מש' השיכון מסייע בשכ"ד על סמך שיקולי מגזר?
בוטל נוהל של משרד השיכון, שהתנה הענקת סיוע בשכר דירה לזכאים במגורים בעיר או יישוב גדולים, ששוק השכירות בהם פעיל. ביהמ"ש קבע: מדובר בנוהל מפלה שאינו מבוסס על נתונים עובדתיים-כלכליים. היישום - רק בעוד שנה
לקריטריונים אלה ישנו חריג, לפיו הסיוע יוענק ללא קשר למקום המגורים לכל מי שמקבל קצבת אי-כושר השתכרות של 75% מהביטוח הלאומי. בעבר היה לנוהל חריג נוסף (שבוטל בשנת 2012), הקובע כי זכאי שמתגורר ביישוב באזור עדיפות לאומית א', יקבל סיוע גם אם היישוב אינו עונה על הקריטריונים.
על רקע זה הוגשו לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים שתי עתירות לביטול הנוהל, שהדיון בהן אוחד. העתירה הראשונה הוגשה על-ידי אם חד-הורית לילד בן 5, שביקשה סיוע עבור הדירה ששכרה בקיבוץ זיקים. לטענתה, בחרה לגור בקרבת אמה המסייעת לה בטיפול בבנה. האישה מוגדרת כזכאית לסיוע ואף קיבלה אותו כששכרה דירה בתל-אביב, אלא שכעת דחה משרד השיכון את בקשתה, בטענה שקיבוץ זיקים אינו מוגדר כ"ישוב שכר דירה".
אפליית יישובים קטנים ומיעוטים
העתירה השנייה הוגשה על-ידי אישה גרושה, המתגוררת ביישוב דבורייה עם שלוש בנותיה הקטינות. גם היא גרה בסמוך לבני משפחתה. היא הדגישה כי אינה יכולה לגור במקום אחר בגפה, היות ומשפחתה ערבית-מסורתית. גם בקשתה נדחתה מסיבה זהה.
בעתירות נטען כי הגדרת הזכאות לסיוע על-פי הנוהל האמור, בלתי חוקית ומפלה. הטענה העיקרית העולה מהעתירות היא שבכ-47% מהיישובים בארץ כלל לא ניתן לקבל סיוע. צמצום היישובים על-פי הקריטריונים הנוכחיים, נטען בעתירות, מונע ממי שמבקש להתגורר דווקא ביישובים קטנים מלקבל את הסיוע. בכך נפגעות הזכויות לדיור, לכבוד, לאוטונומיה ולשוויון.
עוד נטען כי מאחר שמרבית היישובים הערביים אינם עונים על הקריטריונים, יוצא כי האוכלוסייה הערבית מופלית לרעה באופן בוטה.
משרד השיכון טען מנגד כי מטרת הקריטריונים היא להקצות את הסיוע למתגוררים בערים, שבהן מחירי השכירות גבוהים יותר מאלו שביישובים קטנים. עוד נטען כי בשוק שכירות קטן קיים סיכוי גבוה ליצירת חוזים פיקטיביים, רק לשם קבלת הסיוע. קיים גם חשש שהדבר יוביל לעליה לא רצויה של מחירי השכירות ביישובים אלו, תוך פגיעה בכלל ציבור השוכרים.
מבדיקות שערך, המשרד טען כי ביישובים הערביים כמעט שאין דירות להשכרה, וכי קיים שוני מהותי בין יישובים אלה ליישובי "שכר הדירה". כך שלא מדובר באפליה.
מה התועלת בנוהל?
השופט ד"ר יגאל מרזל קיבל את העתירות, לאחר שקבע כי ההבחנה בין יישובים קטנים לגדולים אינה חוקית. זאת משום שאין כל נתון עובדתי-כלכלי מבוסס המעיד על תועלתה. לעומת זאת, העותרות הוכיחו כי הפגיעה בהן ובזכאים אחרים היא גדולה.
גם היוצאים מהכלל שנקבעו לנוהל זה, כדוגמת הכללת ישובים באזורי עדיפות לאומית ומתן סיוע לנכים ללא תלות במקום מגוריהם, מוכיחים כי בהחלטה על מתן הסיוע מקופלת ההכרה שישנם שיקולים נוספים שמצדיקים להגמיש את הנוהל, ויש לכך אפקטיביות. אם כך הדבר, הקשה השופט, מדוע בכל הקשור לאוכלוסיות אחרות, לא קיימת נכונות לשקילת שיקולים נוספים ולהכרה במאפיינים שונים?
השופט ציין עוד כי לפני למעלה מ-11 שנים, ביהמ"ש העליון דן לגבי נוהל זה. אף שלא ביטל אותו, הורה למדינה מפורשות לקיים מעקב אחר יישומו ולצבור נתונים שיאפשרו לעמוד על השלכותיו. למרות זאת, משרד השיכון לא פעל לאיסוף הנתונים.
יש לתמרץ עתירות מוצדקות
השופט הסכים עם טענת העותרות, לפיהן תנאי הנוהל נגועים באפליה פסולה וממילא בלתי סבירים. לא מדובר במספר זניח, הוסיף השופט, אלא ב-47% מיישובי הארץ שאינם עומדים בקריטריונים. כך שזכאים המתגוררים בהם אינם יכולים לקבל את הסיוע בשכר הדירה.
השופט הדגיש את הפגיעה בשוויון ואת ההשלכה האפשרית על האפשרות לממש את הזכות לדיור - ולו כזכות מנהלית של הפרט. לבסוף קבע קבע כי יש לתת למשרד השיכון פרק זמן של שנה לשם התארגנות מחודשת, כך שהנוהל יבוטל בפועל בתוך שנה מיום ההחלטה.
יחד עם זאת, באשר לעותרות עצמן הנוהל יבוטל החל מהיום. לכן על משרד השיכון לבחון את זכאותן לסיוע, שלא בהסתמך על מקום היישוב בו הן מעוניינות לגור. בהחלטתו ביקש השופט לתמרץ אזרחים להגיש עתירות מוצדקות כנגד הרשויות, כאשר הן פועלות שלא כדין. משרד השיכון חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 30 אלף שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
