היועץ המשפטי טועה: צבי בר לא צריך להתפטר
החוק לא מחייב ראש עיר שהוגש נגדו כתב אישום להתפטר מתפקידו. למרות זאת, בג"ץ יכריע בקרוב בשאלה האם ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, צריך לסיים את כהונתו נוכח כתב האישום שהוגש נגדו. האם צריך לקבל את עמדת היועמ"ש לפיה "בר לא ראוי לכהונתו"? עו"ד ניר יסלוביץ' טוען שלא, לפחות עד שהכנסת תשנה את החוק
הנתון הבא כמעט בלתי נתפס: 60 ראשי רשויות נמצאים כיום בחקירה פלילית. בינתיים, בית המשפט העליון עומד לדון בשאלה - האם ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, צריך להתפטר מתפקידו עקב כתב האישום שהוגש נגדו.
במסגרת הליך שמתקיים נגדו בבג"ץ, בר התבקש להשיב מדוע, בהתחשב בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, לדעתו זה סביר שימשיך לכהן כראש עיר נוכח האישומים המיוחסים לו. אז מהי התשובה המשפטית הראויה, והאם על ראש עיריית רמת-גן להתפטר מתפקידו?
על פי ההלכה הפסוקה (בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל), עם הגשת כתב אישום כנגד שר מכהן, עליו להתפטר לאלתר מהממשלה. אז המצב המשפטי בכל הנוגע לכתב אישום המוגש נגד שר מכהן חד וברור. אלא שבנוגע לראשי רשויות, המצב הפוך לחלוטין.
סעיף 20(ה) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975, קובע כי "כהונתו של ראש הרשות תפקע מיום שפסק הדין, הקובע כי יש בעבירה משום קלון, נהיה סופי". המשמעות היא שבניגוד לשר, כהונת ראש רשות מקומית תופסק רק אם ההליך הפלילי נגדו הסתיים בהרשעה, הכוללת את הקביעה כי בעבירה בה הורשע יש קלון.
ואם ההליך לא הסתיים?
יש לזכור כי החלטת בג"ץ המורה על פגיעה במשרתו של ממלא תפקיד ציבורי, היא החלטה שמתקבלת על-ידו באופן עצמאי. זאת ללא קיום הליך משפטי רגיל, ומבלי שניתנת לנאשם האפשרות לחקור עדים.
בבג"ץ מספיק שחומר הראיות כנגד נושא המשרה יעמוד במבחן "הראיה המנהלית", אשר כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי ויש בה כדי לשכנעו כי בעל התפקיד ביצע עבירה פלילית, כדי לבסס החלטה מרחיקת לכת - הפסקת עבודתו של ממלא תפקיד ציבורי. במילים אחרות, ההחלטה המנהלית מתקבלת בלי לבחון את מלוא הראיות ומבלי שהטענות שהועלו מצד עדי התביעה נבחנו בחקירה נגדית.
בשנת 1959 למשל, העליון אישר את פיטוריו של עובד משרד החוץ, שנחשד בהתנהגות לא ראויה כלפי נשים (פרשת אשד). זאת בלי לקבוע כי העובד אשם בעבירות המיוחסות לו. נפסק אז כי עצם החשדות כלפי אדם המכהן בתפקיד ציבורי, יכולים לפגוע בתפקודו ולהצדיק את פיטוריו - גם אם אינם מבוססים.
מכאן ניתן להגיע למסקנה שעצם הפגיעה באמון הציבור יכולה להספיק לשם פיטוריו של ראש עיר מכהן. זאת רק מעצם העובדה שהוגש נגדו כתב אישום, הרבה לפני שהוכחה אשמתו.
פסיקה זו יוצרת סכנה של מדרון חלקלק. האם כל תלונה נקמנית של גורם כזה או אחר כנגד איש ציבור מכהן, תוביל להפסקת כהונתו? זאת, כאשר החשדות עדיין לא הבשילו להרשעה.
לאן נעלמה חזקת החפות?
עלינו לשאול את עצמנו את השאלה הבאה: מי יפצה את אותו איש ציבור שהופסקה כהונתו, אם יזוכה בדין? וכיצד זנחנו את חזקת החפות, הקובעת את העקרון הראשון במעלה בכל חברה דמוקרטית, לפיו אדם הינו בחזקת חף מפשע, כל עוד לא הוכחה אשמתו?
החלת חזקת החפות על מכלול היחסים שבין האזרח למדינה בכל תחומי פעילותה, נחוצה לשם מניעת תחושת עוול, רדיפה וחוסר אונים מאדם חף מפשע. לכן על המדינה מוטלת חובה של הגינות, האוסרת עליה לדחות מעליה איש ציבור מכהן לפני שהורשע.
התוצאות ההרסניות והבלתי מידתיות של פגיעה במשרה של איש ציבור מכהן, ובכללן הסטיגמה הדבקה בו (שספק רב אם ניתן להסירה לאחר מכן), אובדן מקור הפרנסה וההשפעה הציבורית והחברתית שנרכשה בעמל רב. כל אלה מצדיקות דעתי את פריסת ההגנה של חזקת החפות גם על נושא משרה ציבורית, אפילו ראש עיר.
יתרה מכך - פגיעה במשרתו של איש ציבור מכהן רק בגלל חשד או אף הגשת כתב אישום, יוצרת לגביו סטיגמה של עבריין מורשע בטרם הוכחה אשמתו, ופוגעת בחזקת החפות הנתונה לו לפי דין.
אז מה הפתרון?
מצב בו ראשי ערים רבים מסתובבים במשרדי העירייה עם חרב הפרקליטות מעל ראשם, איננו תקין כמובן. פתרון ראוי יהיה אם הכנסת תחוקק חוק, אשר יקבע כי כתב אישום המוגש כנגד איש ציבור מכהן יתברר במהירות - ולכל היותר תוך 60 יום.
כך שבמקרה בו איש ציבור לא יורשע בדין, דיון מהיר בעניינו יוביל להסרת העננה הפלילית המרחפת מעל ראשו. כך יוכל להמשיך בתפקידו בתוך זמן קצר, ומבלי שהסטיגמה השלילית תוטמע באופן בלתי הפיך בקרב הציבור.
לסיום, לא ניתן להתעלם מכך כי הציבור הוא זה שבחר בצבי בר לשמש כראש עיר. לפיכך, ראוי כי כנסת ישראל היא שתחליט מה יעלה בגורלו, ובית המשפט העליון לא יתערב בעניין זה - לפחות כל עוד לא אושר חוק המורה במפורש על פיטוריו.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד ניר יסלוביץ'
עוסק בתחום הפלילי ובעתירות למשפט חוזר
לפנייה לכתב/ת 
