'אהבה, תאוריה זמנית': לשבט, לתכנת, לאהוב
מחשב בעל תכונות אנושיות מובהקות: כך חוזים מדעני העתיד. ב"אהבה, תאוריה זמנית" לוקח הסופר סקוט האצ'ינס את הנושא המטריד, שמבטיח לדמויותיו אפשרות לחיות עם אהוביהם גם אחרי שמתו, והופך אותו לעלילה טכנולוגית, מרתקת בחלקה
הטכנולוגיה מאפשרת ליותר ויותר מיזמים וחברות להשתמש בנתונים שבני אדם מזינים באינטרנט לאורך חייהם, כדי להציע להם אפשרות של חיים אחרי המוות הביולוגי. מומחים טוענים כי בעתיד כל המידע יוזן למעין ישות שתיראה בדיוק כמו האדם המת - וכך אלו שנותרו חיים מבחינה ביולוגית, יוכלו להמשיך ולחיות לצד אוהביהם המתים. מדובר ברעיון מד"בי די מוכר, שגם הסדרה הבריטית "מראה שחורה" התייחסה אליו באופן שטחי באחד מפרקיה.
הספר "אהבה, תאוריה זמנית", מעמיד במרכזו ניסוי טכנולוגי שכזה. ניל הוא טיפוס קודר וחסר כריזמה, שמצטרף למיזם טכנולוגי, עקב העובדה שאביו התאבד - והשאיר מאחוריו המון יומנים. מדובר ביומנים בלי ערך ספרותי או רגשי רב, אבל בעיקר בעלי ערך אידיאלי עבור תוכנה לאינטיליגנציה מלאכותית. אחרי ההזנה המאסיבית של הזיכרונות ושל המידע היבש, ניל עובד על שיחות מקוונות עם היישות שנקראת אביו, הכל כדי לנצח את היריב בתחרות ולהצליח במבחן אלן טיורינג, ובכך להיות ממציא התוכנה הראשונה, שתהיה בעלת תכונות אנושיות מובהקות.
בד בבד, הוא מנהל מערכת יחסים עם שלוש נשים: אשתו לשעבר שלפתע מתקמבקת לחייו, צעירה בעלת חיבה תמהונית לניו אייג' בשם רייצ'ל, ומתכנתת מהחברה המתחרה. בסוף הוא בוחר באחת מהן. למעשה, החלק הבין אישי הוא החלק הכי פחות מעניין בספר. אין בו דרמות גדולות או נקודות מפתח עלילתיות. הוא אמנם, כאמור, בחר באחת, אך באותה מידה יכול היה לבחור באחרת - ונראה שזה לא ממש רלוונטי במי הוא בחר. ניל הוא טיפוס תלוש ומנותק וחסר כל רגשניות, לטוב ולרע, לפיכך גם אין בו כמיהה לשום דבר: לא לחיים עצמם, ובטח לא לעבודה שלו או לאישה שיבחר. וכך כל זה גם עובר לקורא, במעין אדישות תהומית.
קריאה ברוח של מזגן
אך כפי שהחלק הבין אישי הוא המרדים והטרחני בספר, החלק המקצועי מספק את העניין והסקרנות שבו. "אהבה, תאוריה זמנית" שכמו נתפר על מי מידות הצרכן, עונה על השאלה: "איך מייצרים רב מכר קלאסי, ידידותי ובלתי מזיק, כזה שיכול להתאים לכל אחד, שלא מטלטל שום תפיסה, שלא נכנס למעיים, ושהדבר הכי חזק שאפשר לומר עליו הוא "סיפור אנושי, חם ומקסים".
אך למרות הנחת היסוד הזאת, הספר כן מספק הצצה ראויה לעולם הטכנולוגי המבעית והמרתק שניצב מעבר לדלת - עולם ללא מוות, עולם ללא אבל או אובדן, עולם בו התחליפים האנושיים לאנשים שאהבו ומתו עלולים להיות כגלמים הקמים על יוצריהן, ולא בכדי בשלב מסוים בספר, אומר ניל כי הוא מעדיף את התחליף על פני המקור.
חשוב להדגיש עוד כי האצ'ינס מציג את סוגיית "חיי הנצח" בצורה מינורית ברומן, אם כי זה רק לטובה: אין בספר רגע פומפוזי ומבעית, שלוקח את העלילה לכיוון אפוקליפטי ומתאר עולם בעל היתכנות ממשית, שבו התחליפים יביסו אותנו וישתלטו על חיינו - מה שעשו לא מעט סופרי מדע-בדיוני ואחרים לא פעם. מצד שני, הוא גם לא יוצק תובנות חדשות לנושא הזה, פרט לרעיונות המוכרים כי מחשבים הם מכונות - אמנם מכונות מתחכמות בעלות כמות מידע עצום ויכולת כבירה - שלעולם, כנראה, לא יפתחו רגשות, וזאת בעצם התובנה המשמעותית והכה נדושה, העולה מהקריאה ברומן.
יחד עם זאת, האופן בו דמותו של ניל מתמודדת עם הטכנולוגיה החדשה בהחלט מרעננת;
יש משהו בגישה שלו, שמסתמך כמובן על אופיו חסר המעוף של דמותו, שמכניס קסם ואפילו הומור בספר. האצ'ינס הוא בהחלט כותב מוכשר, חינני ושובה לב. הוא קולח ללא כל מהמורות. התיאורים שלו את ההווי החברתי-תרבותי של סן פרנסיסקו, בהחלט מוסיפים כוח ואותנטיות לעלילה. יש תחושה שלא רק שאנו, כקוראים, משוטטים לאורכו ולעומקו של המקום, אלא שאנו חווים ומבינים את הקונפליקטים המיוחדים שמתוארים בפנינו, ואת האווירה שלפרקים היא ססגונית ולפרקים היא מתכתית ופלסטית.
מדובר על ספר שכנראה מספק פיצוח לקוד הגנטי ה"בסט-סלרי", כזה שאפשר למצוא גם ב"פרויקט רוזי": התבייתות על נושא מעניין ומרתק - חיי נצח או תסמונת אספרגר - והצצה לתוך העולם שלו מבלי לומר עליו משהו משמעותי, אם כי עדיין לעשות את זה בחן, וכמובן - לצרף במקביל סיפור אהבה לא פשוט. מחד, אין כאן אמנות גדולה. מאידך, עדיין זהו ספר שנעים לקרוא, בייחוד כשמזג האוויר הרותח בחוץ משפיע על הכישורים הקוגנטיביים שלנו, לא משנה כמה חזק המזגן עובד.
"אהבה, תאוריה זמנית", מאת סקוט האצ'ינס. מאנגלית: עידית שורר. הוצאת "כתר". 368 עמ'.
