אל תשבו בטל: בחרו את הספסל הסביבתי שלכם
במשך חודשים ארוכים יצרו עובדי הגנים הלאומיים בארץ ספסלים שהם פסלים סביבתיים. בין המיצגים ספסל אוהבים, ספסל חלומות וספסל מנוחת הלוחם. איזה מהם הכי יפה?
ספסלים הם לא רק חתיכות עץ שיושבים עליהן, נחים או משמשים לפיקניק. לספסלים יש גם פונקציה נוספת - הם רהיט של הטבע.
רשות הטבע והגנים יזמה תחרות מקורית בין גנים לאומיים ברחבי הארץ, כשהמטרה היא ליצור ספסלים שהם פסלים סביבתיים. איל מטרני, ממונה קהל וקהילה ויוזם התחרות, הציב בפני מנהלי ועובדי הגנים הלאומיים אתגר: ליצור ספסל מעניין, בעל סיפור או משמעות, שיתאים לאופי הגן ויהווה גם פסל סביבתי. גנים לאומיים רבים נענו לאתגר ויצאו לדרך.
עוד בערוץ התיירות:
- לצאת מהרכב וללבוש בגד ים: 4 טיולי מים בצפון
- ליסבון וואייז': לגלות את עירם של מגלי הארצות
- 10 המקומות שאסור להחמיץ בניו זילנד
במשך חודשים ארוכים עבדו ויצרו את הספסלים. בימים אלו, כשעבודת הכנת הפסלפסלים הסתיימה, כל גן לאומי מציג את
הפסלפסל שיצר לראווה והציבור הרחב מוזמן להצביע לפסלפסל האהוב עליו בעמוד הפייסבוק של רשות הטבע והגנים - מטיילים עם ארצי. בין המצביעים יוגרלו מנויים שנתיים לרשות.
כך, למשל, בגן לאומי ירקון יצרו מגדם ישן של גזע אקליפטוס את ספסל "העץ הנדיב" והציבו אותו במרכז הגן על גבעה צופה ומתחת לעץ אקליפטוס נישא. פיסול גדם העץ, שנמצא כבר שנים רבות במקום, דרש מאמץ רב בגלל קושי החומר. בגלל שגם לאחר מותו של העץ הוא מספק שירות מעשי (ישיבה) וחוויתי (פסלפסל מיוחד), האסוציאציה המיידית היא לסיפורו של היוצר של סילברסטיין (בתרגום יהודה מלצר) "העץ הנדיב".
השלט מצטט את משפט הסיום של הספר: "אֲנִי לֹא צָרִיך הַרְבֵּה עַכְשָׁו" אָמַר הַיֶּלֶד, "רַק מָקוֹם שָׁקֵט לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. אֲנִי עָיֵף מְאֹד". "אִם כָּךְ", אָמַר הָעֵץ וְזָקַף אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה שֶׁרַק הִצְלִיחַ, "אִם כָּך, גֶּזַע כָּרוּת זָּקֵן הוּא כֵּן טוֹב בִּשְׁבִיל לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. בּוֹא, יֶלֶד, שֵׁב לְךָ וְתָנוּחַ".
ספסל האוהבים
לעומת זאת, בגן הלאומי אפולוניה, בחרו באסוציאציה רומנטית יותר ויצרו את "ספסל האוהבים", שניצב מול הים התיכון בגובה של כ-30 מטר על מצוק הכורכר, ומדרום שרידי המבצר הצלבני. תחת יריעה לבנה המונפת כחופה ומחוזקת בארבעה עמודים אל הקרקע נמצא ספסל פשוט מאדני רכבת, שפשטותו מאפשרת לאווירה להוביל את הזוג הרומנטי.
הרעיון הגיע ממקרים בעבר, שבהם נתקלו אנשי הגן הלאומי בבני זוג שהתמקמו בשטח זה, כשהוא מלא אווירה אך לא במסלול המבקרים הרגיל. לא פעם הם ראו את הגבר כורע ברך ומבקש נישואים ועל כן החליטו להציב במקום את ספסל האוהבים.
ספסל החלומות המדבר
בחוף בית ינאי (גן לאומי אלכסנדר) יצרו עובדי הגן את ספסל החלומות המדבר, שהוצב על מצוק הכורכר ובסמוך לתחנת ההצלה
- מבשר את החורף: לטייל בעקבות אירוס הסרגל
- "הטיול בטבע הפך לבריחה": המלצות לפינות חמד בצל המלחמה
- עששיות וציפורים: טיולים ופעילויות חינם בחנוכה של החברה להגנת הטבע
- "סוף-סוף כתבה שלא קשורה למלחמה": יצאנו לבדוק את השיפוץ בעין ג'ונס
- "לקח לי הרבה זמן לצאת מהבית": בלוגרית הטיולים חוזרת לשטח, ויש לה גם המלצה לימים אלה
ולשביל ההנגשה למוגבלי הליכה.
רועי שטראוס, מנהל הגן, מספר כי באחת מסערות החורף של תחילת שנת 2013 סחף נחל אלכסנדר את כל אשר נקרה בדרכו. בשוך הסערה, וכחלק ממאמצי הניקוי של איזור שפך הנחל הנמצא בגן לאומי נחל אלכסנדר, נתקל הצוות בשולחן שהיה ממורטט ומסכן.
