אדם לוקה בנפשו ערער על הרחקת בנו הקטין
האם אב הסובל ממחלת נפש יכול לגדל את בנו בן ה-3, או שהמדינה צדקה כשלקחה אותו למשפחה מאמצת? ביהמ"ש העליון נדרש להכריע במקרה אנושי, עצוב וכואב. השופט רובינשטיין: "ההכרעה קשה כקריעת ים סוף"
בקשה לא פשוטה הגיעה אל שולחנם של שופטי בית המשפט העליון: בטלו החלטה להוציא מחזקת אב המאובחן כסובל מהפרעת אישיות פסיכיאטרית, את בנו בן ה-3.
הוריו הביולוגיים של הילד סובלים שניהם ממחלת-נפש, בשלות רגשית נמוכה וקשיים חמורים בהתמודדות עם המציאות. יש להם שני ילדים: הבכור בן 5, הוצא ממשמורתם בהסכמתם והועבר למשמורת אצל הורי האם. השני בן 3, הוכר כקטין נזקק, וביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה הכריז עליו כעל בר-אימוץ. ערעורו של האב על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחתה, ולכן ביקש לערער לעליון.
בפני בתי המשפט בערכאות השונות הובאו שלוש חוות דעת של מומחים, אשר הביעו דעתם כי מדובר באב אשר אוהב את ילדו, אך אינו מסוגל לשמש כהורה. בין השאר בשל חוסר יכולתו לקבל החלטות או לתפקד במצבים רגשיים מורכבים.
האב טען בבקשתו כי מסוגלותו ההורית אינה צריכה להיבחן במשקפי "ההורה האידיאלי", אלא בתשובה לשאלה האם הוא מסוגל לשמירה מינימלית על חייו של הקטין ולהימנע מפגיעה בשלומו הגופני והנפשי של בנו. לטענתו התשובה לשאלות אלו חיובית, ולכן יש לאפשר לו לכל הפחות להיות בקשר סדיר עם בנו. זוהי טובת הבן, טען.
היועץ המשפטי לממשלה שהשיב לבקשת הערעור, לא חלק על אהבתו של האב לבנו. למרות זאת ביקש מביהמ"ש לקבוע שהקטין יאומץ באימוץ סגור - בו לא יתקיים כל קשר בינו ובין משפחתו הביולוגית. לדבריו קיים חשש ודאי שהאב לא ישכיל לשמור על גבולות האימוץ, וכי יש להתחשב גם בהורים המאמצים ולא להעמיס עליהם קשיים.
לא נרקם קשר משמעותי
בלב כבד וחצוי, השופט אליקים רובינשטיין קבע כי אין מנוס משלילת מסוגלותו ההורית של האב כלפי הקטין. העדרה של מסוגלות נעוצה כאן בעיקר במבנה אישיותו של האב, ונראה כי אין סיכוי גבוה לשינוי בעתיד.
השופט דחה את בקשתו של האב לאימוץ פתוח, מאחר שבינו לבין הקטין לא נרקם קשר משמעותי - בשל מוגבלותו של האב. השופט קבע כי מפגשים בין האב לבנו לא צפויים לתרום להתפתחותו הרגשית, ואף עלולים להוות מכשול בהתקשרות להוריו המאמצים. לפיכך, ביהמ"ש העליון אישרר את החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה, וקבע כי הקטין יוכרז כבר-אימוץ וכי האימוץ יהיה סגור.
רצון האב מול טובת בנו
השופט רובינשטיין שיתף בפסק הדין את רחשי ליבו עם הצדדים ועם הציבור, וחלק את רגשותיו וייסוריו של שופט הנדרש להכריע בדיני נפשות. לדבריו זוהי "סוגיה אנושית מן המעלה הראשונה, שההכרעה בה... עלולה לנתק במידה רבה את מימוש קשר הדם בין המבקש לבנו הקטין ולערער את שלטונו של הטבע.
"מן העבר השני ניצב, כמובן, עקרון העל של שמירה על טובתו של הקטין... ההכרעה קשה עלי כקריעת ים סוף, בחינת 'אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי", כך כתב בפסק הדין.
למרות דחיית הערעור, השופט הותיר פתח של תקווה לאב. הוא מתיר לו לפנות אליו שוב בהגיע בנו לגיל חמש, אז יבחן מחדש את מסגרת האימוץ.
- לעיון בפסק הדין
לפנייה לכתב/ת 
