ההורים והמורים רבים - והתלמידים סובלים מהזנחה
הבחינה במתמטיקה העלתה שוב את בעיית חילופי ההאשמות במערכת החינוך: שר החינוך מאשים את ההורים, ההורים מאשימים את המורים, והתלמידים רואים את כל ההתנהלות המגוחכת הזו מהצד - ומקבלים שיעור בעייתי לחיים. דוגמה אישית? את זה תחפשו במקום אחר
בשבוע שעבר סערו הרוחות לאחר סיומה של הבגרות במתמטיקה. תלמידים, הורים ואפילו מורים העידו על כך שהבחינה הייתה קשה עד בלתי אפשרית. התוצאה: מתגובות נזעמות מצד תלמידים שפתחו במחאה בפייסבוק ועד פניות ישירות למפקחת המקצוע, שכללו גם איומים.
רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו , ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
ואיך הגיב לאירועים הללו שר החינוך שי פירון? הוא יצא בהכרזה שהאחריות היא של ההורים בלבד, ושהגיע הזמן שהם יודו בכך.
על פניו הוא צודק. בשנים האחרונות אנחנו נתקלים ביותר ויותר מקרים שבהם מעורבים הורים, שבמקום לחנך את ילדיהם לקבלת מרות ופתרון בעיות באמצעות שיחה, הם מעבירים את מלוא האחריות לדמויות הסמכותיות ונוקטים בדרכים לא ראויות. לעתים אף באלימות.
עוד כתבות של נירית צוק בערוץ הורים:
זה נשף הסיום. מה רציתם, שהן ילכו בג'ינס?
המצעד: 8 התחפושות שלא תקנו למתבגרים שלכם
כך תהפכי לנערה הכי מקובלת בכיתה ב-10 צעדים
לרגל אחרי הילד בפייסבוק: זה בכלל עוזר?
המורה? היא לא קובעת כלום
הנה מקבץ מקרים שזכו לחשיפה תקשורתית, רק לצורך דוגמה: מורה שהחרים לילד את הסלולרי חטף סטירה מאביו; ילדים שפלשו לבית מורתם בזמן היעדרותה, קיימו במקום מסיבה פרועה וגרמו לה נזקי רכוש ונפש, כונו על ידי הוריהם "שובבים שבסך הכול נגררו למעשה קונדס"; מאמני הכדורגל בליגות הילדים מתלוננים באחרונה על כך שהורים לא מרוצים מתלהמים מולם; מפקדים בצבא מוצאים את עצמם מגמגמים בטלפון מול הורים שמתלוננים על כך שהילד שלהם לא יצא שבת, שאין לו מה לאכול או שהמפקד לא נחמד אליו.
ההורות שלנו השתנתה והגיעה למצבים אבסורדיים, אין ספק. אבל האם נכון לעביר את מלוא האחריות בחזרה להורים, ורק אליהם?
הורים מוּנעים מהצורך לגונן על הילד שלהם בכל דרך אפשרית, והאויב האולטימטיבי הוא בעל הסמכות. הילד שלנו הוא "מלך", ואם
לא מעט הורים מפגינים בשנים האחרונות התנהגות אלימה על צורותיה השונות. קללה פה, איום שם. והילדים רואים ולומדים - לא איך 'לעמוד על שלהם', אלא איך 'כל הדרכים כשרות'. בקצב הזה, מהר מאוד יגדלו לנו פה ילדים שלא שמים על אף אחד. גם לא עלינו ההורים, תודה ששאלתם. אלו ילדים שלא מתייחסים למורה "כי היא לא קובעת", לא שמים על המפקד "כי מי הוא בכלל", ומתפטרים מהעבודה "כי התנאים חרא" (ואז נשארים לגור אצלנו בבית עד גיל 30).
הבעיה: מערכת משומנת שלא רואים בה את הפרט
אבל שר החינוך הנכבד שכח רק דבר אחד, חשוב ביותר, כשהוא קבע נחרצות שהאחריות על האירועים בעקבות הבחינה במתמטיקה היא בידי ההורים בלבד: יש שני צדדים לטנגו! בכלל, לכל תקשורת יש שני צדדים. לפחות. ברגע ששר החינוך מתנער מאחריות וזורק אותה בחזרה לעבר ההורים, כאילו מדובר במשחק פינג-פונג, הוא בעצם דורך על נקודה כואבת, מכעיסה ומתסכלת: הורים, תלמידים ומורים מרגישים שאף אחד לא שומע אותם, שאף אחד לא שם עליהם, שהם בעצם שקופים ומהווים חלק ממערכת משומנת שלא רואים בה את הפרט. התסכול הזה הוא בדיוק מה שעלול להוביל אנשים, כל שכן ילדים, לאלימות. התחושה היא שאין להם יותר מה להפסיד.זריקת מלוא האחריות לעבר ההורים אינה נכונה בבסיסה. הרי לא ייתכן שלמערכת החינוך אין שום אחריות למחדל שנעשה בצילה ושכל כך הרבה אנשים מגיבים לו (אפילו מתוך המערכת עצמה). בואו נודה, ההתנערות הזו היא מהרעות החולות של מערכת החינוך.
במסגרת יוזמה שקיימנו לאחר הבחירות במגזין "עשר פלוס" אספנו מכתבים של הורים, מורים ותלמידים שביקשו להצביע על בעיות במערכת החינוך. אחת הבעיות המרכזיות שעלתה במכתבים היא בדיוק זו: היעדר תקשורת בין הורים- מורים-תלמידים. ההורים מאשימים את המורים, התלמידים מאשימים את כולם, ושר החינוך מאשים את ההורים. והנתק הזה רק הולך ומחריף.
אם תרצו, אפשר לדמות את ההורים ואת מערכת החינוך להורים גרושים. וכידוע לכם, כשאבא ואמא רבים, הילד משלם את המחיר. במצב כזה, אף אחד לא באמת מתייחס לילד, לרצונותיו או לצרכיו, ובעיקר לחינוכו. והילד? הוא פנוי לעשות מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה.
יש לנו אחריות כהורים, אין בכלל ספק. הגיע הזמן שנספק לילדים שלנו כלים לפתרון בעיות, נכין אותם לחיים במקום לנסות לפתור עבורם הכול, נתמוך בהם, נסמוך עליהם ונאמין בהם, וכמובן נלמד אותם לקבל מרות. במקביל, חשוב שנמצא דרך לשקם את המשולש שמהווה תנאי הכרחי לקיומה של מערכת חינוך חיה ומתפקדת - המשולש שמורכב מהורים, מורים ותלמידים.
כדי שנוכל לשקם אותו אנחנו חייבים שגם שר החינוך יהיה בעניין, שהוא יכיר בחשיבותו ושלא יסתתר מאחורי חילופי האשמות. בשלב הראשון אפשר אולי ליצור שיח בקבוצות קטנות של הורים ומורים, לצרף בשלבים מסוימים של השיח את התלמידים וליצור ערוץ הידברות. יש אדם אחד מנצח על הצדדים השונים במערכה הזו, ולכן אני קוראת לשר החינוך להרים את הכפפה - מוקדם ככל האפשר.
הכותבת היא מייסדת ומנהלת פורטל "עשר פלוס", מגזין אינטרנט חדש וייחודי שעוסק בגיל ההתבגרות
