3 מעסיקים דחו אישה בהריון, וישלמו 210 אלף
רשתות השיווק שופרסל וכמעט חינם ועיריית בני-ברק סירבו לקבל לעבודה אישה בגלל הריונה - בניגוד לחוק. השופט הטיל את הקנס המרבי ולא חסך ביקורת: היחס לתובעת מנוגד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ומדגים גישה קלוקלת ופסולה שאין לה מקום בחברה
האישה, עובדת סוציאלית שעברה הסמכה לאחר שסיימה את לימודיה בהצטיינות בשנת 2010, פנתה לעיריית בני-ברק בעקבות מודעת "דרושים" שפורסמה בעיתון. לאחר ששלחה קורות חיים, זומנה לראיון עבודה בעירייה. במהלכו סיפרה כי היא בחודש השלישי להריונה, ונענתה כי לא מקבלים נשים בהיריון לעבודה. עם זאת, מכיוון שהמראיינת התרשמה מאוד מכישוריה המקצועיים, היא נתבקשה לחזור לאחר הלידה.
בשל הדחיפות למצוא מקור פרנסה, פנתה לחפש עבודה כקופאית בסניף אור יהודה של רשת "כמעט חינם". בראיון עבודה שהתקיים עם סגנית מנהל הסניף, נשאלה התובעת האם היא בהיריון - והשיבה בחיוב. בשיחת טלפון שנערכה מספר ימים לאחר מכן הודיעה לה סגנית המנהל כי לא ניתן לקבל אותה לעבודה בשל הריונה.
שוב ניסתה העובדת הסוציאלית את מזלה, הפעם בסניף של רשת שופרסל בפתח-תקווה. אלא שגם כאן עם היוודע דבר הריונה, נאמר לה כי לא מקבלים נשים בהריון לעבודה. שלושת ראיונות העבודה ושיחות הטלפון הוקלטו על-ידי התובעת.
בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, תבעה פיצויים משלושת המעסיקים בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ובגין עוגמת הנפש וההשפלה שנגרמו לה.
"התובעת חיפשה קרבנות"
הנתבעות הכחישו כל אחת בנפרד את טענותיה. בעיריית בני-ברק טענו כי המראיינת שראיינה את התובעת כלל לא מוסמכת לדחות מרואיינים, וכי התובעת זומנה לראיון על-ידי אגף משאבי אנוש והחליטה על דעת עצמה שלא להגיע. עוד טענה כי רוב עובדיה ועובדותיה משתייכים למגזר החרדי, בו הריון נתפס כדבר חשוב וחיוני, וכי עובדים מתקבלים על סמך כישוריהם המקצועיים בלבד.
רשת "כמעט חינם" טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב והיא תוצאה של מזימה שרקחה התובעת על מנת להתעשר שלא כדין, ולשם כך "תרה אחרי קורבנות, אשר תצליח להכשיל ולהפיל בפח על מנת לזכות בסעד, מבלי שיהיה עליה לעבוד בפועל". כמעט חינם טענה כי היא מעסיקה נשים רבות, הרות או לאחר לידה, וכי לא סביר שהתובעת, בעלת השכלה כעובדת סוציאלית, תחפש באמת עבודה כקופאית. עוד טענה שהתובעת לא התאימה לדרישות המשרה המוצעת, שאינה זמנית, מטעמים שאינם קשורים בהריונה.
גם רשת שופרסל טענה בכתב ההגנה כי מדובר באישה שגילתה דרך קלה להתעשר מבלי לעבוד בפועל, ועברה בשיטתיות ממעסיק פוטנציאלי אחד לאחר, כשהיא מקליטה את ראיונות העבודה בחוסר תום לב. התובעת הטעתה במכוון את הנציגה שעמה שוחחה בטלפון, וזאת על מנת לקבל תשובות מוזמנות, המתאימות למשבצת הרלוונטית בכתב התביעה.
הרשת הוסיפה כי קלטה השנה לעבודה עובדת חדשה בהיותה הרה, ולכן אין שחר לטענות כאילו מדובר במדיניות מפלה. לדברי שופרסל, סביר להניח כי במסע ההקלטות של התובעת הוקלטו מעבידים פוטנציאליים נוספים, שכנראה הסכימו לקבלה לעבודה חרף הריונה, אולם היא הצליחה להפיל בפח רק את שלושת הנתבעים.
"אמירות שמן הראוי היה שיעברו מן העולם"
השופט אורן שגב, משקרא את תמלולי ההקלטות של התובעת, ציין כי מהראיות שהובאו בפניו מצטיירת תמונה קשה ואמירות שמן הראוי שיעברו מן העולם זה מכבר. בין השאר מציין השופט את התנהלותה של המראיינת מטעם עיריית בני-ברק, שהורתה לתובעת לא להגיע לראיון נוסף שזומנה אליו, בטענה שמי שזימן אותה כנראה לא מודע להריונה וחבל שתגיע סתם. עובדה זו, לדבריו, סותרת את טענות ההגנה של העירייה.
