בדרך לשלום? כל הסוגיות שממתינות למשא ומתן
אילו התנחלויות יפונו, היכן ישורטטו הגבולות ולאן יחזרו הפליטים. בחלק מהשאלות הפתרון כבר ברור, באחרות הפער בין ישראל לפלסטינים נותר תהומי. לקראת חידוש השיחות, אלו המשוכות בדרך להסכם
שלושה ניסיונות להגיע להסכם קבע עלו על שרטון בשל המחלוקות האלו - עתה ינסו הצדדים בפעם הרביעית ללבן את הסוגיות שבלב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בימים הקרובים צפויים השרה ציפי לבני ויו"ר צוות המו"מ הפלסטיני סאיב עריקאת להיפגש בוושינגטון לשיחות שבהן הכול יהיה על השולחן, ולקראת תחילת המגעים, משרטט ynet את מפת הפערים בין שני הצדדים. העמדות מבוססות על הצהרות מהשנים האחרונות, בדגש על נאום בר אילן שבו פרס נתניהו את משנתו המדינית, ועל ההסכמות שנידונו בסבב השיחות הקודם בין אבו מאזן לאהוד אולמרט.
המשא ומתן מתחדש - הכתבות האחרונות:
איראן נגד המו"מ: ישראל לעולם לא תסיים הכיבוש
לפני חידוש המו"מ: "פרס שכנע את אבו מאזן"
הפלסטינים: קיבלנו מכתב ערבויות מהאמריקנים
גבולות
סוגיית הגבולות צפויה להיות הנפיצה ביותר במשא ומתן ותדרוש ויתורים כואבים - שאף צפויים להערים קשיים פוליטיים בפני שני המנהיגים. מבחינת ישראל, מאז בחירתו לראש ממשלה הביע נתניהו נכונות לוותר על שטחים גדולים ביהודה ושומרון ולפנות התנחלויות. מנגד, הוא הבהיר כי גושי ההתנחלויות, אריאל, גוש עציון ומעלה אדומים, יישארו בידי ישראל - זאת, חרף המחלוקת בנוגע למעלה אדומים ולשטח המחבר בינה לבין ירושלים (E1). ישראל החליטה לבנות באזור זה בתגובה למהלך הפלסטיני באו"ם ונתניהו אף הורה על קידום תוכנית הבנייה, אך בפועל חסמה לשכתו את המיזם והיא מונעת מגופי התכנון לדון בנושא.
לעומת זאת, מבחינת הפלסטינים בנייה ב-E1 היא סוגיה שלא ניתן להתפשר עליה, שכן זה ימנע מהם לגבש רצף טריטוריאלי - והאמריקנים מגבים אותם בנושא זה. בעיני אבו מאזן, הבסיס להידברות עם ישראל הוא קווי 67', וחרף ההכחשות בישראל, בהנהגה הפלסטינית טוענים כי ירושלים אכן הסכימה לכך.
עתה צפוי אבו מאזן לדרוש כי נקודת הפתיחה בשיחות על הגבולות תהיה ההסכמות שהגיע אליהן עם אולמרט: העברת רוב שטח הגדה לפלסטינים, בתוספת קרקעות באזור עפולה, במדבר יהודה וסמוך לרצועת עזה - כפיצוי על השארת גושי ההתנחלויות בידיים ישראליות. המתווה הזה עלה לדיון גם במסגרת המגעים שניהלו יאסר ערפאת ואהוד ברק.
אולם הסוגיה שעשויה להיות סלע המחלוקת שימוטט את ההידברות היא ירושלים. נתניהו הצהיר שוב ושוב כי לא תהיה פשרה בעניין זה והיא תישאר מאוחדת תחת ריבונות ישראל, בעוד אבו מאזן דרש מצדו כי ירושלים המזרחית תהפוך לבירת פלסטין. עם זאת, בשיחותיו עם אולמרט, לא פסל אבו מאזן את האפשרות כי האגן הקדוש - העיר העתיקה וסביבתה המידית - יהיה תחת פיקוח בינלאומי וללא ריבונות של מי מהצדדים.
ביטחון
הצהרותיו של נתניהו בנוגע להסדרי הביטחון העתידיים הן חד-משמעיות: על המדינה הפלסטינית להיות מפורזת והיא לא תורשה להחזיק צבא או כלי נשק כבדים כמו טילים, רקטות או טנקים. עוד ידרוש נתניהו כי המרחב האווירי יהיה בשליטה ישראלית ונושא הביטחון בכללותו יהיה תחת פיקוח בינלאומי הדוק.
