כך תדעו: מתי הזמן הנכון לקנות לילד סמארטפון

"אמא, אני רוצה את האייפון", אנחנו שומעים שוב ושוב את הילדים, שכמהים למכשירים הטכנולוגיים, למסכי המגע למיניהם, לעתים על סף התמכרות. הם מבקשים את הסלולרי כדי לחטוף עוד משחק, עוד סרטון ביוטיוב או סתם כדי לדפדף בתמונות. בפתחו של החופש הגדול, שבו ממילא משתנה סדר היום והגבולות מתגמשים, כדאי להחליט מה העמדה שלנו לגבי מינון המסכים הקטנים בחיי הילדים.

החופש הגדול בערוץ הורים :

הכי יפה בבי"ס: עטיפה מיוחדת לספרים ב-5 דקות

החופש כאן והם יהיו ערים כל הלילה. מה עושים?

זה אפשרי: לעבור את החופש הגדול בלי לפשוט רגל

למה כל כך מפחיד אתכם שישעמם להם בחופש?

השאלה הגדולה: מתי אפשר להתחיל?

הדעות לגבי מועד התחלת השימוש בטלפון נייד חלוקות. רבים מאיתנו רוכשים לילדינו מכשיר סלולרי בעקבות החרדות שלנו, ומשום שאנחנו "חייבים" לדעת מה קורה עם הילדים בכל רגע. "מתי להתחיל עם הסלולרי זו החלטה שלרוב מתקבלת בעקבות שני משתנים עיקריים", אומרת שני ביסר-סגל, נוירו-פסיכולוגית קלינית מומחית, מתמחה ב-CBT (טיפול התנהגותי קוגניטיבי) ובהדרכת הורים. "הראשון - הלחץ החברתי. הסלולרי הוא סמל סטטוס, ועולות שאלות כגון: לכמה ילדים יש טלפון בכיתה, איזה סוג מכשיר וכדומה; השני הוא המרכיב החרדתי אצל ההורים, שרוצים לדעת איפה הילד נמצא בכל רגע.

"כדי לא לגדל ילד תלותי שחש שלא סומכים עליו, אפשר לצייד את הילד בנייד, אבל להדריך אותו להשתמש בו רק כמוצא אחרון. בדור שלנו רווחת התלות בהורים ואי היכולת להתמודד לבד עם מה שהחיים מזמנים. חשוב לחזק אצל הילד את תחושת המסוגלות העצמית ולייצר עבורו הזדמנויות להתמודד לבד. לבקש ממנו שהטלפון יהיה סגור בתיק, שינסה להסתדר בעצמו, ורק אם לא הצליח - שיתקשר אלינו. חשוב לא למהר לפתור עבורו את הבעיות, כי אז נעביר לו מסר שאנחנו לא סומכים עליו, ודימויו העצמי עלול להיפגע".

"אני חושבת שהגיל המינימלי לסלולרי הוא שמונה-תשע, הגיל שבו מתחילים להסתובב לבד. אבל מי אמר שחייבים סמארטפון?",

אומרת מירב בן מויאל, מדריכת הורים בשיטת אדלר. "אני בעד לרכוש מכשיר סלולרי בסיסי, שישמש אותם רק כדי לטלפן במידת הצורך. אני לא בעד לקפוץ ולקנות את המכשיר הכי מתקדם בשוק. בעיקר כי אז אין לילד הערכה אמיתית לשוויו של המכשיר. בכלל, ילד לא אמור להסתובב עם מכשיר שהוא הבשורה האחרונה בתחום, לעתים מתקדם יותר משל הוריו. אנחנו נוטים להגשים לילדים שלנו את החלומות הרבה לפני שהם הספיקו לחלום אותם", היא מציינת. 

אבל לא רק ילדים בגיל בית הספר חושקים במכשירים החכמים. לא נדיר לראות פעוטות בני שנתיים-שלוש משחקים בסלולרי או צופים בסרטונים, ובני החמש והשש כבר בקיאים בעולם האפליקציות ומורידים משחקים לסמטרפונים. מצד אחד, הרי אנחנו גדלנו ללא סלולרי צמוד והצלחנו להעביר לא רע את החופש הגדול; מצד שני, זה פתרון לא רע עבורנו להעסיק את הילדים ולהפיג את השעמום.

ביסר-סגל מאמינה שקודם כל, על ההורים להחליט מהי גזרה שבה יוכלו לעמוד. "אם אני מחליטה להגביל אותם לחצי שעת מסך ביום בחופש הגדול, כשאין מסגרות - אני שמה את עצמי מראש במצב נפיץ שיהיה לי קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בו כהורה. במקרה כזה, הנזק של הצבת גבול שלא עומדים בו הוא רב מהנזק הנגרם מעוד קצת זמן מסך".

