לא הורשו להינשא בבי"ד רבני, להתגרש דווקא כן
זוג שלא הורשה להתחתן בבית הדין הרבני, נישא בחתונה פרטית שהוגדרה על-ידי רבנים כ"פיראטית". כשביקשו להתגרש, אותו בית דין התיר להם לעשות זאת דרכו
גבר ואישה שלא יכלו להינשא ברבנות מאחר שהם אסורים זה לזו, נישאו בטקס חופה פרטי, שאינו מאושר על-ידי הרבנות הראשית. למרות זאת, הם חויבו להתגרש בבית הדין הרבני. מקור איסור הנישואין בין השניים נבע מהודאתם כי קיימו יחסי מין בזמן שהאישה הייתה נשואה לאחר.
בתביעה לשלום בית שהגישה אישה לבית הדין הרבני בפתח-תקווה, ביקשה שיכירו בטקס הנישואין שנערך בינה לבין בן זוגה באופן פרטי כטקס כשר, ומשכך ייחשבו הצדדים כנשואים כדת משה וישראל.
לטענתה, היא התגוררה יחד עם בן זוגה תחת קורת גג אחת כזוג לכל דבר, וטקס הנישואין שערכו תוכנן מראש ונעשה בהסכמת בן זוגה. לסיום הוסיפה כי אם בעלה מבקש להתגרש ממנה, יש לחייב אותו לשלם לה את כתובתה.
לעומתה הגבר טען כי טקס החופה שנערך היה מאולתר ובוודאי שלא מתוכנן מראש. הוא סמך את טענתו על כך שלא רכש לאישתו טבעת בכוונה לקדשה. עוד הוסיף כי לפי חרם ירושלים שהוכרז בכנס רבנים בשנת תש"י, נאסרו נישואין פרטיים שלא בפיקוח הרבנות ונקבעה להם סנקציה של ביטול הנישואין. למרות טענותיו, הוא הסכים לתת לאשה גט לחומרה.
אסורה לבעלה ובועלה
בית הדין מתייחס לכך שבני הזוג קיימו יחסי מין עוד בטרם התגרשה האישה מבעלה הקודם. לפיכך לפי ההלכה, היא אסורה לבעלה ובועלה (בן הזוג). קביעה זו, לפיה לבני הזוג היה אסור להינשא האחד לשנייה, הביאה את בית הדין לדחות את תביעתה של האשה לשלום בית. עם זאת, הם חויבו בגט.
בית הדין הוסיף כי העובדה שהצדדים היו אסורים להינשא, אינה פוטרת את הגבר ממתן כתובתה של האישה - במיוחד לאור העובדה כי חי עמה עוד כשהייתה נשואה וידע כי הקשר עמה אסור. לסיום ציינו הדיינים כי הם רואים את עריכתם של טקסי נישואין פרטיים בחומרה רבה - שהרי הם בגדר נישואין פיראטיים.
עו"ד גיתית נחליאל, העוסקת בדיני משפחה מוסיפה כי "בית הדין פסק לאשה את כתובתה בסך 5,000 שקל". בכך, היא מציינת, "עשה בית הדין חסד עם האשה, שכן הכתובה כלל לא הוצגה לבית הדין מה גם, שכאמור, מדובר בנישואי איסור שבוצעו בדרך לא דרך".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
