מאיר שלו: סבא עושה שטויות בספר ילדים
ב"וניל על המצח ותות על האף", מציג מאיר שלו סיפור על גיבורה שלומדת מסבא שלה איך אסור להתנהג. הסיפור ההומוריסטי, השנון והמקסים, נותר מעט תלוש - כשאת המחיר על ההתנהגות הפרועה, משלמים דווקא ההורים. ביקורת
עוד בערוץ ספרי הילדים :
- אתגר קרת מטייל בספארי
- מייקל שייבון ו"הסוד של מדהימן "
- לשבור את "הכבשה שרלוטה
"
ב"וניל על המצח ותות על האף" מפגיש שלו שלושה דורות. ערב אחד סבא של הדס מגיע לביתה כדי להעניק לה ספר חדש ולבלות איתה במשחק. בעוד שהם מנסים לקרוא יחד ולהפליג אל מחוזות דמיוניים שבהם נסיכה רוכבת על חתול עם כנפיים, ולאחר מכן לשחק - מפריעה אמה של הדס שוב ושוב עם המשימות השוטפות של שגרת הערב וקוראת לה לאכול, לצחצח שיניים, לסדר את החדר וכן הלאה.
הבטחה וקוץ בה
בכל פעם שהדס מצייתת - בקלות מעוררת הערצה הורית ממש - לבקשת האם, מבטיח הסבא להתנהג יפה כנדרש: לא לטעום בינתיים מהגלידה של הדס - "רק לשמור" - , לא לשחק בבובה שלה, ובטח שלא להכניס את המוצץ לפה. כשהדס חוזרת לחדר, היא מגלה שסבא מפר הבטחה אחר הבטחה ונתפס בקלקלתו באמצע המעשה, למשל עם הבובה: "אתה משחק בה, היא אצלך על הידיים! סבא, הבטחת! אני כועסת מאוד! אני לא מאמינה, הוא קלע לה צמות...". בסופו של דבר לומדת הדס גם היא מהסבא, ומבטיחה שתישן במיטה עם ההורים מבלי להתגלגל עליהם, בלי לבעוט ובלי לנחור - "מבטיחה כמו סבא", היא כבר יודעת לומר.
קריאה בסיפור מגלה עד כמה קשוב שלו לסיטואציות שהוא מתאר ולשפה של גיבוריו, ויוכל להעיד על כך כל הורה לבני ארבע עד שש מצויים. הוא מתמלל בדיוק רב ביותר את הזעם הקדוש שלהם על הפרת החוקים - "סבא! יש לך מוצץ בפה! הבטחת לי! הבטחת! זה מאוד לא יפה!" - ואת האופן שבו הם מנסים לחקות את תגובת ההורים: "אי אפשר להבין מה אתה אומר. תוציא את המוצץ ואז תדבר!". בכלל, פרטי ההתרחשות מדגישים את קרבת המחבר להתמודדויות הקטנות המובְנות בתוך המערכת ההורית-ילדית, גם אם כצופה בלבד, והוא עושה זאת מצוין.
בהתמודדות החינוכית, עומדת האמא כביכול מול הסבא, ובעוד שהוא מייצג את רוח השטות המוחלטת, מעין שובבות חיננית הנסלחת תמיד, הרי שהיא הדמות הקפוצה הקוראת את האחרים תמיד חזרה לסדר. היא עומדת כשידיה שלובות על חזהּ, וקוטעת כל משחק או דיון כדי להשלים עוד סעיף טכני הכרחי עד השינה, ורק בסוף מרשה לעצמה לשחרר את העמידה הנוקשה ולצחוק, באמירה שגם היא קורצת יותר להורים הקוראים את הסיפור ולא לבתה: "זה סבא שלך מהצד של אבא, לא הסבא מהצד שלי".
יצא בנזיפה
אך השובבות של הסב היא חרב פיפיות. ההתנהגות שלו מלאת הומור ומחויכת, אך הדס מפיקה ממנה רק כלי חדש שמאפשר לה להבטיח דבר ללא כוונה לקיימו, והדבר גורם להורה המקריא לנוע מעט באי נוחות על הכיסא. הסבא מפר שוב ושוב את הבטחותיו והוא ננזף בלבד - אפילו לא על ידי האם, כלתו - ולא נענש על כך בשום צורה.
בסופו של דבר, שבירת החוקים ורוח השטות אינה גורעת מאהבתה של הנכדה אל הסב - והיא יוצאת כמנצחת רק על הוריה. בכפולה האחרונה בספר רואים את הגיבורה מתפרשת בנוחות רבה במיטה בין אביה לאמה, ותופסת שם נתח נכבד מהמרחב, עד שברור ממבטה של האם כי היא אינה מרוצה מהסידור. את מחיר התעוזה החדשה להפר הבטחות משלמים דווקא הוריה של הדס, בעוד שאין הסבר מניח את הדעת לכך מצד הסבא, והעוולות הקטנות שנעשו להדס קודם, נותרות במערכת חד-צדדית בלבד ואינן באות על פתרונן.
לבקשת שלו, הסבא אוויר על פי דמותו של ד"ר אלי לנדאו ז"ל, ועל המשימה הופקד הכוכב העולה בשמי ספרות הילדים, אביאל בסיל. זה האחרון חתום בין השאר על איור לספרו החדש של אתגר קרת ("גור חתול אדם ארוך שיער"), "התנין העצוב והזבוב" של דקלה קידר ו"כן-גורו ולא-גורו" של שלונסקי. בספר הנוכחי הוא בהחלט מיטיב לאייר את הבעות הפנים המיתממות של הסבא ולהוסיף לממד ההומוריסטי של הספר - אך הכפולות מסתפקות בשירות נאמן של הטקסט ולא מנהלות איתו דיאלוג מיוחד.
האיורים של בסיל עתירי צבע ועניין, והוא נהנה להוסיף פרטים צדדיים המושכים את תשומת הלב,
כמו כלב המשפחה המככב כמעט בכל כפולה בהתרחשות משלו, אך נדמה שהוא אינו מאפשר לו עצמו שחרור, ונצמד למילותיו של שלו מבלי לספק להן פרשנות ויזואלית מעניינת. גם ברגע שבו מתאפשרת חגיגה מוחלטת של הדמיון, בעת שהסב מקריא סיפור "על חתול עם כנפיים, נסיכה ונחש", מסתפק בסיל בהצמדת האלמנטים המוזכרים אלו לאלו, ללא מתן דרור אמיתי לרוח השטות השורה על הסיפור.
בשורה התחתונה, מדובר בספר משעשע ומלא חן שמאפשר לשבור את הכללים ולגלות שלמרות הכל לא מדובר בסוף העולם. אם אתם מחזיקים בדוגמה חינוכית נוקשה מאוד, ייתכן שתצטרכו לשאוף מעט אוויר לפני שתגלו לילד שאפשר לפעמים להפר הבטחות - ובהתאם גם תגלו אותו שוב במיטתכם באמצע הלילה.
"וניל על המצח ותות על האף", מאיר שלו, איורים: אביאל בסיל. הוצאת "עם עובד".