לדבריה, הכלל החשוב ביותר הוא לא לאבד את הסמכות ההורית, גם בנושא המסכים. חשוב להציב גבול שיש לנו לגביו אמונה שלמה בצדקת ההחלטה, אחרת הילדים יתווכחו וינהלו מולנו משא ומתן. "במשא ומתן כזה, אם הילד 'מנצח' - גם אני כהורה וגם הילד מפסידים, ואם אני כהורה 'מנצח' - אז שנינו מרוויחים", מסכמת ביסר-סגל את החשיבות של עמידה בגבול שאנחנו מציבים.

מהו הגבול בכל הנוגע לזמן מסך?

"מחליטים מראש על זמן מוגדר בהתאם לגיל הילד. אפשר לאכוף זאת בעזרת עזרים מוחשיים, כמו סטופר. אפשר להחליט על שעה ביום של זמן מסכים, ושכל ילד יחליט איך הוא מחלק את הזמן הזה בין שלל הפיתויים - טאבלט, סמארטפון, מחשב וכדומה".

-הורים רבים ישאלו למה בעצם להגביל? הרי יש גם יתרונות במסכים - הילדים מפיקים הנאה, וההורים מרוויחים שקט.

"מחקרים רבים מצביעים על הקשר שבין מסכים לבין חרדה, בעיקר חרדה חברתית. מסכים למיניהם מאפשרים הימנעות מהמציאות ובעיקר מסיטואציות חברתיות, כי בעולם הווירטואלי בוחרים עם מה להתמודד ועל מה לפסוח. מבחינת חרדה, המסכים מאפשרים להתעלם מהכלל הראשון והחשוב ביותר, והוא התמודדות עם גורם החרדה".

בן מויאל תומכת אף היא בהגבלה של זמן מסך, תוך בניית מערכת אמון עם הילד. "לקראת החופש הגדול כדאי לשבת עם

הילדים ולהגיע להסכם, אפילו אפשר בכתב, על סדר היום שלהם ועל כמות זמן המסך. חשוב לדגול בשקיפות - לשתף את הילד בהחלטה, לתת לו את התחושה שסומכים עליו שהוא יעמוד במגבלה שנקבעה (למשל: שעתיים, או מספר מסויים של משחקים), ולא לבלוש אחריו. לסמוך עליו גם אם לא נמצאים בבית".

בנוסף היא ממליצה שלא לאסור לגמרי את השימשו בסלולרי או בטאבלט, כדי שלא להפוך אותם לפרי הנחשק והאסור. בן מויאל גם מציינת שחשוב לשים לב לדוגמה האישית שמציגים ההורים לילדים. "אם הילדים רואים את ההורים כל היום דבוקים לנייד, זה מה שהם סופגים. אם זה לצורכי עבודה - אז להסביר לילד את חשיבות העניין, ובכל מקרה חשוב לשמור על איזון ומינון. לא לנצל כל רגע פנוי לברוח לסלולרי. כל הזמן לחשוב איזה מסר אני מעביר לילד".

"אני לא מכירה אדם מבוגר שיגלה, כרבע שעה אחרי שכבר התרחק מהבית, שהוא שכח את הסלולרי - ולא יחזור כדי לקחת אותו", אומרת ביסר-סגל, "גם אנחנו כמבוגרים, ובהתאמה גם הילדים שלנו, יצרנו יחסי תלות במסכים, וחשוב להבין מה מחירה של התלות, להסביר לילדים ולשמש להם מודל חיובי".

זהירות, התמכרות

בהיעדר גבולות ברורים, השימוש במסכים עלול להוביל להתמכרות של ממש - שעות של שימוש בכל מצב ובכל הזדמנות, גם על חשבון עיסוקים אהובים אחרים, כגון: מפגשים חברתיים, לימודים, חוגים, אינטראקציה משפחתית ועוד. "הורים רבים עדים למריבות בין הילדים על הגדג'טים וממהרים לקנות מכשירים נוספים כדי להשיג שקט", אומרת בן מויאל. "אבל חשוב להיות מודעים לכך שגם מריבות בין אחים הן אינטראקציה חשובה, כי כך מפתחים מיומנויות כמו משא ומתן, עמידה על עקרונות, ויתור, פשרה ועוד. כשכל אחד מהילדים שקוע במכשיר שלו, אין אפילו מריבות - כי יש נתק וחוסר תקשורת. הילדים מסוגלים לשבת זה לצד זה ולא להחליף מילה, כי כל אחד שקוע במסך אחר".

בן מויאל ממליצה שלא לפתור את המריבות על המסכים ברכישת עוד מכשירים, אלא לקבוע סדרי עדיפויות משפחתיים, למשל שלימודים קודמים לשעשועים, וכן לתת לילדים לנסות להסתדר ביניהם, בדומה למה שהם עושים עם צעצועים.

