חידוש: פיצוי אובדן כושר עבודה לאדם בן 76
גבר בן 76 שפרנס את משפחתו כטכנאי הקלטות, נפגע באורח קשה בתאונת דרכים ונקבעה לו נכות של 100 אחוז. בפסיקה תקדימית הוא זכה לפיצוי גם בגין אובדן השתכרות, על אף היותו מעל לגיל הפרישה
בתאונת דרכים שארעה בשנת 2009 נפגע באורח חמור הולך רגל בן 72 מפגיעת מכונית. בעקבות האירוע הוא היה נתון בתרדמת לזמן ממושך, ואושפז לתקופה של למעלה משמונה חודשים בבית החולים ולאחר מכן במוסד שיקומי.
עם חזרתו לביתו, המשיך לסבול מפגיעה קוגניטיבית, מנטלית והתנהגותית קשה: מלבד היותו תלוי במטפלת צמודה לפעולות יומיומית פשוטות, הוא סובל מבעיות זיכרון קשות, איבד את ההתמצאות בזמן, איבד את יכולת הקריאה והכתיבה ולא מסוגל לקבל החלטות הנוגעות לחיי היומיום.
וכך הפך מאדם פעיל שבגיל 72 פרנס את משפחתו כטכנאי הקלטות בבתי משפט, לשבר כלי שכיום, בגיל 76, אינו מבין אפילו את חומרת מצבו. לדברי רעייתו, בעלה תפקד באופן מלא לפני התאונה, היה בעל תחומי עניין מגוונים כגרפולוגיה ורפלקסולוגיה ואף עסק בכתיבת ספר. לאחר ששוחרר לביתו מהאשפוז, נותר פסיבי, נטול יוזמה והפך תוקפני. המוסד לביטוח לאומי קבע לו שיעור נכות של 100 אחוז.
את בני הזוג ייצגו עורכי הדין אלי לוי ועמיקם חרל"פ ממשרד עו"ד עמיקם חרל"פ ושות'. עיקר המחלוקת עם חברת הביטוח עמדה על השאלה האם יש לחשב את הפיצויים לנפגע גם בגין אובדן השתכרות - זאת נוכח היותו מעל גיל פרישה. וכן מהו החישוב שלפיו תיקבע תוחלת החיים שלו בעקבות פגיעות הראש שעבר. לדעת חברת הביטוח, שיוצגה על-ידי עורכי הדין משה עבדי, בתי שקיב-ציבולסקי, שירלי לדשטיינר-מגן וירון ארד, נותרו לנפגע עוד כשש שנים לחיות. לפי חישוב זה ביקשו לקבוע את סכום הפיצוי.
צריך לפרנס גם בתקופת הפנסיה
בתביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי בירושלים, נטען כי הנפגע החל בעבודתו כטכנאי הקלטות בסמוך לפרישתו בגיל 67. למרות שלא היו בידי התובעים תלושי שכר, הם הגישו תצהיר של מנכ"ל חברת ההקלטות בה עבד, בו אישר כי התובע הועסק בשכר חודשי של כ-3,000 שקל. המנכ"ל הסביר כי לתובע לא הונפקו תלושי משכורת משום שהוא פטור מתשלום מס הכנסה, וכן משום שהוא עובד בחברה כקבלן משנה.
עוד נטען בכתב התביעה כי אין מקום להפחתה בתוחלת החיים של הנפגע, ומכל מקום חישוב ההפחתה לא יעלה על 5% מתוחלת החיים המקובלת - ללא קשר לפגיעת הראש.
הנתבעים, הנהג הפוגע וחברת הביטוח "כלל", טענו מנגד כי השתכרותו של התובע לא הוכחה, משום ששכרו לא דווח לרשויות ולא הובאו ראיות הכרחיות כתלושי שכר ודיווחים למס הכנסה. עוד טענו כי הם סבורים שמדובר בעבודה זמנית, ולכן אין לקבוע פיצויים בשל אובדן השתכרות, מה גם שהיה בעת התאונה מעל גיל הפרישה.
איך מחשבים תוחלת חיים?
השופט ארנון דראל ציין בפתח דבריו כי הקושי הגדול ביותר, נמצא בקביעת קיצור תוחלת החיים. עניין זה מעורר מחלוקות רבות, משום שאינו חד-משמעי. לאחר שבחן את טענות הצדדים ודעות המומחים שהוצגו בפניו, השופט העריך את קיצור תוחלת החיים של התובע בכ-15% מתוחלת החיים הצפויה במצבו, כך שהעריך כי יחיה עוד תשע וחצי שנים נוספות.
לעניין השתכרותו של האיש קבע כי הונחו לפניו די ראיות בכדי לקבוע שהוא אכן עבד בעבודה קבועה לפני התאונה, והשתכר סכום של כ-3,000 שקל בחודש. עוד הוסיף כי "מעדותה של אשתו עולה, כי בני הזוג נזקקו לאותה הכנסה ולכן הדעת נותנת כי ככל שהתובע היה מסוגל לכך היה ממשיך לעבוד". מכאן הסיק כי לא מדובר בעבודה זמנית. השופט אף הזכיר כי בעת התאונה התובע היה בן 72 ותפקד בעבודתו, שאינה מצריכה מאמץ פיזי ניכר, ללא כל מגבלה.
בנסיבות אלה קבע כי יש לחשב את הפיצוי בהנחה שהתובע היה ממשיך לעבוד עד לפרישתו בגיל 76, גיל מתן פסק הדין. לכן נפסקו לתובע פיצויים בגין אובדן השתכרות בסך של 141 אלף שקל.
בנוסף על כך פסק לתובע פיצויים בגין נזק לא ממוני, עזרה וסיעוד, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה והתאמת דיור בסך כולל של כשני מיליון שקל, וכן הוצאות משפט בסך של כ-309 אלף שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- בהכנת הכתבה סייעו עו"ד עמיקם חרל"פ ועו"ד אלי לוי ממשרד עו"ד עמיקם חרל"פ ושות'
לפנייה לכתב/ת 
