התפטרת כדי לטפל באמא? לא תקבלי אבטלה
טלפנית בחברת פרטנר תקשורת התפטרה מעבודתה כדי לטפל באמה החולה. כשנרשמה לקבל דמי אבטלה, המוסד לביטוח לאומי סירב לשלם לה עבור שלושת חודשי האבטלה הראשונים - בטענה שהתפטרותה לא מוצדקת. בית המשפט חלק על דעתו
אישה שעבדה בחברת פרטנר במשרה מלאה כטלפנית בין השנים 2004 ל-2009, נאלצה לצמצם בהדרגה ובהסכמת מעסיקיה את היקף משרתה. זאת בגלל המצב הבריאותי הרעוע של אמה, אלמנה המתגוררת בגפה, שסבלה ממחלות כרוניות קשות שונות, בהן גם אי-ספיקת כליות וסוכרת חמורה.
מרבית הטיפול והעזרה לאם, לרבות הליווי למוסדות רפואיים שונים, התבצע בשעות הבוקר. מאחר והחברה לא אפשרה לעובדת גמישות בשעות העבודה בבוקר, היא נאלצה להתפטר ולחפש עבודה אחרת. כחודשיים לאחר התפטרותה, בפברואר 2010, מצאה מקום עבודה אחר שאפשר לה לעבוד החל מהשעה 12:00 ולהקדיש את שעות הבוקר לטיפול באם. זו נפטרה לבסוף כשנתיים לאחר התפטרות הבת מפרטנר.
שלושה חודשים לאחר שהתפטרה, הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי אבטלה. תביעתה אושרה עקרונית, אך הביטוח סירב לשלם עבור שלושת חודשי האבטלה הראשונים. זאת בטענה שלא הייתה הצדקה להתפטרותה מן החברה.
התעלמות מהוראות החוק
בעקבות ההחלטה, החליטה האישה לתבוע את המוסד לביטוח לאומי בבית הדין לעבודה בתל-אביב. את תביעתה ביססה על סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, לפיו "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".
בתביעתה טענה כי נסיבות מחלתה של אמה אילצו אותה להתפטר, על אף שהייתה שבעת רצון מעבודתה. לכתב התביעה אף צירפה מסמכים רפואיים המלמדים על מחלותיה של האם ומצבה הבריאותי.
המוסד לביטוח לאומי לא חלק על העובדה שהתובעת הפסיקה את עבודתה בכדי להקדיש את שעות הבוקר לטיפול באם. לטענתו, מצבה של האם בתקופה האמורה לא חייב השגחה צמודה והיא יכלה לשהות לבדה מספר שעות ביום. לכן מתכונת העבודה בחברת פרטנר אפשרה לתובעת להמשיך לעבוד ולסעוד את אמה גם יחד.
מה עם מצוות כיבוד הורים?
השופטת נטע רות חלקה על קביעת המוסד לביטוח לאומי, וקיבלה את טענות התובעת. היא קבעה כי בנסיבות אלו ברור שהמניע העיקרי (שלא לומר היחיד) לוויתור על מקום עבודה בו הועסקה כחמש שנים בתנאי העסקה מספקים, היה מסירותה לאמה ורצונה ותחושת החובה שלה לטפל באמה. השופטת קבעה כי יש בכך להוות טעם ערכי להצדקת ההתפטרות.
כסימוכין לכך ציינה גם את העובדה שהתובעת איתרה, זמן קצר לאחר התפטרותה ובכוחות עצמה, מקום עבודה חלופי שאיפשר לה להתפנות לאם בשעות הבוקר. זאת מבלי שניסתה או ביקשה לנצל את זכאותה לתשלום דמי אבטלה (שאושרה כזכור עקרונית) לאחר חלוף 90 יום ממועד התפטרותה.
לאור כל זאת, התנהגות המוסד לביטוח לאומי עלולה לייצר תמריץ שלילי ובלתי ראוי מבחינה חברתית, למי שמבקש לקיים את המצווה החשובה של כיבוד הוריו וטיפול בהם בעת מחלה או זקנה. דברים אלו נכונים שבעתיים כאשר בוחנים אותם דרך הפריזמה של המדיניות החברתית הראויה הנוגעת לתחום הביטחון הסוציאלי.
לסיכום, השופטת פסקה כי המוסד לביטוח לאומי ישלם לתובעת דמי אבטלה על פי הדין, בגין התקופה של שלושת החודשים בסמוך להתפטרותה. מאחר שהתובעת ייצגה את עצמה, נפסקו לה בנוסף הוצאות משפט בסך 1,200 שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
