האשים את חברו המת בתאונה, השופטת הרשיעה
נהג שחזר מבילוי יום האהבה עם חבריו, עלה להגה שיכור ואיבד את השליטה. חברו נהרג. במשפט שנערך נגדו, הורשע בעבירות הריגה, נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש - לא לפני שהאשים את המנוח בגרימת התאונה
בתום חגיגות יום האהבה, נסעה קבוצת החברים חזרה לביתה. הנסיעה הסתיימה בתאונה מחרידה, שכתוצאה ממנה מת אחד החברים והאחרים נפצעו ברמות שונות. הנהג, שנמצא שיכור, הורשע בעבירות של הריגה, נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש.
עו"ד שלומי בר
עוסק בתחום דיני התעבורה
תאונת הדרכים הטראגית. הנהג האשים את חברו המנוח(צילום: אבי רוקח )
התאונה הרחשה בפברואר 2011, אז נסעו שלושה זוגות חברים מדרום הארץ לחגוג בווילה ששכרו ביישוב שדות-מיכה שבאזור בית-שמש. לאחר שבילו ונהנו, עזבה החבורה את המקום לפנות בוקר והחלה את הנסיעה חזרה הביתה.
הנסיעה הסתיימה בתאונת דרכים, לאחר שנהג הרכב בו נסעו איבד את השליטה ברכב - שסטה למסלול הנגדי, התנגש במעקה הבטיחות והתהפך. כתוצאה מכך נגרם מותו של אחד הנוסעים, וכל האחרים נפצעו ברמות שונות.
כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, ייחס לנאשם עבירות של הריגה, נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש. נטען כי הנאשם נהג ברכב בעת קרות התאונה וגרם לה בנהיגתו הרשלנית, וכי בשעות שלפני שתו הנאשם ולפחות חלק מחבריו משקאות אלכוהוליים - כך שבעת התאונה היה הנאשם שיכור. לאחר התאונה, כך על פי כתב האישום, הנאשם סירב נחרצות לתת דגימת דם לבדיקת שכרותו, למרות שנדרש לכך על פי חוק.
בתגובה לכתב האישום, הנאשם כפר בכך שנהג ברכב וטען כי אינו זוכר מי נהג - תוך רמיזה כי ייתכן שהיה זה חברו המנוח. באשר לשכרות, טען כי לא רק שלא שתה אלכוהול, אלא שגם לא ניתן לטעון כי סירב לבדיקת שכרות - שכן לא היה בהכרה מלאה בעת שנדרש לתת את דגימת הדם. זאת, עקב מצבו הרפואי הקשה לאחר התאונה.
במהלך המשפט טען מומחה מטעם הנאשם כי התאונה היתה בלתי נמנעת, זאת עקב מצב התשתיות במקום. לכן אין לזקוף את תוצאותיה הקשות לחובת הנהג, תהא זהותו אשר תהא.
הוכח שהנאשם נהג ברכב
השופטת רבקה פרידמן-פלדמן דחתה אחת לאחת את טענות הנאשם. זאת בהסתמך על עדויותיהם במשטרה של ארבעת ניצולי התאונה, שאישרו כי מי שנהג ברכב היה הנאשם - וכי הוא שתה לפני התאונה.
עוד נקבע כי העובדה שהמנוח (לגביו הועלתה הטענה כי הוא זה שנהג), נמצא כשהוא חגור במושב ליד הנהג. עובדה שמחזקת משמעותית את הטענה שהנאשם היה הנהג. כן נפסק כי על סמך העדויות, הנאשם היה בהכרה מלאה בעת שנדרש למסור דגימת דם, וכך גם בהגיעו לטיפול בבית החולים.
לגבי עצם התאונה, הגם שקבעה כי אין אפשרות לקבוע את מהירות הנסיעה בעת אובדן השליטה ברכב, השופטת פסקה כי נסיבות התאונה מדברות בעד עצמן. הנאשם לא הצליח להסביר כיצד ומדוע איבד לחלוטין שליטה על הרכב.
בתום משפט אשר התנהל במשך למעלה משנתיים, הנאשם הורשע בכל העבירות שיוחסו לו. גזר הדין יינתן במועד מאוחר יותר.
מאשימים את המת
במקרים לא מעטים, עולה הטענה מפי נאשמים כי לא הם שנהגו ברכב, אלא נוסע אחר. פעמים רבות מוטחת האשמה הזו כנגד מי שמצא את מותו בתאונה ומן הסתם אינו יכול להתגונן בפניה.
גרסה דומה הושמעה לפני מספר שנים במשפטו של ירון ברכה, אשר הואשם בכך שחצה צומת באור אדום, במהירות מופרזת ובשכרות וגרם למותם של שישה. בהם אחיו התאום שישב לצידו. טענת הנאשם כי מי שנהג היה אחיו נדחתה מכל וכל, ונגזרו עליו 16 שנות מאסר בפועל.
- לעיון בפסק הדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
