נכשל במבחן הלשכה, התחזה - ויישפט כעו"ד
אדם שלמד משפטים ונכשל בבחינות הלשכה במשך עשור, התחזה לעורך דין בדיון בבית משפט השלום. לשכת עורכי הדין העמידה אותו לדין משמעתי והטילה עליו עונש, אך הוא טען שאין לה כלל סמכות לשפוט אותו כי אינו חבר בלשכה. מה פסק ביהמ"ש המחוזי?
האם לשכת עורכי הדין יכולה לשפוט לפי כללי האתיקה את מי שהתחזה לעורך דין? סטודנט למשפטים, שסיים את תקופת ההתמחות בשנת 2002, ניגש בסיומה לבחינות הלשכה. לצערו הוא לא צלח את הבחינות ולא התקבל כחבר בלשכת עורכי הדין. מאז ניגש לבחינות ההסמכה פעמים רבות - בחלקן נכשל ובחלקן דחתה הלשכה את בקשותיו להיבחן על הסף.
אלא שאותו בחור לא נתן לכשלונות לעצור בעדו: באפריל 2007 הופיע בבית משפט השלום בעכו, כאשר הוא מייצג חייבת בהליך התנגדות לביצוע שטר. הוא הציג את עצמו כמתמחה במשרד בו סיים את התמחותו שנים קודם לכן, והופעתו באותו דיון נעשתה על דעת עצמו, ללא אישור או ידיעת אותו משרד.
לשכת עורכי הדין חשפה את המתחזה והגישה נגדו כתב תלונה לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין. הוא זומן לדיון הוכחות, אליו בחר לא להתייצב כלל, והורשע בכל המיוחס לו. נגזר עליו עונש של פסילה לצמיתות משורות המקצוע וקנס כספי בסך 3,000 שקל.
בעקבות החלטה זו הגיש המתחזה ערעור לבית הדין הארצי המשמעתי של הלשכה. במסגרת הערעור עלתה השאלה, האם לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין יש בכלל סמכות לדון בעניין, שכן אותו מתחזה כלל אינו עורך דין ולא נמנה על חברי הלשכה.
בית הדין הארצי המשמעתי קבע כי במצב הדברים, בו במועד ההתחזות בבית המשפט לא היה עורך דין ולכן לא היה נתון למרותה של הלשכה, הרי שכלליה אינם חלים עליו. מה גם שהאיש מעולם לא הגיש בקשה לחברות בלשכה (מתוקף כשלונותיו במבחניה). עוד נקבע כי הלשכה עצמה סירבה לאפשר לו להיבחן בבחינות ההסמכה, ולא הוכיחה את סמכותה ביחס למתחזה. לכן התביעה נמחקה.
רוצה להיות חבר של קבע
בעקבות החלטת בית הדין הארצי המשמעתי של לשכת עורכי הדין, הגישה הלשכה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. לטענתה, על אף סירובה לאפשר למתחזה להיבחן בבחינות ההסמכה, הרי שאין הדבר מהווה הכרעה סופית בדבר קבלתו כחבר בלשכה - שכן מדובר בסירוב לעת הזו בלבד, ובפני המתחזה עומדת האפשרות לבקש שוב להתקבל כחבר.
הלשכה הוסיפה כי מתמחים רבים ממשיכים לעבוד במסגרת ההתמחות, גם לאחר תום שנת ההתמחות הרשמית שלהם. לפיכך מרותה עדיין חלה על המתחזה, במיוחד לאור העובדה שהביע את רצונו להימנות על עורכי הדין החברים בשורותיה.
מנגד, המתחזה טען כי אומנם הופיע בבית המשפט בשמו של עורך דין אחר, אך בעוד הציג עצמו בדיון כמי שעובד באותו משרד, בפרוטוקול נרשם כי הוא רק מתמחה במשרד. לשם תמיכה בטיעון זה צירף מכתב מאת אותו משרד, שאישר כי איפשר למשיב לעבוד במשרד מספר ימים בשבוע, על מנת "לעמוד על עבודתו כעו"ד" ו"לרענן את הידע המשפטי שלו" לקראת בחינת ההסמכה. המתחזה גם אישר כי הוא ממשיך לנסות להתקבל כחבר בלשכת עורכי הדין.
מי שפעל כעורך דין כפוף ללשכה
לאחר שבחן את טענות הצדדים, השופט הבכיר צבי סגל קבע כי הכפיפות לדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, חלה על כל המועמדים לחברות בלשכה - החל מתחילת התמחותם ואילך.
במשך העשור שחלף עם תום תקופת התמחותו, המתחזה פעל במטרה להתקבל כחבר בלשכה. ולכן השופט קבע שמכיוון שהמעשים בוצעו בזיקה ישירה למקצוע, אין טעם לקביעה כי הוא לא היה נתון למרות לשכת עורכי הדין במועד בו ביצע את אותם מעשים.
השופט הדגיש כי רק במקרים בהם הבהיר מועמד במפורש או במשתמע כי אין בכוונתו לשוב ולהיבחן בבחינות הלשכה, או להימנות על שורותיה, רק אז לא תחול סמכותה של לשכת עורכי הדין עליו. לכן קבע כי דין הערעור להתקבל, והצדדים ישובו לבית הדין הארצי המשמעתי של לשכת עורכי הדין לבירור העניין. זה יחליט אחת ולתמיד, מהו העונש הראוי לאדם שרצה להיות חבר בלשכה, וכשלא הצליח - התחזה לעורך דין.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
