על עבודה בשבת ועל צביעות סוציאליסטית

רוח גבית מפתיעה להחלטת בג"ץ על סגירת העסקים בשבת התקבלה דווקא מאלו הקוראים לעצמם ליברלים. בשם השמירה על זכויות העובדים הם ויתרו די בקלות על זכותם של תושבי תל אביב לערוך קניות בשבת ועל זכותם הלא פחות חשובה של בעלי העסקים להתפרנס ביום זה.

עוד בערוץ הדעות

האביב הערבי עדיין כאן / יורם מיטל

דנינו, לך הביתה / מאיר גלבוע

התמיכה בסגירת החנויות בשבת מדגישה שוב את הצביעות שבדאגה לעובדים, שכן המקהלה הקולנית הזו מוכנה להילחם למען העובדים כל עוד זכויות אלו לא מפריעות לשגרת חייהם או לנוחות האישית שלהם. עד היום, אף אחד מהם לא טרח להילחם למען סגירת בתי הקפה בשבת, החשכת הטלוויזיה או אפילו סגירת מקומות הבילוי, האמנות והתיירות - כולם שירותים לא-חיוניים המעסיקים עובדים ביום המנוחה על מזבח הרצון של האזרחים לצרוך בשבת.

קמפיין המלווה במידע שגוי. עדיין פתוחים בשבת(צילום: בני דויטש)

הקמפיין החברתי הנוכחי, כמו רבים מקודמיו, מלווה במידע שגוי. ראשית, כל מקומות העבודה הפתוחים בשבת מחויבים על פי החוק להעניק יום מנוחה לעובד בכל יום אחר במהלך השבוע. יתרה מזו, ברשתות רבות העבודה היא במשמרות ומיועדת לסטודנטים ולצעירים רבים העובדים שלושה-ארבעה ימים בשבוע, כך שלפחות חלקם זוכים ליותר ימי מנוחה מהעובד הממוצע. נתון נוסף הוא שהעבודה בשבת מתגמלת יותר: "חוק שעות עבודה ומנוחה" קובע כי השכר בשבת יהיה 150% מהשכר ביום חול. התשלום על שעות נוספות יכול להגיע ליותר מפי שניים מהשכר ביום חול.

כל אלו לא מעניינים את לוחמי זכויות העובדים שלקחו על עצמם לקבוע בשביל העובד מה טוב לו ומתי הוא צריך לעבוד. אותם לא מעניין שהעבודה בשבת נותנת אפשרות דווקא לאוכלוסיות חלשות להרוויח שכר גבוה יותר או שהעבודה בשבת אטרקטיבית בעיקר לסטודנטים שלומדים במהלך השבוע ומוצאים בשבת זמן נוח להשלמת הכנסה. הם גם שוכחים שבמדינות סקנדינביה כמו דנמרק או שבדיה שאת שמן הם נוהגים להשליך לכל דיון כלכלי - החוק מאפשר לפחות לחלק מהעסקים לפעול בימי המנוחה ויתרה מזו - גם הממשלה עצמה מעסיקה עובדים בשירותים כגון תחבורה ציבורית הממשיכים לעבוד בימי המנוחה.

תמוהה בייחוד הקריאה של חברת הכנסת מרב מיכאלי ששלחה את תושבי תל אביב לערוך את הקניות שלהם ביום השישי ובאותה הנשימה הכריזה שדווקא בתי הקפה צריכים להמשיך לתת לה שירות בימי השבת. לא ברור מדוע תושבי תל אביב צריכים להקדים את הקניות שלהם ואילו ח"כ מיכאלי לא מוצאת לנכון להקדים לשתות את האספרסו שלה ביום שישי למען יום המנוחה של עובדי בתי הקפה.

את הדו-פרצופיות בנושא ניתן ללמוד דווקא מהרגלי ההעסקה של הפוליטיקאים עצמם. כל מי שמכיר את המערכת הפוליטית יודע שהעוזרים הפרלמנטרים של מרבית חברי הכנסת עובדים למען הבוסים שלהם גם בימי שבת. עובדה זו נכונה בשגרה ובאה לידי ביטוי עוד יותר בתקופות בחירות ופריימריז, שבהן מועסקים העוזרים בעומס שעות שלא היה מבייש פועל אינדונזי בסדנת יזע. בניגוד לעובדי הסופרמרקטים - העוזרים של חברי כנסת לא מקבלים תוספת שכר עבור עבודתם בשבת. בזמן שחברי הכנסת הסוציאליסטים דואגים כל כך לעובדים במרכולים מתברר שלעובדים שהם מעסיקים הם דואגים קצת פחות, כי הרי ידוע שבכל הקשור לזכויות עובדים - פוליטיקה דוחה שבת.

לצערנו, השיח הציבורי חי בשלום עם הגישה החברתית שהחליטה שזה בסדר להקריב למען האחר מה שאינו בא על חשבוני. מעטים מבין אלו הקוראים לסגירת העסקים בשבת היו מוכנים לוותר על אזור הנוחות שלהם למען העובדים. בשורה התחתונה, מלחמתם של חברי הכנסת והפעילים החברתיים אינה באמת מלחמה למען העובדים, זהו ניסיון נוסף של קבוצת לחץ לפגוע בזכויות הפרט ולקבוע למען האחרים מה טוב להם ובאילו ערכים עליהם לדבוק. זהו מאבק נגד החופש של הפרט לבחור בעצמו מה טוב לו.

הכותב שימש בעבר כיועץ מקצועי לשר התמ"ת ובעל הבלוג על כלכלה וחופש

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il