אל תגעו לנו בשבת התל אביבית

"יאללה, לכו לתל אביב", זו הדרך החביבה ביותר של חובבי הכפייה הדתית להתמודד כמעט עם כל דרישה בנושא דת ומדינה בישראל. הם שלחו אותנו לתל אביב כשנאבקנו נגד סגירת רחובות בירושלים, כשנלחמנו למנוע הפרדה כפויה בין נשים לגברים באוטובוסים באשדוד וגם כשיצאנו נגד ההקצנה הדתית בבית שמש.

תל אביב-יפו הפכה להיות מילה נרדפת לחילוניות בישראל ומסמלת יותר מכל עיר אחרת את ערכי החופש והפלורליזם. עיר שבה אנחנו יכולים לחיות כחילונים מבלי שיחשדו בנו שאנחנו מנסים להכעיס מישהו. עיר שבה נסיעה לים, צפייה בסרט קולנוע או ישיבה בבית קפה הם חלק ממאפייני השבת שלה. ופתאום, ממש בהפתעה, ומבלי שרובנו היינו מודעים לכך הכריע בג"ץ כי עיריית תל אביב-יפו תצטרך לאכוף את חוק העזר העירוני שהיא עצמה קבעה ותחויב למנוע פתיחת מרכולים ויתר עסקים בשבת.

כשקוראים את זה בפעם הראשונה זה נשמע מזעזע, ממש הליכה אחורה בזמן לעידן שאף תל אביבי לא היה רוצה לחיות בו. רובנו התרגלנו שתמיד אפשר לקפוץ לסופר הקרוב אם צריכים לקנות משהו קטן, וחלקנו משאירים את הקניות שלנו ליום שבת כי אנחנו ממש עסוקים במשך השבוע. חוק העזר העירוני של עיריית תל אביב לא מתייחס רק לסגירת מרכולים אלא גם לבתי קפה, בתי קולנוע ועסקים נוספים שהם חלק מהשבת התל אביבית.

כמובן חזרה של 30 שנה אחורה וסגירתה הטוטאלית של תל אביב-יפו לא באה בחשבון, אבל בניגוד לאינסטינקט הראשוני - פסיקת בג"ץ בעניין השבת התל אביבית דווקא מזמנת לנו לא מעט אפשרויות. קודם כול, היא מחייבת את עיריית תל אביב להכריע מהי השבת התל אביבית, מהם גבולותיה, מה פתוח ומה סגור. היא דורשת מהפוליטיקאים שלנו להכריע במתח הבסיסי שבין השבת היהודית לבין המחויבות לזכויות עובדים וחירויות הפרט בחברה דמוקרטית.

במצב החדש שנוצר, העירייה תהיה חייבת לשנות את החוק האנכרוניסטי הכובל אותנו לסטטוס-קוו, חוק שבינו לבין השבת התל אביבית אין דבר וחצי דבר, כמו שאומרת השופטת מרים נאור בפסיקתה: "אם אופייה של העיר תל אביב-יפו מחייב, לדעת פרנסיה המייצגים את האוכלוסייה, שלא לסגור עסקים כמו של המשיבות בשבת, ניתן לשנות את חוק העזר בדרך הקבועה לכך בדין. אולם, כל עוד לא שוּנה חוק העזר, נקודת המוצא היא שיש לקיימו". 

אבל מעבר לכך, ולא פחות חשוב, היא מפסיקה את המצב האבסורדי שבמסגרתו הפכה השבת התל אביבית למנגנון כלכלי המניב רווחים לעירייה באמצעות קנסות שבועיים שמוטלים על כל מי שפותח את מרכולתו בשבת. מנגנון זה מעניק יתרון ברור לאלו שיכולים לשלם את הקנסות למול העסקים הקטנים שנאבקים על שרידותם הכלכלית. הוא גם מונע פגיעה מהותית בהקפדה על שעות העבודה והמנוחה של העסקים המשפחתיים הקטנים שלא יכולים לאפשר לעצמם להעסיק עובדים נוספים ובכך נכפית עליהם עבודה שבעה ימים בשבוע 24 שעות ביממה, אם הם מבקשים להתחרות ברשתות השיווק הגדולות.

לכן, אין מנוס משינוי אמיץ של חוק העזר העירוני כך שיאפשר בדין שבת תל אביבית, שבת שהיא לא חילונית ולא דתית, שבת חופשית והוגנת. שבת שבה תפעל תחבורה ציבורית, שבה מוסדות התרבות והפנאי יהיו פתוחים וגם תתאפשר צריכה מסוימת, אך לא פרוצה, שתבטיח שנוכל לקנות חלב או אבטיח בדרך לים. במקביל יש לאפשר הגנה ראויה על זכויות עובדים הכוללת תשלום הולם, ויום מנוחה חלופי לעובדים בשבת.

מיקי גיצין הוא מנכ"ל תנועת ישראל חופשית ומועמד ברשימת מרצ למועצת העיר תל אביב-יפו.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il