כך גם לגבי רשת כמעט חינם, שהתברר כי היא מעסיקה תיכוניסטים, חיילים וסטודנטים בעבודות זמניות: השופט קבע כי טענת הרשת, לפיה אי קבלתה לעבודה של התובעת נבעה מהצורך בעובדים קבועים ולא זמניים נדחית, וכי דחייתה נבעה מעובדת הריונה.
ברשת שופרסל, קבע השופט, הדברים אף היו חמורים יותר: נציגת הרשת אמרה לתובעת שהמנהלת "לא רוצה אישה בהריון, חמודה", על אף שהתובעת הצהירה כי היא פנויה למשמרות רבות. כמו כן, למרות הצהרות הרשת על כך שקלטה לעבודה נשים הרות במהלך השנה החולפת, לא הובאו לביהמ"ש כל הוכחות בעניין וחקירת העובדים רק הציגה את הרשת במערומיה, כאשר עדויותיהם המבולבלות ניסו להטיל את האחריות על הממונים. אלו בתורם הפילו את האחריות על העובדים.
"המעוול שם עצמו כקרבן"
לעניין תום ליבה של האישה, שלטענת הנתבעות הקליטה את הראיונות בחוסר תום לב ומתוך מטרה למצוא לה קרבנות, השופט קבע כי אין פסול בהתנהגותה וכי היא לא מיהרה להקליט שיחות טלפון עם נציגות הנתבעות, אלא רק לאחר שחשה כי מתעלמים ממנה וכי ההתעלמות קשורה לעובדת היותה בהריון.
השופט הוסיף כי קו ההגנה של הנתבעות התבסס על ניסיון לקעקע את אמינותה של התובעת ולהיצגה כמי שמנסה להתעשר על חשבונן שלא כדין. לדבריו, זהו קו הגנה בלתי ראוי, שלווה בהכפשות גסות כלפי התובעת. "דומה כי היוצרות התהפכו והמעוול שם עצמו כקורבן", כתב.
תמלילי השיחות לא מותירים מקום לספק או לפרשנות, וקל לנחש מה היה קו ההגנה של הנתבעות אלמלא הראיות שבידי התובעת, הסביר השופט. הנתבעות אף לא הכירו טעותן ולא הודו בה, אלא יצאו מתוך נקודת הנחה מוטעית כי ההגנה הטובה ביותר היא התקפה.
לאור כל אלה, השופט קבע כי התייחסותן של הנתבעות לתובעת מנוגדת לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ומדגימה גישה קלוקלת ופסולה, שאין לה מקום בחברה.
והעונש?
על מנת להעביר מסר ברור כי פגיעה באשה הרה המבקשת להתפרנס בכבוד תזכה למענה הולם, פסק השופט לתובעת פיצויים בסך 30 אלף שקל עבור עוגמת הנפש והפגיעה ברגשותיה, ועוד 150 אלף שקל עבור הפרת הוראות החוק מצד כל אחת מהנתבעות. עוד נפסקו לתובעת הוצאות משפט גבוהות מהרגיל, המביעות את מורת הרוח מהתנהגות הנתבעות, בסך 30 אלף שקל. בסך הכל נפסקו לתובעת 210 אלף שקל מכל הנתבעות יחד.
השופט ציין שמן הראוי היה לפסוק לתובעת פיצוי גבוה בגין התנהלותן של הנתבעות כלפיה, אלא שלאור העובדה שהתובעת הגבילה את סכום התביעה כנגד כל אחת מהן ל-50 אלף שקל בלבד, אין בסמכותו לפסוק פיצוי גבוה יותר.
"נקודת שפל באפליית נשים"
"התנהלות הנתבעות במקרה זה הינה ציון דרך אפל באפליית נשים רק מחמת היותן בהריון", אומרת עו"ד אביבה בורונובסקי. "טוב עשה המחוקק שאסר אפליה שכזו ואף קבע פיצוי לנשים שאינן מתקבלות לעבודה רק מפאת היותן הרות".
לדבריה, ביהמ"ש חידש ונתן משקל לנושא עוגמת הנפש של התובעת, שבהיותה רבת כישורים לא הצליחה לעבוד אף כקופאית אך ורק בגלל הריונה. "טוב יעשו המעסיקים אם ישננו את חוקי העבודה, ובמיוחד את החוקים האוסרים על אפליה מכל מין וסוג.
"אני מבקשת להסב את לב המעסיקים אל ביתם פנימה: לכל אחד יש אישה, בת או נכדה, ואף אחד מהם לא היה רוצה לראות מי מהן מופלית לרעה בשל מינה או הריונה. המעסיקים צריכים לתלות את פסק הדין הזה לנגד עיניהם למען יבינו, שטוב יהיה אם תעבור מן העולם השאלה: 'את בהריון?'".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
