זה למדתי תורה,
לא היה זמן לשום דבר אחר. הקושי הכי גדול היה להתמודד עם נושא השבתות והחגים במסגרת הלימודים, מבחנים, קורסים זה היה הדבר שהכי העסיק אותי באותו זמן, וברוך ה' אף פעם לא למדתי בשבת או בחג". על אף העומס, זכה להכיר במהלך הלימודים את נטלי, שהפכה לאשתו.
שבועיים בלבד אחרי סיום הלימודים, כשנטלי הייתה בחודשי ההיריון הראשונים, החליטו השנים לעבור לישראל. "זה היה חייב להיעשות מהר. ידענו שאם אנחנו רוצים שהילד שלנו ייוולד בישראל, אז אנחנו צריכים להזדרז", הוא מספר.
כשהגיעו לארץ, היה דיוויד כבר בן 24. "האמת שלא חשבתי בכלל שיגייסו אותי. חשבתי שזה כבר מאוחר מדי בשבילי". אבל התוכנית הראשוניות להשתלב באחת מקופות חולים נתקלה בקשיים. "לא היו תקנים וכבר החלטתי לפתוח פרקטיקה פרטית ואז הגיע הצו. אפשר להגיד שזה מקרי, אבל מבחינתי הכול היה מכוון משמיים".
הטירונות - ארבעת השבועות הכיפיים בחיי
וויט התייצב בשערי הבקו"ם, ושם נתקל במגייסי שח"ר אט"ל שהציעו לו להצטרף לצה"ל דרכם. "הם ראו שאני חרדי,
אז הם ניגשו אלי ואמרו לי 'יש לנו כל מני מסלולים. תוכל גם לרכוש מקצוע במהלך השירות, חשמלאי, למשל'. אמרתי להם שאני כבר רופא והייתי מאוד שמח לעסוק בתחום שלי, והם היו ממש בהלם. זמן קצר אחר כך, הודיעו לי שאשרת בחיל הרפואה. ".
את הטירונות מגדיר וויט כ"ארבעת השבועות הכיפיים בחייו". "מהרגע הראשון שעלינו על מדים וכל הדרך בטירונות, היה כיף. אני ממש אוהב את שח"ר אט"ל. גם הצבא היה ערוך לקראתנו, חשבו על הכול ".
טירונות? כיף?
וויט צוחק. "כן כיף. זה כמו מחנה קיץ, רק עם רובה. ברור שיש גם קשיים אבל זה מאוד מינורי. לדוגמה, היה לי מוזר לישון עם הרובה- זה קר! או לעשות מסדרים וטרטורים. זו הייתה הפעם הראשונה מאז המעבר לארץ שהכרתי חברים חדשים. וזה ממשיך עד היום, יש לנו ימי עיון ופעילויות משותפות לחיילים החרדים. שח"ר אט"ל מרמים טלפון ובודקים מה איתי מדי פעם, לוודא שהכול בסדר".
ואיך הסתדרת עם השפה?
"היה קושי, עדיין יש", הוא מודה. "אבל זה הפך להיות חלק מההומור, כשהיינו צריכים להרכיב מכשירי קשר בטירונות ולהגיד כל מיני משפטים בעברית, דקלמתי מילים שלא הבנתי וזה הצחיק את כולם בטירוף".
"זה עדיין ככה. קיבלתי חייל מצטיין של שח"ר ולא הבנתי שצריך להגיע לטקס על מדים. את הרוב אני מבין, אבל לפעמים יש לי טעויות מצחיקות. בכל מקרה, כולם מאוד מקבלים ועוזרים".
הכרת הטוב למדינה
הקונפליקט החרדי הקלאסי בין מגזר לצבא לא קיים אצל ווייט. " זה מאוד ברור לי שארץ ישראל בחוויה הדתית ומדינת ישראל זה שני דברים שונים, ואנחנו עדין בגלות. עם זאת, המדינה נתנה לנו אפשרות לחיות פה בין יהודים, ויש לי הכרת הטוב ענקית למדינה לכל מה שהיא עשתה ובנתה, ולכך שהיום אני יכול לגור בארץ שלי.
אני גם מרגיש זכות גדולה ושליחות לעזור לחיילים ששומרים על העם שלנו".
אך האידאולוגיה של וויט מציבה בפניו אתגר כפול, החורג מעבר לגבולות המסגרת הצבאית. "זה באמת מאוד מורכב מה שקורה כאן עם החרדים", הוא אומר. "אני מבין יותר ויותר עד כמה הרקע שלי שונה, ושהחרדים בארץ הם משהו אחר. אני גר באזור האמריקאי של בית שמש, ואנחנו והחרדים הישראלים - זה כמו שתי חברות שונות".
"אשתי ואני מדברים המון על הערכים שגדלנו עליהם, על מה הילד שלנו צריך ללמוד. לשמחתנו, גילנו שבאזור בית שמש יש כמה ישיבות חרדיות שאפשר ללמוד בהן גם לבגרויות. וזה חשוב לנו, כדי שכל האפשריות יעמדו בפניו. אנחנו מאמינים שכל עוד הוא יגדל בבית שומר תורה מצוות, וויראה את היופי והערך של החיים האלה, זה ילך אתו הלאה, לכל מקום, לישיבה או לאוניברסיטה".
לפנייה לכתב/ת 
