ביהמ"ש קבע: נכה שהורחק מארומה לא הופלה
נכה הורחק מסניף של רשת ארומה בירושלים, לאחר שהעובדים טענו כי הוא מטריד את הנוכחים במקום. הוא תבע בטענה לאפליה אסורה. השופטת דחתה את תביעתו ופסקה: הוא התבקש שלא להיכנס לבית הקפה לא בשל מוגבלותו - אלא בגלל הטענות על ההטרדה
עובדי סניף של רשת ארומה בירושלים ביקשו להרחיק גבר נכה. הם טענו כי הוא מטריד את הסובבים, הוא בתגובה תבע בטענה לאפליה אסורה. ומה פסק בית המשפט?
הגבר נהג לפקוד את בית הקפה לעיתים תכופות, עד שבמאי 2011 התבקש לעזוב את המקום על-ידי מנהל הסניף. זה אף דרש ממנו שלא יחזור למקום והורה לעובדיו להפסיק לתת לו שירות.
בעקבות דרישתו של מנהל הסניף, הנכה הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, בה טען כי בית הקפה הפלה אותו לרעה על רקע נכותו ופגע בשמו הטוב. בתביעתו דרש לאפשר את חזרתו לסניף ולהורות על פיצויו ללא הוכחת נזק - לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ולפי חוק איסור לשון הרע.
הנהלת בית הקפה הודתה כי האיש התבקש שלא לשוב לסניף, אך לטענתה הדבר נעשה בשיחה פרטית מחוץ לכותלי המקום ומבלי להעליבו. כל זאת על רקע הטרדותיו החוזרות ונשנות של עובדות המקום ושל הלקוחות, ורק לאחר שהאיש הפר פעם אחר פעם את הבטחותיו להתנהג באופן הולם וראוי.
בכתב ההגנה נטען כי האיש נהג לשהות בבית הקפה במשך שעות רבות מדי יום, כאשר לעיתים קרובות היה נפגש שם עם נערות שייתכן והיו קטינות, והתגפף איתן באופן החורג מן המקובל. בנוסף, נהג לנעוץ מבטים בגופן של עובדות המקום ולהטריד אותן באמירות בעלות אופי מיני. עובדי בית הקפה העירו לו בנימוס על התנהגותו, אך הוא לא חדל ממנהגיו.
ביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים קיבל את תביעתו של הנכה באופן חלקי, וחייב את הנהלת בית הקפה לשלם לו פיצוי בסך 2,500 שקל. מנהלי הסניף החליטו לערער על גזר הדין והגישו בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי.
בבקשה טענו כי בית המשפט לתביעות קטנות ביסס את פסק דינו על ההנחה השגויה, לפיה יש קשר ישיר בין מוגבלותו ונכותו של האיש לבין הבקשה כי לא יבוא בשעריו של בית הקפה. עוד הוסיפו כי בסניף האמור התרחש בשנת 2011 אונס אכזרי של קטינה בשירותים, וכי המנהל מחויב למנוע פגיעות מיניות או הטרדות אחרות בעובדים או בלקוחות.
"אין מדובר בהפליה"
השופטת גילה כנפי-שטייניץ החליטה לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור עצמו, ולקבלו. היא ציינה כי תביעתו של האיש התבססה על שתי עילות: הראשונה היא טענה לאפליה במתן שירות ציבורי מחמת מוגבלותו, והשנייה טענה להוצאת לשון הרע.
השופטת קבעה כי אין עוררין על כך שהאיש נהג לבקר בבית הקפה לעיתים תכופות, ומכאן ניתן להסיק כי למרות מוגבלותו, כלל לא נמנעה כניסתו לבית הקפה. כמו כן אין חולק שהבקשה שלא ישוב באה על רקע הטענות כי האיש הטריד באופן שוטף את עובדות ולקוחות המקום. זאת ועוד: האיש עצמו אישר בבית המשפט לתביעות קטנות, כי הגיע עם הנהלת בית הקפה לסיכום לפיו "לא יטריד בנות".
מכיוון שכך, השופטת פסקה כי האדון התבקש שלא להיכנס לבית הקפה לא בשל מוגבלותו - אלא בגלל הטענות האחרות. בכך קיבלה את ערעור מנהלי בית הקפה להרחיק את האיש מתחומי המקום, וביטלה את הפיצוי שנפסק לו בביהמ"ש לתביעות קטנות.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
