מייקל שייבון לילדים: מסר באריזה מרשרשת

כשסופר "למבוגרים" עטור פרסים ותהילה מפרסם ספר ראשון לילדים, הציפיות מרקיעות שחקים. לא כל אחד עושה את המעבר הזה בקלות ומצליח למצוא קול ילדי שאינו מתיילד, אבל מייקל שייבון אינו כל אחד. שייבון, שחתום על המאסטר-פיס "ההרפתקות המדהימות של קוואליר וקליי" שאף זיכה אותו בפרס פוליצר, העניק את קולו המודרני והצלול גם לספר הילדים הראשון שכתב, "הסוד המפתיע של מדהימן". גם כאן הוא מביט בקוראיו, הנמוכים הפעם, בעין שמזהה מיד את הקליפות האנושיות ביותר וחומלת עליהן.

• רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו, ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
  

"מדהימן". ספר בנים קלאסי (איור: ג'יק פרקר)

מבחינות רבות זהו "ספר בנים" קלאסי, רווי פיצוצים, רשעים ובעיטות מסובבות, ואלה ינכסו אותו לעצמם מיד בשמחה. האיורים של ג'ייק פרקר, אמן קומיקס מוכר ומומחה בעיצוב דמויות, הולמים היטב את מדהימן. בתחילה הם מזכירים את הקומיקס המסורתי בחלוקת המלבנים על העמוד, אך במהרה משתחררים לטובת היצירתיות האינסופית שמאפשרת ספרות הילדים, ומנצלים היטב את המרחב שבכפולות העמודים. מפלצות ג'לי, יריקות אש וקרני גמא - אלה מדברים לילדים בשפה שהם מכירים היום היטב מהטלוויזיה ומתחברים אליה בקלות.

האמת העירומה

אבל גם בספר הזה, שבו הגיבור הזכר נאבק בנבלים זכרים אחרים, מסתתרת אמת אחרת. מתחת למעטה הגלימה המתנפנפת של גיבור העל מתגלה הגלעין האמיתי שטמן שייבון בספר: מסר רגשי חזק וברור. העובדה שזהותו האמיתית של מדהימן היא ילד בדיוק כמו הקוראים (וסליחה על הספוילר לספר הילדים, כן?) מעבירה להם מסר מעצים, והזמנה להאמין בכוחות העל הנסתרים שלהם. היא מאפשרת להם לנמק לעצמם ולסביבתם הקרובה, התנהגות שלילית שנובעת אצל ילדים בדרך כלל מעייפות יתר, רעב או שעמום - ולהבין מה הפתרון הראוי לכל סיטואציה כזאת.

רגעי האקשן בסיפורו של שייבון. אבל איפה הסיפור?

מדהימן, גיבור העל האמיץ והחזק, מציג חולשות שלא היו מביישות אף בן אנוש: לפעמים הוא רעב ועייף, וחייב להיטען באנרגיה, לפעמים הוא כועס מדי ואז צריך למצוא לעצמו פינה להתכנס בה במחשבות על מקום רגוע כלשהו, במקום להרביץ או לבעוט בדברים, ולפעמים הוא פשוט רוצה לקרוא לאמא שתסדר את העניינים. רגעים כאלו מתקיימים בטבעיות מוחלטת לצד היכולות המופלאות של הגיבור, ובכך מעניק שייבון לילדים לגיטימציה לזהות את

נקודות התורפה שלהם, מבלי לוותר על אמונה עצמית ותחושת ביטחון חזקה.

עם זאת, לצד המסרים הרגשיים המדויקים, שייבון נסחף לתיאורים נקודתיים ושוכח לספר סיפור קוהרנטי. בעצם, הוא די שוכח לספר סיפור. היכולות של מדהימן מוצגות בפירוט ובוודאי יסעירו את דמיונו של כל ילד (לפחות של הבנים, כאמור), וכך גם משוכללים מאפייני הנבלים שבהם הוא נלחם, אך שייבון אינו מזכה כמעט אף אחד מהם בקו עלילתי משמעותי, ורוב הטקסט נותר בגדר הקדמה. למדהימן יש "גלימה אדומה כמו רקטה, מסכה שחורה כמו הלילה" ואות מ"ם על החזה, הוא גם "יכול לעוף עד לגובה של לוויין ולטוס ישר כמו חץ ולחצות את מחסום הזמן בלי להתעייף", אבל מלבד האויב המושבע שלו גלגלעין, שחומק ממנו פעם אחת, העלילה נותרת קלושה וזו חולשתו של הספר, במיוחד בעיני מי שאוהב את עולם הקומיקס ומצפה למסע עם גיבור שאפשר יהיה לנדוד איתו לאורך הרפתקות רבות בהמשך.

עניין זה מכאיב במיוחד כיוון שעל העטיפה מתנוססת תמונתה של הכלבה החביבה ותחתיה הכיתוב "בהשתתפות מוסקוביץ' הכלבה המדהימה". ההבטחה הטמונה בהבלטה שלה בקדמת הספר, אינה מתממשת כמצופה, ונותרת סמן שיווקי בלבד. המסר בספר ברור והוא נפלא, אבל הוא מרשרש באריזה גדולה מדי.