תקציב בלי בושה
יאיר לפיד חתום על חוק שמבהיר כי מטרת הממשלה לדפוק את כל אזרחיה, למעט את העשירים ביותר, תוך צחוק גדול בפרצופם של משלמי המסים. על כל זה צריך לצאת לרחוב
אפילו אם נשתבח בדמוקרטיה הישראלית, אין ספק שהיא לא מובילה את אזרחיה לעבר אופק טוב יותר. הסיבה מתבררת במלוא כובדה כשצופים יום שלם בדיוני חוק ההסדרים והתקציב: הדמוקרטיה, כדאי שתדעו, נוסעת רוורס.
התקציב של לפיד - דיווחים נוספים ב-ynet:
לפיד מציג התקציב: "לא לרדוף את המצליחים"
חוק ההסדרים: כיצד ימסו את עקרות הבית?
חוק ההסדרים עצמו הוא תועבה שנועדה לשעת חירום כלכלית, פעם ב-1985, קצת אחרי שמניות הבנקים קרסו והאינפלציה השתוללה. הרעיון ביסודו היה להציל את המשק מדחיית התקציב בכנסת שכמוה כהצבעת אי אמון המפילה ממשלה, כדי למנוע משבר כלכלי עמוק עוד יותר פלוס בחירות חדשות.
הזמנים השתפרו, אבל החוק נשאר. הוא מאפשר לממשלה לעשות ככל העולה על רוחה בהקפאת חוקים קיימים וייבושם מהתקציבים המפיחים בהם חיים, דחיית ביצועם של חוקים חדשים ווידוא הריגה לכל מה שלא מוצא חן בעיניה בהתנהלותו של בית המחוקקים.
ומה לא מוצא חן בעיני הממשלה הנוכחית? כדי להבין, צריך היה לקרוא את חוק ההסדרים. קראתי: ניסוחיו קשים מדי להבנה לבוגר לימודי אזרחות בכיתה י"ב, כי מישהו השתדל מאוד שלא תקראו.
חוק ההסדרים הוא גילוי דעת על מה חשוב לממשלה הזאת ומה לא. ובכן, חשוב לה לכסות את הגירעון, הבלגן והטינופת הכלכלית שהשאירה הממשלה הקודמת מבלי לדווח כהלכה לאזרחים לפני הבחירות. במובן זה, יאיר לפיד הוא בסך הכול קבלן הניקיון של נתניהו ושטייניץ, וכולנו, מלידה עד מוות - עובדי קבלן. ברוורס, כמובן. לא משלמים לנו. לוקחים מאיתנו.
תינוקות וילדים יקבלו פחות קצבאות. ילדי מעונות לא יסובסדו. ילדי כיתה ב' לא יזכו לשיעורים פרטניים, ורוב ילדי בתי הספר לא יקבלו ספרים בהשאלה. אף ילד ביום חינוך ארוך לא יקבל ארוחת צהריים מכספי המסים של הוריו. כבר שנים זה כך, למה לשנות? סטודנטים לא יקבלו נקודת זיכוי עם סיום התואר, מהורים יישללו חלקים מקצבאות הילדים ופטור ממס רכישה של דירות ומענקים לרוכשי דירות בפריפריה. הם יעבדו קשה יותר וישלמו יותר מס הכנסה ומס ערך מוסף וארנונה, ובזקנתם - כשיזדקקו חלילה לסיעוד, הפנסיות הזעומות שלהם לא יספיקו ממילא, ועכשיו גם מטילים עליהם אחריות ישירה להעסקת עובד זר, גם אם יש להם אלצהיימר.
אפשר להשתגע מזה - אבל לא כדאי, כי הרפורמה בבריאות הנפש מציבה את החולים מול עינו הבוחנת של האוצר. אם במשרד החינוך אין מספיק חמלה כדי לא לקצץ בקייטנות לילדים עם צרכים מיוחדים, אל תצפו לחמלה כזאת מהרפרנטים של שר האוצר, אפילו אם לקיתם בדיכאון מז'ורי בגלל הקריאה בחוק ההסדרים.
לדפוק את כל אזרחיה. למעט את העשירים
תקציב הוא תמיד גילוי דעת של מטרותיה ושאיפותיה של ממשלה. חוק ההסדרים והתקציב מגלים דבר פשוט: מטרתה המוצהרת של ממשלת ישראל היא לדפוק את כל אזרחיה, למעט העשירים ביותר, עד העצם. לא פחות מזה, אבל גם לא יותר, כן? כדי שיישארו בחיים לגזרות של הסיבוב הבא.
ומדוע הממשלה מרשה לעצמה להציג לכנסת תקציב כזה וחוק כזה בלי בושה, בלי מינימום של אחריות ורגישות חברתית? מפני שהיא בונה על שיטת מצליח: חלק מהגזירות לא יעברו. הרוב - דווקא כן, כי יש משמעת סיעתית וקואליציה חזקה. והעם? מי רואה את העם בתוך היכלות ממוזגים או מחלונות של מכוניות שרד החולפות ביעף מהיכל לווילה ולמגדל?
וכך אפשר לפגוע לא רק ביחידים אלא גם בקבוצות אוכלוסייה מוחלשות: הפריפריה לא תקבל את מענקי הפיתוח שלה, רשויות מקומיות חלשות לא יוכלו לנקז את הביוב הזורם בהן באין מפריע, חסרי הדיור ישלמו יותר תמורת החלום על קורת גג צנועה מזו של כל שר, נכים לא ינשמו לרווחה, זקנים - כבר אמרנו - יסבלו עוד קצת.
אלא אם כן העם ייצא לרחובות, כמובן. אלא אם כן העם יתעשת ויתחיל להבין איך גנבו לו במשך עשורים את הרווחה והבריאות, החינוך והשירותים המוניציפליים מתחת לאף, בהעברות שערורייתיות ולא דמוקרטיות בוועדת הכספים, בהחלטות שרוקנו את מדינת הרווחה מתוכן ויצרו מובלעת רווחה קטנה ומשגשגת בשטחים, בהקצאות בלתי שוויוניות בין מגזרים, בחוקי ההסדרים שנה אחרי שנה. ותמיד בצחוק גדול בפרצופם של משלמי מסים ישרי דרך.
על כל זה - ולא על מחירי הדיור בתל אביב רבתי, וגם לא על הקוטג' אבל כן על הגז והריכוזיות הממארת - צריך לצאת לרחוב עם סירים ותרוודים ומשרוקיות ומגפונים והבנה שכך זה לא יכול להימשך. כי אחרת כולנו, למעט כמה טייקונים, שרים וח"כים, נמשיך לנסוע רוורס, כל הדרך היישר למדינת עולם שלישי.