ריב האחים גולש לאלימות? תתערבו - ומיד!
במשך שנים אמרו לנו שאם הילדים רבים - אסור לנו להתערב. אך מחקר חדש מגלה כי כאשר הריב גולש לאלימות - חובה להפסיק אותה. הסיבה: ילדים שחוו אלימות מצד אחיהם נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בבעיות נפשיות בהמשך חייהם
הילדים שוב מתקוטטים? אתם צריכים להתערב - ולא לתת להם להסתדר לבד: מחקר חדש שיתפרסם בימים הקרובים בכתב העת היוקרתי לרפואת ילדים "פדיאטריקס" מגלה כי מי שחוו אלימות מצד אחיהם בילדותם נמצאים בסיכון מוגבר להפרעות נפשיות. בעקבות הממצאים קוראים החוקרים לא להניח לילדים להמשיך ולהתקוטט, כפי שמציעים חלק מהמומחים, אלא להפריד ביניהם.
עוד חדשות ועדכונים בפייסבוק של ynet
הורים מפחיתים בחומרתה של ההתנהגות האגרסיבית בקרב אחים ואחיות. תגובה שכזו משקפת את ההסכמה ההיסטורית בין חוקרים עד כה לפיה קטטה בין אחים היא תופעה תקינה וכי יש להניח לילדים - ולא להתערב. וכך קטטות בין אחים נותרו בין הכיסאות, כצורת יחסים שאינה נפלת תחת ההגדרה של "אלימות".
אבל המחקר החדש מגלה כי המצב אחר לגמרי. ילדים שהיו קורבנות להתנהגות אגרסיבית מצד אחיהם
במחקר, אותו ערכו חוקרים מאוניברסיטת ניו המפשייר, נותחו ממצאים של ראיונות עם 3599 קורבנות של אלימות בגילאי 10 עד 17, או הוריהם של ילדים קטנים יותר, בגיל לידה עד גיל תשע.
מהתוצאות עלה כי ילדים שחוו אלימות מצד קרוב משפחה בשנה האחרונה דיווחו על מצוקה נפשית גדולה. ילדים בגילאי אפס עד תשע הראו מצוקה נפשית גדולה אף יותר מילדים בגילאים גדולים יותר.
החוקרים סיכמו ואמרו כי אגרסיביות של קרובי משפחה אינה דבר של מה בכך, גם אם היא אינה חמורה או שכיחה. "על ההורים, רופאי הילדים והמחנכים לתת את תשומת לבם לקטטות ואלימות אפשרית בין אחים, למנוע אותה ולהתערב כשהיא הופכת חמורה, כדי למנוע הפרעות נפשיות עתידיות אצל הילד שנפגע", הדגישו החוקרים.
"אלימות בין אחים הפכה למשהו נורמטיבי"
"המחקר מאיר את הנושא של אלימות בין אחים במשפחה, ונותן לה מקום כמו אלימות לכל דבר", אומר ל-ynet ד"ר שי חן גל, מומחה לפסיכולוגיית ילדים. "עד כה נטו לזלזל בכך, עד כדי כך שאלימות בין אחים הפכה למשהו נורמטיבי בתרבות. גם בין אחים אלימות זו אלימות, והיא משמעותית וכזו שיכולות להיות לה השפעות קשות על הנפש של הילד".לדברי ד"ר חן גל פעמים רבות אלימות בין אחים משפיעה באופן קשה יותר מאלימות מחוץ לבית. "פעמים רבות אלימות בין אחים נמשכת שנים, לעומת אלימות חד פעמית בחוץ. זה הופך לסוג של נורמה, כשהילד חוזר מבית ספר ואחיו משפיט אותו או חובט בו. סוגיה שניה היא שאלימות בין אחים לא יוצאת החוצה. גם אם הילדים משחקים ביחד ומסתדרים, זה אינו מפחית מחומרת האלימות שביניהם בחדרי חדרים וזה מבלבל עוד יותר את הנפש של הילד".
ד"ר חן-גל מדגיש כי אלימות במשפחה בין אחים היא פעמים רבות טראומטית יותר מאלימות חיצונית. "האלמנט המכריע ביותר לנפשו של הילד הוא התגובה של ההורים. הם מתעלמים, מחליקים ופעמים רבות הפגיעה הזו של ההורה, שמקרין לגיטימיות לילד, קשה הרבה יותר לנפשו של הילד מאשר האירוע עצמו. ההורה שאמור להגן על הילד, נותן גושפנקא לאלימות ונוטע בו הרגשה שאלימות תחשל אותו ותסייע לו להתמודד באירועים.
"ההתעלמות של ההורה היא זו שגורמת לתגובות החרדה והדיכאון. על ההורים להיות עירניים, להתייחס לכל מקרה של אלימות גופנית בין אחים בחומרה ולא להקל בכך ראש. לא כל דחיפה או טריקת דלת בין אחים היא אלימות, אבל ככלל - אין מקום לאלימות בבית, ממש כפי שאין לה מקום בחוץ, ויש למנוע אותה בכל דרך ולהפסיק אותה ברגע שהיא מתגלה".
לפנייה לכתב/ת 
