התעללות מינית בילדה - לא עילה לכפיית גט
אישה שבעלה הורשע בהתעללות מינית בבתם המשותפת, הגישה תביעת גירושין. בית הדין הרבני שלח אותה לפגישת פיוס עם הבעל בכלא, ואחר כך קבע: התעללות אינה עילה לכפיית גט
בראשית שנת 2011 נעצר גבר על-ידי המשטרה בחשד לביצוע מעשים מגונים בבתו. המעצר התקבל אצל אשתו ואם שני ילדיו בהלם ובהפתעה מוחלטת. בהמשך, הסתבר לאם שהמעשים נמשכו מספר שנים והיא לא ידעה עליהם דבר. בעקבות זאת ביקשה להתגרש, ונתקלה במכשול מפתיע בבית הדין הרבני.
מספר חודשים לאחר המעצר, בעת שהתנהל המשפט בעניינו, הגיש הבעל תביעה לפירוק שיתוף בדירת בני הזוג לבית המשפט לענייני משפחה. בסוף 2011 הוא הורשע בעסקת טיעון, על פי הודאתו בשישה סעיפים חמורים של מעשים מגונים ואינוס קטין במשפחה. נגזרו עליו בין היתר שמונה שנות מאסר בפועל ופיצוי של 75 אלף שקל לבת שאנס.
בינתיים, אשתו הגישה לבית הדין הרבני תביעה לגירושין ולתשלום כתובתה, תוספת כתובתה ופיצויים. במסגרתה טענה באמצעות עו"ד בתיה אשורי, כי בעקבות מעשיו הנפשעים והמחרידים של בעלה בבתם, נהרסו חייה של הבת ושל המשפחה כולה. לדבריה, ששת הסעיפים בהם הורשע הם רק חלק קטן ממסכת ארוכה וחמורה הרבה יותר של התעללות מינית, מעשים מגונים ואינוס, וכי כעת עליה לאסוף את השברים ולשקם ככל הניתן את ילדיה.
הבעל, בצעד טקטי וחסר תום לב, תבע מאשתו שלום בית. בדיון שהתקיים בפני ביה"ד, סירב לתת גט וטען כי אין עילה לגירושין. הוא אף דרש כי תיפגש עמו בכלא לשיחה פרטית.
הדיינים נענו לדרישת הבעל ושלחו את האישה להיפגש עמו בכלא. אלא שכצפוי, גם לאחר פגישה זו עמדה על תביעתה. היא חזרה והדגישה את חומרת מעשיו של הבעל, ואת מצבם הנפשי הרעוע של ילדיה - והודיעה כי לעולם לא תסכים לגור עם הבעל תחת אותה קורת-גג.
הבעל, שיוצג ע"י עו"ד מרדכי אפרתי, הסכים לבסוף להתגרש. אלא שאז העלה דרישה חדשה: שהאישה תוותר על כתובתה ותוספת כתובתה.
המעשים לא מספיקים לכפיית גט
בפסה"ד הביעו דייני ביה"ד הרבני, הרבנים מיכאל עמוס, שניאור פרדס ואריאל ינאי, סלידה ושאט נפש ממעשיו החמורים של הבעל. זאת, תוך שהם משתמשים במילים נוקבות ביותר, וחוזרים ומדגישים את חילול נפשה, גופה וכבודה של הבת במשך שנים.
הם דחו את תביעת הבעל לשלום בית, וקיבלו את תביעת הגירושין של האישה. הבעל חויב במתן גט, והאישה תקבל את מלוא סכום הכתובה ותוספותיה.
אלא שבאופן תמוה, פסה"ד לא מסתיים בכך. הדיינים קבעו שני סייגים: הראשון שהבעל יחויב בגט אך לא בכפייה - משום שלמרות מעשיו הנפשעים, הרי שבמקרה זה לא מתקיימות העילות הנדרשות בהלכה לכפיית גט.
הסייג השני, שהבעל ישלם לאישה את כתובתה והתוספות רק לאחר סיום הליך חלוקת הרכוש בבית המשפט לענייני משפחה. הסיבה כאן היא שלא ניתן לגבות גם כתובה וגם מחצית מהרכוש המשותף, אלא רק את הגבוה משניהם.
דעה: הכשר להתעללות רבת שנים
פסק הדין מעורר תרעומת. נראה כי לאור הנסיבות המזעזעות של המקרה, חובה היה להחמיר ולנקוט ביד קשה כנגד הבעל, ולכפות עליו את מתן הגט.
כמו כן, הדיינים היו צריכים לפסוק לאישה את כתובתה ותוספותיה באופן מיידי - ולא להמתין לפסיקת ביהמ"ש לענייני משפחה. בכך בית הדין הקל עם הבעל, ונתן לו הכשר להמשיך ולהתעלל באישה ובילדיו, במסגרת הליכים משפטיים שיימשכו עוד שנים רבות.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד אייל עוז
עוסק בתחום דיני המשפחה
לפנייה לכתב/ת 
