דוחים את תשלום ביטוח חובה? לא תקבלו פיצוי
ביהמ"ש העליון שם סוף לאי-הבהירות: אם יש לך פוליסת ביטוח חובה שעדיין לא שולמה היא לא בתוקף, ולא תקבל פיצוי גם אם נפגעת בדרך לבנק הדואר כדי לשלמה
העליון קבע: פוליסת ביטוח לא תהיה בתוקף עד שתשולם, אפילו אם נפגעתם בדרך לתשלום. בשנת 1999 רכש אדם אופנוע מחברו, וכשהגיע לסוכנות הביטוח על מנת לבטח את הכלי בביטוח חובה, ניתנה לו תעודת ביטוח והוא נדרש לשלם את הפרמיה בבנק הדואר. הרוכש ביקש לסיים מספר עיסוקים לפני שהוא מגיע לבנק. אלא שבמהלכם נקלע לתאונת דרכים קשה. וכך הפרמיה למעשה לא שולמה מעולם.
בתביעה הנזיקית שהגיש כנגד חברות הביטוח שלו ושל הנהג הנוסף - הפול ואבנר - בית המשפט המחוזי פסק לטובתו. נקבע שלמרות שהפרמיה עוד לא שולמה, הביטוח היה בתוקף. חברות הביטוח חויבו לשלם לרוכש קרוב ל-1.8 מיליון שקל.
על כך הן ערערו לבית המשפט העליון. המערערות טענו כי הקביעה לפיה פוליסת ביטוח תקפה למרות שלא שולמה הפרמיה עבורה, היא תוצאה קשה לחברות הביטוח ועלולה לפגוע ביציבותן הכלכלית. לעמדתן הנוהג המקובל הוא שפוליסת ביטוח נכנסת לתוקף רק לאחר ששולמה הפרמיה עבורה.
מנגד, חוק חוזה ביטוח מאפשר לשלם את הפרמיה תוך "זמן סביר". אלא שלטענתן מאחר שזהו סעיף שניתן להתנות עליו, נכתב בתעודת הביטוח במפורש כי הביטוח ייכנס לתוקף במועד החתמת התעודה בבנק הדואר - כלומר לאחר התשלום.
רוכב האופנוע טען כי אין לקבל את הערעור, והזכיר את תום ליבו ואת התכלית הסוציאלית שבמתן פיצוי לנפגעי תאונת דרכים. לטענתו, היה קורבן להסברו המכשיל של סוכן הביטוח, אשר לא ציין בפניו שהפוליסה לא תקפה עד לתשלום. עצם קבלת התעודה לידיו, כך טען, מעידה על כי היה זכאי לביטוח. ועל פי החוק, היה לו זמין סביר לשלם את הפרמיה.
עוד הוסיף כי אותו סייג המתנה את תוקף הפוליסה בתשלום, נכתב באותיות רגילות וללא הבלטה. זאת בניגוד לחוק המחייב את המבטחות לכתוב את הסייגים במובלט ובמודגש.
קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, הצטרפה להליך באופן פורמאלי וצידדה בעמדת חברות הביטוח.
תנאי התשלום - הכרחי
השופטים אליקים רובינשטיין, יורם דנציגר ונעם סולברג קיבלו את ערעור המבטחות. השופט סולברג קבע כי החוק מאפשר לשלם את הפרמיה תוך זמן סביר, אולם מדובר בהוראה שניתן להתנות עליה בחוזה הביטוח. ואכן, בתעודת הביטוח שקיבל לידיו המשיב הותנה תוקפה בתשלום. משלא שילם - לא היה כיסוי ביטוחי.
השופט סולברג ציין כי בנוגע לביטוח חובה, חברות הביטוח נוהגות להתנות כיסוי ביטוחי בתשלום הפרמיה. הדבר אף הכרחי, אחרת מבוטחים יוכלו להוליך את המבטחות שולל, לעכב את התשלום למשך אותו "זמן סביר" וליהנות בזמן זה מביטוח חינם.
וכך נפסק כי התעודה שהונפקה למשיב הייתה רק הצעה, שלא הפכה לחוזה ביטוח מחייב. לפיכך, מדובר במצב שבו כלל לא נכרת חוזה.
באשר לאופן בו נכתב התנאי, השופט קבע כי במקרה זה כלל אין חובה להבליטו. תנאי זה אינו סייג שגורע מהזכויות של המבוטח, אלא יוצר את הפוליסה. בנוסף נפסק כי התנאי לא צוין בהחבא או באותיות קטנות, נכתב בחזית הפוליסה, בשפה מפורשת וברורה.
שלושת שופטי העליון הביעו צער על התוצאה הקשה עבור רוכב האופנוע, שנפגע קשה בתאונה וכעת נשללו ממנו הפיצויים. לכן המליצו לחברות הביטוח לנהוג לפנים משורת הדין, ולפצות אותו בשיעור חלקי של 35% מהסכום שנפסק לטובתו במחוזי (כ-600 אלף שקל). הוצאות משפט לא נפסקו.
עו"ד טל זהבי, העוסק בתחום דיני הביטוח והנזיקין, מסביר כי "לאחר אינספור פסיקות סותרות בנושא, אשר גרמו לאזרחים לאי-בהירות וחוסר אמון במערכת המשפט, הוציא בית המשפט סוף סוף פסיקה ברורה. זו מבהירה, כי גם אם המבוטח מחזיק בידו את חוזה הפוליסה, לא תוטל על חברת הביטוח החובה לשלם פיצוי במקרה של תאונה, כל עוד הפרמיה לא שולמה".
- לעיון בפסק הדין
לפנייה לכתב/ת 