לפי דבריו בנאום בר אילן, בהיעדר התנאים האלו תקום בגדה המערבית "חמאסטן" - וישראל לא יכולה להשלים עם כך. נתניהו אף הצהיר כי לישראל דרושים "גבולות ברי הגנה", ובכך רמז על כוונתו להשאיר מאחזים ביטחוניים ישראליים סמוך לנהר הירדן, ייתכן שבדמות תחנות התרעה שימנעו ממדינות ערב להפתיע את ישראל ולאיים על יישוביה כתוצאה מ"המותניים הצרות" שייווצרו באזורים מסוימים.
דרישות אלו היו חלק מהעמדה הישראלית מאז הסכמי אוסלו והן עוגנו גם בהבנות ביילין-אבו מאזן לגבי הסכם קבע, שהושגו ב-1995 אך לא נחתמו מעולם עקב רצח רבין. הפלסטינים, מצדם, לא הביעו התנגדות לפירוז ולכך שישראל תשלוט על המרחב האווירי, אך הם צפויים לסרב לנוכחות צבאית ישראלית בשטחם ולדרוש כי כוח ההתרעה בגבול יהיה בינלאומי.
התנחלויות
על אף המגבלות הפוליטיות שכרוכות בעניין, הבהיר נתניהו בנאום בר אילן כי לא יקים יישובים חדשים או ירחיב את אלו הקיימים, ובפועל נקטה הממשלה מדיניות של "הקפאה שקטה" ביחס להתנחלויות שממוקמות מחוץ לגושי ההתיישבות. בחודש שעבר בביקורו בהתנחלות ברקן, נמנע נתניהו מלהתייחס להרחבת התנחלויות חדשות, ואף סירב להבטיח דבר לראש המועצה האזורית שומרון בפגישה אישית שערכו השניים.
משמעות הדבר היא שהסדר קבע יוביל ככל הנראה לפינוי עשרות התנחלויות ובהן כמה עשרות אלפי תושבים. לצד זאת, גם בקרב הגורמים היוניים יותר בממשלה ישנה הסכמה כי יש להשאיר את גושי
בצד הפלסטיני, מנגד, ישנה עקביות בנוגע לצורך בפינוי כל ההתנחלויות, ודרישתם בשיחות הנוכחיות תהיה חזרה לגבולות 67'. בעיניהם ההתנחלויות הן המכשול הראשי לשלום, ובהצהרותיו התייחס אבו מאזן בלשון קשה למתנחלים וכינה אותם פורעי חוק וגוזלי קרקעות שיש לפנותם. ביחס למתווה שהציע לו אולמרט, שבו סיפחה ישראל את גושי ההתיישבות - הנשיא הפלסטיני מעולם לא פסל זאת אך גם לא קיבל רשמית את ההצעה.
פליטים
דווקא נושא הפליטים, שנראה הסבוך ביותר, עשוי להניב פתרון בקלות יחסית שכן עמדת ישראל בנושא היא חד-משמעית ואף מקובלת על הקהילה הבינלאומית. נתניהו, ככל ראשי הממשלה שקדמו לו, הצהיר כי רובם המכריע של הפליטים לא יוחזרו לתחומי מדינת ישראל וגם בציבור הישראלי יש קונצנזוס בסוגיה זו. במקום, מציע נתניהו שאלו יוחזרו לתחומי המדינה הפלסטינית, אם אכן יורשו לשוב, ויזכו לסיוע ולפיצוי מכוח מנגנון בינלאומי. כך או כך, מדובר בנושא שהוא קו אדום מבחינת ישראל, והיא לא תתפשר עליו מעבר להיקף של כמה אלפי פליטים.
לעומת זאת, אבו מאזן שומר על עמימות בעניין זה: מצד אחד הוא הצהיר כי יש לפתור את הבעיה, ומצד אחר, הוא התייחס בעבר ל"פתרון צודק" ולאו דווקא על חזרה לתחומי הקו הירוק. בנוסף, אבו מאזן בעצמו הוא פליט יליד צפת, והשנה הוא הודה שהבין כי ביתו בעיר הצפונית לא יושב למשפחתו. הוא ציין באותה ההזדמנות כי שטחי 48' הם שטחי מדינת ישראל ולא שייכים לפלסטין.
מעבר לסוגיות האלו, ישנן דרישות בסיס שטרם ברור אם יוכלו הצדדים להסכים להן: מצד ישראל מדובר בהכרה פלסטינית בהגדרתה כמדינה יהודית - דבר שנתניהו סימן כתנאי מוקדם לכל משא ומתן - ומן הצד הפלסטיני מדובר בהקפאת התנחלויות, בדומה לזו שננקטה ב-2009. בשלב זה לא ידוע אם הושגו הסכמות מוקדמות בנושאים האלו, והעמימות הזו גם צפויה להישאר על כנה – שכן כפי שהבהיר מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי בהכרזתו על חידוש המו"מ, החיסיון יהיה המפתח להצלחת המגעים.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