ד"ר נעמי וורמברנד, מנהלת מרכז "דרך מהות" של מכללת סמינר הקיבוצים, המטפל בילדים ובמבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז, מסבירה שהתמכרות למסכים בקרב ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז עלולה להיות חמורה פי כמה. "המכשירים אינם אלה שמייצרים את ההפרעה, כי זו הפרעה ביולוגית מולדת, אבל המצב עלול להחמיר במקרה של התמכרות. ילדים שמתקשים בקשב ובריכוז 'בורחים' למכשירים הדיגיטליים ונוטים להתמכר יותר משאר האוכלוסייה, לכן עניין הגבולות חשוב פי כמה עבורם. אני ממליצה לסכם על שימוש פונקציונלי מסויים, ולתת גם זמן לכיף ולהנאה - כי אחרת הילד לא יעמוד בפיתוי".

-האם יש גם יתרונות במכשירים הללו?

"לילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז עשויות להיות תועלות רבות, כמו אפליקציות שעוזרות בהתארגנות, תזכורות, יומן, ובראש ובראשונה - יצירת קשר עם חברים. הילדים האלה אינם נוהגים להרים טלפון לחבר, אבל בהחלט יוכלו להיעזר בתוכנה כמו וואטס-אפ, שבה הם אינם נדרשים לאותה מידת אקטיביות. בנוסף, המכשיר הטכנולוגי עשוי לעזור לשמור על ריכוז כשיש רעש רקע רב. בשורה התחתונה, אילו יכולנו להיעזר במכשירים האלה רק למטרות חיוביות - זה היה מעולה, כי יש הרבה אנשים עם בעיות קשב וריכוז שהמחשבים סידרו להם את החיים".

ביסר-סגל מוסיפה כי לגבי כלל הילדים יש עוד יתרונות לשימוש במסכים, למשל יכולות של סריקה חזותית, זריזות עיניים, קשר מהיר בין היד לעין וכדומה.

עייפות, כאבים, השמנה, קרינה

לדברי ד"ר גל דובנוב-רז, מומחה לרפואת ילדים מבית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים במרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר, עדיין לא הצטבר מספיק ידע לגבי הקשר שבין סרטן לסלולרי, מכיוון שקשה לכמת את זמן החשיפה. עוד חשוב לזכור כי במחקרים האלה מעורבים סכומי כסף עצומים ואינטרסים רבים. כמו כן יש שורה של שאלות בריאותיות נוספות, כגון פגיעה בהתפתחות, פגיעה נוירולוגית ועוד, שעדיין אין מידע נחרץ לגביהן.

"אבל מה שברור הוא שהגדג'טים באים על חשבון פעילויות חשובות אחרות, למשל פעילות גופנית. הנייחות של האדם באה ביחס הפוך לניידות של המכשירים", אומר ד"ר דובנוב-רז, "כבר שנים שאנחנו מודאגים מהנייחות של הילדים, שנהגו פעם לצאת החוצה לשחק בחצר בכדור או לרכוב על אופניים, והיום מתכנסים לשחק בסלולרי או בטבלט והוא מלווה אותם לכל מקום, ליד שולחן האוכל או במיטה, כשבמקום ללכת לישון הם ממשיכים לשחק".

-מהן ההשלכות של שימוש מוגזם?

"לא אחת מגיעים אליי ילדים הסובלים מעייפות, ולפני בדיקות הדם אני מנסה לברר מה הילד עושה במקום לישון. אולי

הוא גולש באינטרנט או משחק בטאבלט במיטה? עניין נוסף הוא הנושא הארגומטרי - התנוחה. לעתים מגיעים ילדים ובני נוער הסובלים מכאבי גב או צוואר, ומתברר שהם יושבים במשך שעות בתנוחות לא נכונות ומתעסקים בסמארטפון".

ויש גם את הבעיה ההולכת וגוברת של ההשמנה. "פחות תנועה מובילה להשמנה, אין חוכמות", אומר ד"ר דובנוב-רז. "לכן אני מאמין שעל ההורים חלה החובה להגביל את הילדים בשימוש במסכים ולעודד אותם לפעילות גופנית".

האגודה למלחמה בסרטן ממליצה להימנע או להפחית את השימוש בסלולרי בקרב ילדים בשל הקרינה הנפלטת מהמכשירים. בספטמבר 2007 פורסמו תוצאות החלק הישראלי במחקר בינלאומי שנערך במקביל בכמה מדינות בעולם. מתוצאות המחקר, בראשות ד"ר סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן וקרינה במכון גרטנר, עלה כי נמצא קשר מובהק בין שימוש מתמשך בטלפונים הניידים לעליית הסיכון להתפתחות גידולים בבלוטת הרוק. ממצאי המחקר מחזקים את הטענה שיש לנקוט בעיקרון הזהירות המונעת בנוגע לשימוש בטלפונים הניידים: להפחית את האפשרות לפגיעה ולהגביל את השימוש בהם בקרב ילדים.

בשנת 2008, בעקבות המחקר הבינלאומי, המליץ לראשונה משרד הבריאות על צמצום השימוש בסלולרי, בדגש על ילדים. בחודש מרס האחרון אסרה ממשלת בלגיה על מכירת טלפונים סלולריים לילדים עד גיל שבע, והגבילה את השימוש לילדים עד גיל 12.

הכתבה פורסמה בגיליון יולי של המגזין "הורים וילדים "