בעבודה נאמנה שופץ השולחן והוצב במקומו, וכיום מהווה מוקד למבקרים הקבועים ובעיקר לאחר הליכת הבוקר בשבת, אז "הפרלמנט" נפגש, אוכל ושותה ומסכם את השבוע בישיבה על הספסל. ה"פסלפסל" קיבל את שמו מתכני השיחות. לדברי המשתתפים, המושג "ספסל" הוא ברור וכשאומרים למשפחה בבית "אני בספסל" יש לכך רק מיקום אחד בעולם כולו.
ספסל "מנוחת הלוחם"
הפסלפסל "מנוחת הלוחם" שהוצב בגן לאומי חוף פלמחים על המצוק מצפון לחוף המוכרז, ממוקם על שביל טיול בנקודה גבוהה המשקיפה קדימה לים התיכון, דרומה לעבר חוף הרחצה המרהיב ועד תל העתיקות יבנה ים, וצפונה להמשך החוף ועד קיבוץ פלמחים.
הגבעה עליה ממוקם הפסלפסל היא חלקה הצפוני של סוללת הגנה שנבנתה לפני כ-3,800 שנים לשם הגנה מפני פולשים. הספסל מורכב מאבן, עץ וברזל. האבן מייצגת את החומר, הארץ והאדמה. העץ מייצג את החיים, הרוח והאדם. הברזל מייצג את הקידמה, הטכנולוגיה ואת יכולת האדם לשלוט בחומר ולעצבו.
שילוב החומרים הללו מייצג את ההתפתחות האנושית, שנבעה מהצורך לפתח ולשכלל כלי מלחמה על מנת להגיע ליעדים חדשים. ביושבנו על הספסל אנו מביטים דרומה לעיר הנמל העתיקה "יבנה ים", שנגדה לחמו עמים רבים בכדי להשיג שליטה על המרחב הימי.
הרומחים והקשת מייצגים את כלי המלחמה העתיקים שבהם השתמשו צבאות קדומים. אופן הצבתם יוצר מגן דוד המייצג את השלטון היהודי אז והיום.
ספסלקטייט
הפסלפסל שזכה לשם "ספסלקטייט" הוצב לפני הכניסה למערה בשמורת טבע מערת הנטיפים. צורתו מדמה את גג המערה ומטרתו (מעבר לישיבה) לדמות את תהליך היווצרות מערת הנטיפים. לצידו שלט המסביר במלל ובאיור את הפעילות הגיאולוגית הזו.
הפסלפסל הנקרא "הצב והצבי - ספסל שמירת טבע" ממוקם בגן לאומי אשקלון, על המצוק, במרכז שביל הטיול בין השער הכנעני לחוף הים.
צוות הגן יצר ספסל מתכת ועץ. משענות הגב הינם צבאים שניתן לראותם בחולות הגן הלאומי, ובצידיו שני צבי ים - חיות שלעתים מטילות את ביציהן בחוף הגן הלאומי.
סלע המפגש
"סלע המפגש", הוא שם הפסלפסל שיצרו צוות גן לאומי בית גוברין, והוצב ליד מערכת מערות הפעמון הדרומיות.
מדובר בספסל אבן המשתלב בנוף המחצבה הקדומה שיצרה את מערת הפעמון. חומרי בנייתו הם תוצר של ליקוט - שיטה מסורתית מקובלת למיצוי הקיים בשטח.
הסיפור שמאחורי הקלעים: חרסים שהתגלו באזור במהלך חפירות, מספרים על זוג אוהבים ממהעיר העתיקה מראשה וקושרים את סיפורם עם הכתובת המוכרת ממערת הצידונים שבגן לאומי בית גוברין.
"...היא אהבה אותו והייתה אשת איש. הוא אהב אותה ולא יכול היה לקבלה. הלב השבור שלח אותו במשך החורף, בגשמים ובסופות, לבנות מקום חדש לאהבה שכוחה היה חזק מהמציאות. חורף שלם אסף אבן לאבן ובנה ספסל שנתמך בסלע חזק מול מחצבת הפעמון. המחצבה הייתה עבורו מקום מפלט. מקום שנהגו לברוח אליו בין הערביים. עד שיום אחד היא לא הופיעה למפגש, במקום השאירה מכתב (כתובת זהה לכתובת על קיר המערה הצידונית):
"לא נותר עוד דבר שאוכל לעשות למענך או דבר שיענג אותך.
שוכבת אני עם אחר אך אותך אני אוהבת, היקר לי מכל.
בשם אפרודיטי, אני שמחה על דבר אחד, שמעילך מונח לי למשכון.
אבל אני בורחת, ומותירה לך מרחבי דרור. עשה ככל שתחפוץ.
אל תכה בסלע זה, זה רק עושה רעש.
תנועות נסמן זה לזו, יהי זה האות בינינו.
"בייאושו וכאבו הגדול עמד בגשם ותוך כדי הבחין בשתי ציפורי שיר שבאו לתפוס מחסה בגומחה שבתוך הסלע, מקום המפגש הקבוע שלו ושל אהובתו. כאשר הגשם שכח הוא החל לאסוף אבנים, אבן לאבן עדות לכול מפגש, בתום החורף עמד במקום ספסל אבן.
סיפורו של האיש עשה כנפיים, כל יושבי המקום שמעו עליו, שמו נודע כאוסף האבנים המבכה. מדי יום בשעות בין ערביים היה מגיע למקום נכנס למערה וקורא בקול: בשם אפרודיטי שלך לנצח... לאחר שהיה משמיע את צעקתו היה מתיישב על הספסל ומאזין להדהודי ההד...".