תבעה את בן הזוג: שלם שכירות עבור מגוריך
אישה ששיכנה בביתה גבר נשוי איתו קיימה רומן, ביקשה שישלם שכר דירה. אלא שהוא סבר שמדובר רק בידידות וטען שלא התחייב לשלם. לאחר שנפרדו תבעה, איך ליבן בית המשפט את אי-ההבנה?
תחילתה של הפרשה בשנת 2006, עת הכירו השניים ונוצר ביניהם קשר רומנטי. האישה היא אלמנה, שהתגוררה עם נכדה בדירתה. הגבר נשוי, במשבר זוגיות עם אשתו וילדיו, אך עדיין גר תחת קורת גג אחת עם אשתו.
הגבר היה זה שיצר את הקשר עם האלמנה, והם החלו לבלות ביחד. אלא שהוא לא רצה שהדבר יוודע לאשתו, ולטענת האלמנה כבר בתחילת היחסים ביניהם, ביקש ממנה לעבור ולהתגורר עמה - אך היא הודיעה כי אינה מעוניינת בכך, במיוחד לאור העובדה שנכדה מתגורר עמה בדירתה.
כחצי שנה לאחר תחילת ההיכרות ביניהם, האישה נענתה להפצרותיו - אך התנתה את מגוריהם המשותפים בכך שישלם לה דמי שכירות. לכתב התביעה שהגישה צירפה מספר מסמכים שנחתמו בינה לבינו, שמטרתם לדבריה להסדיר את העניינים הפיננסיים הכרוכים במגוריהם המשותפים. בכלל זה תשלום שכר הדירה וההוצאות החודשיות השוטפות.
כעבור שנתיים השניים נפרדו, והגבר הותיר את חפציו בדירת האלמנה עוד כשנה לאחר הפרידה.
מגורים משותפים או רק בילויים?
כשנתיים לאחר הפרידה, האישה הגישה את כתב התביעה לביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים. היא דרשה תשלום שכר דירה בסכום של 22,560 שקל עבור שנתיים, וכן הוצאות הבית לאותה תקופה בסכום של 36,400 שקל. בכדי שהתביעה תתאים לתביעות קטנות, התובעת התפשרה בסכום התביעה על 33,200 שקל.
הגבר הכחיש את כל טענותיה, וציין כי מדובר בתביעת סרק. לדבריו, הוא והתובעת נהגו להיפגש בסופי שבוע ויום אחד נוסף באמצע השבוע. הוא לא לקח חלק בהוצאות הדירה, ואם לא די בכך אף לא החזיק במפתחות הדירה. התובעת אף הזהירה אותו שלא יגיע לדירתה כאשר היא לא נמצאת בה.
עוד הוסיף כי חתם על המסמכים שהוצגו על-ידי האישה מתוך כוונה להראות לה שאין בכוונתו לגזול את נכסיה, ומתוך חשש שאם יסרב לחתום היא תחשוף את הקשר בפני אשתו. לטענתו, לחלק מהמסמכים שהוצגו על-ידי התובעת אין לו שום קשר ויש חשש שהם מזויפים.
הגבר סיפר כי האישה הטרידה אותו לאחר שביקש לנתק את הקשר בסוף שנת 2009, ואף חשפה את יחסיהם בפני אשתו - מה שגרם לאווירה עכורה בינו לבין ילדיו. הוא סיכם את טענותיו בכך שמדובר בניסיון סחיטה מצד התובעת תוך ניצול הליכי משפט, משום שסירב לשוב עמה לקשר שהוא מצטער שבכלל החל.
כל צד וכוונותיו
השופטת אנה שניידר אמרה בפתח דבריה כי מדובר בשני אנשים בגיל השלישי, בודדים וצמאים לקשר, שככל הנראה פירשו בצורה לא נכונה את כוונותיהם האחת כלפי השני. הרושם הוא שהאדון התכוון רק לבלות עם הגברת, ללא מחויבות או כוונה לגור עמה. זו מצידה חשבה שהקשר מחייב יותר, ובו בעת ניסתה למנוע את השתלטותו של האיש על נכסיה.
בנסיבות אלה, השופטת קבעה כי לא התקיימו יחסי שכירות בין הצדדים המצדיקים תשלום, למרות שהנתבע לא הכחיש שחתם על חלק מהמסמכים. נראה כי גם התובעת בעצמה לא התכוונה ליחסי שכירות, ועל כך ניתן ללמוד מהעובדה שהיא לא נתנה לו מפתח לדירה. גם מסמכים עליהם דאגה להחתימו מעידים על כך. ולסיכום, השופטת דחתה את התביעה מבלי לתת צו להוצאות.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
