הבגרות שמשניאה לימודי היסטוריה

עם כניסתו לתפקיד שר החינוך ב-1999, ביקש יוסי שריד להחיל רביזיה בבחינות הבגרות שבמסגרתה יבוטלו הבחינות החיצוניות בספרות ובהיסטוריה. בבחינת הבגרות בתנ"ך לא העלה בדעתו לגעת כמי שניזהר בקודש. הוא חשש שמא תהיה אפילו מראית עין של פגיעה בלימודי התנ"ך בישראל.

ואולם, עד מהרה גויסו טובי הסופרים בישראל כדי להעביר את רוע הגזירה, נפגשו עם השר שריד והצליחו לסכל את ביטול הבחינה בספרות. משצלחה דרכם של אלה מיהר המפקח על מקצוע ההיסטוריה לגייס לובי משלו כדי להסיר את הסכנה מפני ביטול הבחינה בהיסטוריה.

באותה העת שימשתי בתפקיד מנהל בית הספר הבינלאומי להוראת השואה ביד ושם. מאותה עמדה מצאתי עצמי עד מהרה מגויס למשימה. איתי התייצבה הנהלת יד ושם שגייסה גם את ארגוני הניצולים של השואה ואת הפרופסורים חוקרי השואה. ואכן, גם הלובי הזה הצליח להשאיר על כנה את בחינת הבגרות בהיסטוריה ולסכל את תוכניתו של יוסי שריד שגם הוא הוציא את ימיו במשרד החינוך מבלי שהצליח לבצע את הרפורמה בבחינות הבגרות. את חטאי אני מזכיר היום. טעיתי! אני מכה על חטא על שהצטרפתי לקמפיין המוטעה ההוא. אסור לחזור שוב על הטעות ההיא ואסור לרפות את ידיו של שר החינוך בתכניתו לביטול בחינות הבגרות במקצועות הרוח.

עוד בערוץ הדעות

צאו אל החלון, הגזענות כאן / הני זובידה

לפני מספר ימים התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבה שבה מצוטטים ארבעה היסטוריונים - שלושה מהם מתחום השואה - המזהירים מפני "התקפה על מקצועות ההיסטוריה והספרות" ועל הסכנה לזהות היהודית והישראלית כתוצאה מכך. הם גם חוששים מהקצנה לאומנית שתתרגש עלינו אם חלילה יבוטלו הבחינות.

שוב נבנה לובי נגד ביטול הבחינות ושוב החל קמפיין מתוזמר נגד המגמות - ההכרחיות והמוצדקות לדעתי - להעביר מן העולם את הבחינות הארכאיות בהיסטוריה ובספרות. הדיון בשאלת השינוי בבחינות הבגרות מלווה אותנו שנים רבות ומסכת הטיעונים בעד ונגד כבר מיצתה את עצמה. היות שהזכרתי את השימוש שעושים בשואה כדי לסכל כל ניסיון לבטל את בחינת הבגרות בהיסטוריה - וברור בהקשר זה שדבריהם של הפרופסורים חוקרי השואה אינם מקריים, אני מבקש להתרכז דווקא בנושא הוראת השואה כדי להוכיח עד כמה נכון ומוצדק להשליך לפח האשפה את המתכונת הנוכחית של בחינות הבגרות בספרות ובהיסטוריה.

השואה נלמדת בישראל בשני ערוצים: במסגרת תוכנית הלימודים בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, ומחוץ לתוכנית הלימודים בימי הזיכרון בכל שנה, בביקורים במוזיאונים ובמכונים העוסקים בשואה ובנסיעות לפולין.

לחפש בסמארטפון במקום לשנן

ברור לכל מי שעוסק בנושא, שהלימוד במסגרת תוכנית הלימודים זניח ואינו בר-השוואה ללימוד הנושא מחוץ לתוכנית הלימודים. את הידע על השואה ואת החוויה מעצבת הזהות הנובעת מלימוד הנושא, מקבלים בני הנוער בישראל לא ממסגרת הלימודים שעליה נבחנים בבגרות בהיסטוריה אלא ממפגשים עם ניצולי שואה, מביקורים ביד ושם ובמכוני שואה אחרים, מההכנה למסע לפולין, מהמסע עצמו ומהעיבוד שלו אחרי החזרה ארצה. על אלה לא נבחנים בבחינת הבגרות.

לימוד נושא השואה הוא הדוגמה המובהקת ללימוד חווייתי ומעמיק, מעצב זהות, המשוחרר מכבלי הרגולציה ומן הבחינות האנכרוניסטיות שיש עדיין מי שמתעקש להיאחז בהן. בעידן שבו נושא כל תלמיד סמארטפון שבארבע נגיעות יודע להשיב על רובן המכריע של השאלות האינפורמטיביות הממוחזרות בבחינות הבגרות - איזה ערך יש למבחני השינון? התשובות עליהן מפרנסות גדודי שרלטנים המפיקים רווחים על גבם של תלמידים שמערכת החינוך שלהם מתעקשת, פעם אחר פעם, להתכחש לעידן הטכנולוגי החדש ולצרכיו האמיתיים של הלומד.

עוד דוגמה מאלפת להצלחתם של תהליכי למידה מעמיקים, רבי ערך ועניין בתחומי הרוח - המשוחררים מכבלי הרגולציה המסרסת והמשתקת הן המכינות הקדם צבאיות. זו יצירה חינוכית מופתית שראוי שמערכת החינוך הפורמלית תלמד ממנה ותאמץ כמה מעקרונותיה הפדגוגיים.

לא ברור על מה בדיוק מגוננים הקמפיינרים של מקצועות ההיסטוריה והספרות. האם לא ברור כשמש שבמשך עשרות שנים הצליחה השיטה הנוכחית להשניא את מקצועות הרוח על בני הנוער במקום לחבב אותם? ביטול בחינות הבגרות הוא צעד ראשון הכרחי אך לא מספיק. יש להקפיד ולבחור מנגנוני הערכה חלופיים המוכרים במערכת החינוך ולאמץ פדגוגיה של למידת חקר חווייתית ומעניינת, שלבם של בני הנוער ייצא אליה ושתהיה עבורם רבת השראה, ערכית ומעצבת זהות.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il