רכב גנוב פוצץ על-ידי המשטרה, הביטוח: לתקן
מכונית נגנבה מביתו של אדם בשנת 2002, ונמצאה בשטחים. המשטרה ביצעה בה פיצוץ מבוקר לוודא שאינה ממולכדת - מה שגרם לנזקים גדולים. ולמרות זאת, חברת הביטוח הכשרת הישוב סברה שאפשר להחזירה לכביש. איך הסתיים הסיפור בביהמ"ש?
באוקטובר 2002 נפרץ ביתו של אדם ונגנבו ממנו, בין השאר, מפתחות המכונית. הדרך לגניבת המכונית עצמה, טויוטה יאריס בת פחות משנה, הייתה קצרה. המשטרה מצאה את המכונית בשטחי יו"ש ופוצצה אותה פיצוץ מבוקר, על מנת לוודא שאינה ממולכדת.
בפיצוץ נגרמו למכונית נזקים כבדים. היא הועברה בסופו של דבר למוסך מורשה, ושם העריך שמאי חברת הביטוח "הכשרת הישוב" את עלות התיקון. הוא גם קבע כי הנזק נגרם כתוצאה מפעולת איבה, שאינה מכוסה בפוליסה.
בהמלצת השמאי בעל הרכב פנה למס רכוש, ותבע פיצוי עבור הנזקים. לאחר ששמאי מטעם מס רכוש העריך את אומדן התיקונים, הוחלט לפצותו לפנים משורת הדין, ובעקבות זאת הורה בעל המכונית למוסך לתקנה. הוא מסר למס רכוש את עלות התיקון, כפי שנמסרה לו על-ידי המוסך וקיבל את תמורתה.
בעל המכונית הגיע לקבל את המכונית בתום התיקון. אלא שאז התחוור לו כי היא אינה תקינה, והוא סירב לשלם עבור התיקון או אף להוציאה מהמוסך.
במקום, הגיש תביעה נגד המוסך וחברת הביטוח הכשרת הישוב לבית משפט השלום בתל-אביב. לטענתו, מלכתחילה הרכב היה בגדר אובדן גמור ולא ראוי לתיקון, והוא הוטעה על-ידי כל הגורמים לחשוב אחרת. עוד טען כי חברת הביטוח סירבה לפצות אותו.
הכשרת הישוב טענה כי התובע אינו יכול לתבוע ממנה פיצויים, בין היתר כיוון שהפיצוץ נעשה על רקע חשד לפעולות איבה. לכן המסלול היחיד שעמד לרשותו היה פנייה למס רכוש. עוד טענה כי פוליסת הביטוח מחריגה נזקים שאירעו מחוץ למדינת ישראל - כולל אזור יהודה ושומרון וחבל עזה.
בתגובה התובע הוסיף כי אין קשר בין הפיצוי ממס רכוש לפיצוי הקבוע בפוליסה. לדבריו, הפיצויים להם הוא זכאי לא מוגבלים לתביעה ממס רכוש בלבד, במיוחד לאור העובדה שמס רכוש שילם לו פיצויים "לפנים משורת הדין" - ולמעשה לא הכריע בתביעתו.
המוסך בחרה להגיב בתביעה נגדית נגד בעל המכונית. הוא טען שזה הפר את התחייבותו לשלם למוסך עבור התיקון ונטש את המכונית במוסך שנים רבות - ולכן הוא חייב גם דמי אחסנה בנוסף לדמי התיקון. לכך ענה התובע שהמוסך הוא זה שמנע את הוצאת המכונית, בהיותה לא כשירה לעלות על הכביש.
לא מדובר בפעולת איבה
השופטת יעל הניג ציינה כי חברת הביטוח לא הוכיחה שהגניבה בוצעה כפעולת איבה על רקע לאומני. לדבריה, הפריצה וגניבת מפתחות הרכב מצביעות דווקא על פעילות עבריינית מתוכננת. עוד קבעה כי החלטת מס רכוש לשלם לתובע פיצוי לפנים משורת הדין, אינה מבטלת את זכותו לתבוע את חברת הביטוח.
השופטת ציינה כי פוליסת הביטוח של התובע לא מחריגה אובדן או נזק שנגרמו מפעולת איבה בכלל, ודאי לא פעולה הבאה למנוע פעולת איבה.
היא קיבלה את חוות הדעת של מומחה מטעם ביהמ"ש, לפיה המכונית לא היתה כשירה לחזור לכביש לאחר הפיצוץ - וגם לא לאחר תיקונה. משכך פסקה כי אין למוסך עילה לדרוש מהתובע דמי תיקון, או דמי אחסנה על התקופה בה שהתה בשטחו. בכך דחתה השופטת את תביעת המוסך מכל וכל.
בסופו של עניין, היא פסקה כי חברת הביטוח תשלם לתובע את ערך המכונית בניכוי הפיצוי ממס רכוש, בסך של כ-76 אלף שקל. בנוסף תשלם שכר טרחת עו"ד בסך של כ-23 אלף שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד לימור אביטן
סייעה בהכנת הכתבה
לפנייה לכתב/ת 
