האייפון מצלצל פעמיים: אורנג' וכ.א.ל יפצו לקוח
חברת התקשורת וחברת האשראי חייבו לקוח שהזמין מכשירי אייפון בסכום גבוה מכפי שסוכם - וישלמו לו פיצוי בסך 6,400 שקל
בעל בית מרקחת רכש שני מכשירי אייפון מחברת אורנג' (פרטנר), תמורת 6,633 שקלים. בעל בית המרקחת רכש את המכשירים באמצעות כרטיס ויזה, ב-36 תשלומים של כ-184 שקלים כל אחד.
לטענתו, למחרת העסקה התקשר לאורנג' כדי לוודא את תנאיה, אולם בניגוד למה שהובטח לו במעמד ההתקשרות - זיכוי למשך 36 חודשים - הודיעה לו הנציגה כי הזיכוי יינתן לו רק ל-18 חודשים. משכך, ביקש לבטל את העסקה.
במקביל, פנה לוויזה וביקש לבטל את החיובים. לטענתו, הסכים להמלצת נציגת חברת האשראי להכחיש את העסקה, שכן רק כך תוכל לבטלה מבלי לקבל את הסכמת אורנג'. אלא שחודש לאחר מכן, בעל בית המרקחת הודיע לוויזה שהוא מבטל את ההכחשה. בינתיים, המשיכה חברת האשראי לחייב אותו בתשלומים החודשיים בכרטיס האשראי, במשך 20 חודשים.
הוא טען כי כשמונה חודשים לאחר מכן, פרטנר החלה לחייב את חשבונו בתשלומים, שלא דרך כרטיס האשראי. זאת, למרות שוויזה חייבה אותו כבר. בעל בית המרקחת ביקש מפרטנר הסברים, אך פניותיו החוזרות ונשנות לא זכו למענה.
הוא הגיש תביעה נגד החברה לבית משפט השלום בקריות. בתביעתו המקורית ביקש פיצוי של כ-25 אלף שקל, מתוכם 15 אלף בגין עוגמת הנפש והטרדה שנגרמו לו. בתחילה הגיש את התביעה רק נגד פרטנר, אך לאחר מכן צירף גם את חברת כרטיסי אשראי לישראל (כ.א.ל) כנתבעת.
כ.א.ל טענה כי בעקבות ההכחשה היא ביקשה מחברת הסליקה (לאומי קארד) לפנות לפרטנר בבקשה להצגת שובר העסקה, אולם פרטנר לא נענתה. בדיון התברר כי התשלומים לא הועברו לפרטנר, ולכן זו החלה לחייב את התובע בעצמה.
חברת האשראי טענה גם כי אי-העברת התשלומים נבעה מטעות במערכת, ושהאחריות לכך היא על התובע - בגלל הכחשת העסקה. במהלך המשפט, לאור גילוי הטעות, זיכתה את התובע במלוא הסכומים שגבתה ממנו.
פרטנר טענה כי מאחר שלא קיבלה את התשלום עבור המכשירים, זכותה לגבות מהתובע ישירות. לטענתה אין מקום לפיצוי, שכן בסופו של דבר הוא זוכה באופן מלא. עוד טענה כי אינה חייבת דבר לתובע, שכן מי שהתקשר עמה הוא בית המרקחת - ולא הוא באופן אישי.
חברות גדולות, מחדלים גדולים
"תמהה אני הכיצד בשתי חברות גדולות, המנהלות כספים במיליוני שקלים של מיליוני לקוחות, לא קיימות מערכות בקרה אשר אמורות למנוע בדיוק את סוג התקלה שארעה במקרה זה", כתבה השופטת פנינה לוקיץ'.
לדבריה במשך קרוב לשנה בית המרקחת והתובע חויבו בידי שתי הנתבעות, מבלי שלאף אחת מהן תהיה תשובה כיצד הדבר קרה. במצב דברים כזה, השבת הכספים לבדה אינה מספיקה ולתובע מגיע פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו.
עוד קבעה כי ברור שלתובע יש עילת תביעה, שכן חברה מתנהלת באמצעות מנהליה שהם בשר ודם. כאשר יש תקלה, מי שמתמודד עמה הוא המנהל ועוגמת הנפש הכרוכה בהתמודדות זו נגרמה לו, ולא לחברה.
השופטת ציינה כי אמנם הכחשת התובע את העסקה היא שגרמה לתקלה אצל ויזה, אולם אילו פרטנר הייתה מציגה את שובר העסקה כפי שהתבקשה, או לחילופין מבררת מדוע לא הועברו אליה התשלומים, ייתכן שהייתה נמנעת התקרית המצערת. "אני סבורה כי התנהלותה של פרטנר בענין חורגת מסטנדרט הזהירות הסביר המצופה מחברה שיש לה גישה לאמצעי תשלום של לקוחותיה", כתבה בפסה"ד.
באשר לחלקה של ויזה, קבעה כי אין חולק שמקור התקלה היה אצלה. אם התובע ביטל את הכחשת העסקה כחודש לאחר שהסכים לה, לא ברור למה לא החזירה לו את הכספים במיידי.
משכך, השופטת קבעה כי פרטנר אחראית ל-35% מהפיצוי ואילו ויזה ל-65%. השתיים ישלמו לתובע 6,400 שקל - זאת, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,200 שקל.
- לעיון בפסק הדין
לפנייה לכתב/ת 
