חוק הריכוזיות: הטייקונים שייאלצו להיפרד מנכסים

ועדת הכספים פתחה היום (ד') בצעד נוסף לצמצום הריכוזיות במשק של הפרדה בין תאגידים ריאליים משמעותיים לתאגידים פיננסיים משמעותיים שמוחזקים בידי בעל שליטה אחד. זאת לאחר שאישרה אתמול לקריאה שנייה ושלישית את הצעד הראשון בהצעת החוק הממשלתית של פירוק הפירמידות העסקיות.

לכתבות נוספות בעניין חוק הריכוזיות

רוצים שישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו , ואנו נפרסם תגובות נבחרות

הממונה על שוק ההון והביטוח באוצר, הפרופ' עודד שריג הצביע על 6 טייקונים או בעלי שליטה שיצטרכו להיפרד מגוף פיננסי או ריאלי שבשליטתם.

בעלי השליטה המשותפת הם קרן אייפקס השולטת בתנובה (ריאלי) ובתאגיד הקרנות פסגות (פיננסי); נוחי דנקנר השולט בחברת האחזקות איי.די.בי (המחזיקה בנכסים ריאליים ופיננסיים). ובכלל; יצחק תשובה השולט בדלק ובפניקס-ביטוח; בינו צדיק השולט בפז ובבנק הבינלאומי; משפחת עופר השולטת בחברת מליסרון (בניה ואחזקת מבנים להשכרה) ובבנק מזרחי-טפחות; ומשפחת עזריאלי השולטת בחברת הקניונים המשפחתית לצד חברת האשראי לאומי-קארד.

שריג ציין כי הרף שנקבע בהצעת החוק להגדרת גוף פיננסי משמעותי הוא שווי הנכסים הפיננסיים שבשליטתו העולה על 40 מיליארד שקל עם אפשרות של צמיחה אורגנית עד 60 מיליארד שקל. גוף ריאלי משמעותי הוגדר כגוף שמחזור המכירות השנתי שלו הוא לפחות 6 מיליארד שקל, עם צמיחה עד 7.5 מיליארד שקל, או אם היקף האשראי שלו עולה על 6 מיליארד שקל.

בעל השליטה המשותף יצטרך להיפרד מהגוף שעונה על הגדרת המשמעות, גם אם הגוף האחר לא עובר את הרף החוקי. הצעת החוק אימצה את הרף השרירותי הזה על פי המלצת ועדת הריכוזיות הבין-משרדית.

שריג ציין כי בחוק נקבע "ממונה על הריכוזיות" שתפקידו יהיה לאסוף מידע ולבחון איפה נדרשת הפרדה ומה נדרש בדיוק. הוא הדגיש כי מבנה האחזקות הריאלי-פיננסי הקיים "מעורר חששות לניגוד עניינים, להקצאות אשראי לא יעילות של גופים פיננסיים לגופים ריאליים של אותו בעלי שליטה, ולהחלפת מידע עסקי בין דירקטורים בגופים משני הסוגים".

לדבריו, חששות אלה גוברים והולכים למרות ההוראות המטפלות בהם בחוק החברות ובהנחיות הפיקוח על הבנקים, רשות ניירות ערך ואגף שוק ההון והביטוח באוצר, ולמרות הבדיקה של ועדת הריכוזיות שלא מצאה בשטח 'אקדח מעשן'".

"החוק המוצע מחזק את ההוראות האלה", אמר שריג. "בחוק יש משמעות לגודל הגוף והמבחן הוא במידת התועלת או הנזק שהגודל יכול לגרום למשק". הוא הוסיף כי מימוש הוראות החוק במכירת הגופים המשמעותיים יוכל להתבצע ברכישת הגופים בידי בעלי שליטה חדשים, ברכישתם על ידי הציבור, או בהסדרת פעילות הגופים ללא בעל שליטה - כל זה תוך 6 שנים. שריג העריך כי החוק יגרום להחלפה של לפחות כרבע מהדירקטוריונים הקיימים. הערכה נוספת דיברה על הוצאת 28 חברות למכירה.

האוזר: להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים

יו"ר רשות ניירות ערך, הפרופ' שמואל האוזר, אמר כי רף ה-40 מיליארד הוא "אגרסיבי" והזהיר מפני הנזק הצפוי מהחוק החדש. "ערך הנכסים עלול להיפגע ואז שכרנו יצא בהפסד הציבור בפנסיות, בקופות הגמל ובכל יתר החסכונות". עוד הזהיר כי שינוי מבנה החברות עלול גם להפוך חלק מהחברות הציבוריות לפרטיות ו"ככל שיותר חברות יצאו מהבורסה הפגיעה במשק תהיה יותר גדולה. צריך להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים".

ח"כ מיקי רוזנטל (עבודה) הגיב ואמר: "הבעיה עם התינוק שהוא כבר שתה את כל המים".

בדיון תקפה ח"כ זהבה גלאון (מרצ) את רף המשמעות המחייב הפרדה שנקבע בהצעת החוק. "זהו רף שרירותי שמאפשר לבעלי שליטה להחזיק במקביל ובבעלות צולבת גופים ריאליים ופיננסיים שמתחת לרף, ולתת לעצמם הלוואות פרועות מכספי הציבור. הרגולטורים טוענים שהרף הוא אגרסיבי, אבל הוא לא מספיק אגרסיבי לתאגיד פיננסי. רף ההפרדה צריך להיות מהשקל הראשון. זה מה שימנע את ניגוד העניינים החמור שנובע מהבעלות הצולבת ואת הפרצה המאפשרת לבעלי השליטה ללחוץ על העלאת הרף".

ח"כ יעקב ליצמן (יהדות התורה) קרא לקצר את מכירת הנכסים מ-6 שנים ל-4 לכל היותר. ח"כ אלעזר שטרן (התנועה) הציע פסק זמן של שנתיים בין קיפול הפירמידות להפרדת הנכסים. ח"כ בועז טופורובסקי (יש עתיד) הביע חשש שחברות זרות ישתלטו על הנכסים ונאבד שליטה על המערכת הפיננסית. ח"כ אראל מרגלית (העבודה) ציין את חסרונם של מודלים לגבי מה שיתרחש בעקבות הפעלת החוק, ושאל אם יש היערכות למשברים פיננסיים.