ישראבלוף בתל אביב - פתרון מצוין

בפסק דין שניתן ביום שלישי קבע בית המשפט העליון כי על תל אביב להחליט: לבטל את חוק העזר העירוני שאוסר על פתיחת חנויות בשבת, או לאוכפו באופן מלא. במשך שנים נוקטת העירייה מדיניות לפיה חוק העזר נאכף באמצעות קנסות אך לא בצורה של אכיפה מלאה על ידי צווי סגירה.

את העתירה הגישו בעלי חנויות קטנות, שטענו כי אי אכיפת החוק פוגעת בהם מכיוון שרשתות שיווק גדולות יכולות להרשות לעצמן לשלם את הקנסות ואילו עסקים קטנים אינם יכולים לעשות זאת. בנוסף, טענו, אכיפה סמלית זו פוגעת בשלטון החוק, שכן היא הופכת את חוק העזר לאות כמעט מתה. פסק הדין מנומק בצורה פורמליסטית, שמדגיש את חשיבות התאמת המציאות לחוק והחוק למציאות, וכי הכרחי שרשויות יאכפו את החוקים שהן עצמן מחוקקות. למרבה הצער, ובוודאי בניגוד לכוונת השופטים, פסק הדין עלול להוביל ל"מלחמות שבת" חדשות. לדעתי, המדיניות הישראבלופית הייתה פתרון מצוין.

עוד בערוץ הדעות

אל תגעו לנו בשבת התל אביבית / מיקי גיצין

אל תפספסו את התחנה הזו של ג'ון קרי / ג'רמי בן עמי

בעלי דעה שונים משבחים את פסק הדין משום שהוא מתנגד לתרבות הצריכה, מגן על זכויות עובדים לנוח בשבת, ועומד לצדם של עסקים קטנים על מול רשתות השיווק הגדולות. מתנגדי הפסיקה טוענים שהוא מכרסם בחופש לחיות בתל אביב החילונית (וכן, גם לקנות חלב ונקניק), וכי יש לתת לעירייה מרחב שיקול דעת באשר לדרך שבה היא אוכפת את חוקי העזר שלה. הן המבקרים והן המתנגדים מסכימים שחוקים יש לקיים, וכי הדרך הראויה להימנע מאכיפת חקיקה בלתי רצויה - אם יש כאלה הסבורים שהיא אינה רצויה - היא לבטל את החוק.

על הנחה זו, שאותה ניתן לכנות "גישת שלטון החוק הדווקנית", או "יקוב הדין את ההר" - ברצוני לחלוק. דווקא דרך הפשרה העקלקלה - שאותה מכנה ומגנה השופט רובינשטיין במונח הגששי "ישראבלוף" - שאותה נקטה עיריית תל אביב היא הרצויה במקרה המורכב של יחסי דתיים-חילוניים. מדיניות העירייה מפשרת בין שתי גישות מקסימליסטיות. כל אחת מהקבוצות רוצה מניעה מוחלטת של חילול שבת/עבודה בשבת או התרה מוחלטת שלו. דווקא האכיפה החלקית של העירייה מפשרת בצורה נכונה בין שתי הגישות.

מדיניות הישראבלוף משאירה את חוק העזר על כנו בהיותו סמל חשוב לחלק מהתושבים, אך לא כסמל בלבד משום שהחוק נאכף ובכך מונע בכל זאת פתיחה של בתי עסק רבים. אכיפה חלקית זו מאפשרת לעירייה לאסור על פתיחת בתי עסק בשכונות שבהן קיימת רגישות דתית רבה יותר, ולאפשר את פתיחתן (החלקית) באזורים אחרים. דומה שהפסיקה של בית המשפט תוביל דווקא להקצנה ולהחרפה של המתחים הדתיים בתל אביב, משום שהיא תיאלץ את העירייה לנקוט מדיניות של "הכול או לא כלום".

לא הדתיים עתרו 

במקום פשרה וחיים ביחד, המתאפשרים דווקא בשל העמימות והאכיפה החלקית של החוק, יתבצרו הצדדים בעמדותיהם וינסו לזכות בכל הקופה. תפקידו המובהק של בית המשפט העליון - להגן על מיעוטים מפני עריצות הרוב או עריצות האדמיניסטרציה העירונית - אינו מתקיים כאן: העירייה אינה מפקירה את הדתיים, ולראייה: הם לא אלה שעתרו. הסטטוס קוו בתל-אביב עובד תודות לפשרות מהסוג שהעירייה עושה בתבונה רבה.

לאלה המוטרדים מהאכיפה הבררנית (סלקטיבית), אשר פועלת דה-פקטו לרעת העסקים הקטנים, יש לומר כי למרות תקוותם של בתי העסק הקטנים שעתרו לבית המשפט, ספק אם סגירת כלל בתי העסק בשבת תסייע להם. החשש הוא שמהלך זה יאיץ עוד יותר את "פרבור המסחר" - יציאתם של עסקים רבים למרכזי קניות וקניונים מחוץ לערים הגדולות, למקומות שבהם אין צורך להתפשר עם מיעוט דתי, ובהם אין חוקי עזר כמו זה של תל אביב. הליך הרסני זה, שמתרחש כבר שני עשורים, ידלדל עוד יותר את הנוף העירוני שלנו ויעביר עוד יותר עסקים לקניונים ולשולי הדרכים הבין-עירוניות. אם רוצים לדאוג לעסקים הקטנים, ניתן לעשות זאת באמצעים אחרים: הטבות בארנונה, קנסות מופחתים ועוד.

יש להצטער על כך שבית המשפט העליון לא אפשר לעירייה לגבש מדיניות אכיפה עצמאית מבלי לחוקק חקיקה חדשה השכם והערב. כשם שאנו בוחרים ממשלה כדי שתיישם ותאכוף אותם חוקים בצורה שונה מהממשלות שקדמו לה, ואיננו מצפים שכל כנסת תחוקק את כל דברי החקיקה מחדש (או תבטלם), כך גם יש לאפשר לראש עיר נבחר לאכוף את החקיקה המקומית הקיימת בצורות שונות ובדרכים שונות. אין מקום ליצור סטנדרט שונה לעיריות ולגנות את הבחירה הלגיטימית שלהן לאכוף חקיקה באמצעות קנסות, כשהחלטה זו נובעת מחשיבה אמיתית וכנה על האופן הראוי לנהל את יחסי הדתיים והחילונים בעיר פלורליסטית כתל אביב.

פרופ' ישי בלנק, סגן דקאן, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il