ארדואן, אל תיגע לי בדמוקרטיה
בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה התאחדו הטורקים באשר הם כדי למרוד במפלגת השלטון. המפגינים לא קיבלו הוראה מלמעלה ולא פעלו בהוראת הצבא. זו תנועה של העם. אילקים בוקה מספרת מאיסטנבול על "קולם של האנשים הזועמים"
"עץ נכרת ואומה התעוררה", כתב המשורר האהוב שלנו נאזים חכמת. זה מה שקרה בשעות האחרונות של ה-30 במאי בפארק גזי, פארק ציבורי פופולרי באיסטנבול. הפעמון צלצל עבור רבים שחשו זעם על המגבלות והתקנות המתמשכות שהנהיגה מפלגת השלטון "מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP) תחת שלטונו האוטוריטרי של ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן.
עוד חדשות בעולם :
יותר מ-1,000 נהרגו בעיראק במאי - שיא מ-2007
מצרים: ביהמ"ש העליון הורה לפזר את הפרלמנט
חמסה עליה: אישה מצ'כיה ילדה חמישייה
בפעם הראשונה בהיסטוריה הלאומית של המדינה התאחדו הטורקים, בלי קשר להבדלים אתניים או דתיים, כדי למרוד במפלגת השלטון. המפגינים לא קיבלו הוראה מלמעלה ולא אולצו לפעול על ידי הצבא (שנחשב מסורתית למגן החילוניות בטורקיה). הייתה זו אך ורק תנועה של העם. קולם של "האנשים הזועמים" נשמע.
קבוצה של פעילי סביבה התחילה בשביתה בישיבה כדי להגן על הפארק הציבורי האהוב ועל העצים העתיקים שבו מהריסה ומהפיכתו למרכז מסחרי. עם זאת, המשטרה תקפה את המפגינים שוחרי השלום בזמן שישנו בבוקר. הם גררו אותם מחוץ לאוהלים שלהם והעלו את האוהלים באש וגם הפעילו כוח מופרז והשתמשו בגז מדמיע נגד הפעילים. מאז, מאות אלפי בני אדם יצאו לרחובות איסטנבול ולערים נוספות ברחבי טורקיה.
לא על הפארק לבדו
רבים עשויים לחשוב, כולל ראש הממשלה עצמו, שהמחאה נוגעת רק לפארק. אולם אין זו האמת. זה קשור בראש ובראשונה לשמירה על הערכים הלאומיים וההיסטוריים ועל הזיכרונות שחשובים לציבור ש"נופנפו" על ידי הממשלה לטובת הקמת בניין, מסגד או קניונים.
זה קשור לדרך של הממשלה לשלוט בחופש הדיבור וההפגנה על ידי שימוש בכוח משטרתי מופרז בכל הזדמנות. זה קשור לצנזורה ולתקשורת המוטה שנשלטת ומושפעת לרוב על ידי הממשלה וקשור יותר מכול להגנה על זכויות אדם בסיסיות. זה נוגע לדרישה לדמוקרטיה ולחירויות הפרט.
לאחר שלושה ימים של דיכוי משטרתי אלים בכל המדינה, בעיקר באיסטנבול ואנקרה, ההתנגדות נכנסת היום ליום רגוע. המשטרה פינתה את הפארק ואת כיכר תקסים. נראה שהושג כאן ניצחון. אולם, אני אישית לא חושבת כך. ראש הממשלה יותר מדי יהיר כדי להודות בכישלון ואני תוהה באופן אישי אם הוא רואה זאת כניצחון של העם.
עבור ארדואן, בהתבסס על נאומו מאתמול, המפגינים הם בסך הכול "מיעוטים ואליטות קולניות מהסדר הישן" ו"אנשיו" לא יהיו עוד שוב תחת שליטתם. כך הוא רואה בעיקרו של דבר את הפגנות המחאה בתקסים.
ראש הממשלה אפילו איים על מתנגדיו ואמר שהוא יכול לגייס מיליונים מ"אנשיו" נגד מאות אלפי המפגינים. זהו דפוס חשיבה, דרך לראות את הדברים לגבי כל דבר שעומד בינו לבין שאיפותיו. זו אותה דרך חשיבה שגרמה לו לדכא את התקשורת באמצעות צנזורה, על ידי דיכוי סטודנטים שמפגינים או על ידי תקיפה אלימה נגד כל התבטאות באופוזיציה. בעשותו כך, הוא מעולם לא היסס לעודד שימוש בגז מדמיע, גז פלפל, רובים, אלימות פיזית ואפילו טנקים ומסוקים מצד המשטרה נגד מפגינים שוחרי שלום שלא עשו דבר מלבד להשמיע את קולם.
אף על פי שאנשים קוראים היום לראש הממשלה להתפטר, אני לא חושבת שזה יקרה. אולי הוא יוותר על תוכניותיו לפארק גזי. הוא ידאג ששריו וראשי ערים יעבירו את המסר. עם זאת, הצלחת המחאה תגרום לארדואן לנקוט בעתיד צעדי מנע וצעדי דיכוי נוספים כדי למנוע את הישנותה בעתיד. אני חושבת שאם ההתנגדות תיחלש, קריאות העם לדמוקרטיה טובה יותר ולחירויות הפרט תיעלם ביחד עמה.
אילקים בוקה היא דוקטורנטית בהיסטוריה של המזרח התיכון ועובדת במרכז מחקר באיסטנבול
לפנייה לכתב/ת 
