מבחן אלשיך: השווים והשווים יותר בפני החוק
בשיעורי האזרחות מלמדים אותנו שכל האזרחים שווים בפני החוק. אבל פרשת "שיפוץ" הפרוטוקול על-ידי השופטת ורדה אלשיך, ממחישה שוב שלפעמים יש אזרחים ששווים מעט יותר. עו"ד כנרת בראשי לא תתגעגע לשופטת שהודיעה אתמול על פרישה מכס השיפוט
בשיעור אזרחות בכיתה ט', מלמדים אותנו אודות "עיקרון החוק" במדינה דמוקרטית. לעיקרון הזה מספר מאפיינים, כשהבולט בהם הוא עיקרון השוויון בפני החוק. דמוקרטיה לא יכולה להתקיים בלעדיו.
נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, טבע עבור עיקרון השוויון את המונח "מבחן בוזגלו" המפורסם: רשויות החוק אמורות לנהוג ביחס שווה כלפי כל אחד - גם אם הוא איש נכבד ונשוא פנים - משל מדובר "באיזה בוזגלו" בלתי מוכר. מבחן זה מחייב לאכוף את החוק באופן שווה על אנשי וציבור ואחד העם.
אלא שפרשת "שיפוץ" הפרוטוקול על-ידי השופטת ורדה אלשיך, "שיפוץ" שמטרתו הייתה להחמיר תלונה שלה נגד עו"ד רפאל ארגז, היא הוכחה לכך שבמקרה זה - כמו במקרבית המקרים בהם עולה חשד כנגד שופטים - מבחן בוזגלו נכשל כשלון חרוץ. פרישתה של השופטת אלשיך אתמול מאיימת לשים קץ לפרשה שהטילה דופי ביותר משלושה עשורי שיפוט.
במטרה למנוע את הבדיקה והטענות כנגדה, השופטת אלשיך ביקשה לטעון כנגד סמכות הנציב - מהלך זה נכשל. בהחלטה יוצאת דופן קבע נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, כי אלשיך ביצעה תיקונים טכניים ומהותיים בפרוטוקול הדיון, שלא כדין, רוצה לומר זייפה פרוטוקול.
בניגוד לעיקרון השוויון ומבחן בוזגלו, השופטת אלשיך נהנתה מחסינות מיוחדת ובלתי שוויונית בעליל. שר המשפטים דאז, יעקב נאמן, וכבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, החליטו לא להעמידה לדין משמעתי, היועץ המשפטי לממשלה לא הורה למשטרה לחקור את השופטת באזהרה על אף החשד לקיומה של עבירת "שיפוץ", תלונת שווא ושיבוש. וכך המשיכה השופטת לשבת בכס השיפוט ולחרוץ גורלות כלכליים של חייבים וחברות.
מילים מכובסות עדינות ומלטפות נכתבו אודות מעשיה הבלתי חוקיים של השופטת אלשיך, נראה כי מערכות רבות מיישרות קו עם כוחה של המערכת המשפטית ואולי אף מפחדות ממנה. לא זו דרכי.
בפרשת אלשייך הוכיחו הרשויות, פעם נוספת, כי אינן מיישמות את הלכת בוזגלו, ואינן רואות את התמונה בכללותה. את הפגיעה שיוצרת הפליה מעין זו באמון הציבור במערכת המשפט. הרשויות מנמקות את החלטותיהן במקרים כאלה בנימוקים מגוחכים, שמזלזלים באינטליגנציה הציבורית. בכך הן מוכיחות כי הן מנותקות מהעם ומהרוח המחאתית הנושבת בה, ולמעשה מוכיחות כי עיקרון החוק לא קיים ומשכך לא קיימת דמוקרטיה.
הציבור, שמבקש צדק חברתי, מבקש גם צדק משפטי. הוא מבקש לראות את המאמצים הבלתי מתפשרים של הרשויות - לא רק כשמדובר באזרח הפשוט, או בראש ממשלה מאוס - הוא מבקש לראות את חוסר הפשרה והשוויון גם כשמדובר בשופטים ואנשי ציבור אהודים וקרובים לראשי המערכת. הציבור מאס בהפליה.
תשוו בנפשכם שבמקום השופטת אלשיך היה זה פלוני, מנכ"ל חברה מזייף מסמך של תאגיד ונניח שהיה מגיש תלונת שווא נגד אחד העובדים, ואף משבש את החקירה. ונניח שגם הוא היה מתנצל. האם היה בכך מספיק כדי לפתור אותו? לדאבוני התשובה במקרה זה שלילית.
אותו פלוני היה מוצא עצמו, במקרה הטוב, בחקירה תחת אזהרה. במקרה הפחות טוב היה מוגש נגדו כתב אישום. לא כך הם פניה של ה"דמוקרטיה" הישראלית כשמדובר בשופטים.
אתמול השופטת ורדה אלשיך הודיעה כי היא מקדימה את פרישתה. פרישה וחופשה הם לא התשובה למעשים שכאלה. על אף כל הזכויות שעומדות לשופטת, הציבור - אותם אזרחים פשוטים שנושאים בעול - לא צריכים לשלם את מחיר פרישתה. הם משלמים מחיר כדי ליהנות מצדק ושוויון.
אם ברצוננו שמבחן בוזגלו יחזור לחיים, יש רק פתרון אחר. שרת המשפטים, ציפי ליבני, צריכה לקרוא ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה בנושא. זו חובתם. זו לא בקשה, זו דרישה למילוי תפקידם. וזו תהיה ההוכחה הניצחת לכך שהמורה לאזרחות לא טעה: כל האזרחים בדמוקרטיה שווים בפני החוק.
מדוברות מערכת בתי המשפט נמסר בתגובה למאמר זה כי "במכתבו של נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, לשר המשפטים אז, יעקב נאמן, מיום 30 ביולי 2012, נמסר במפורש בסעיף 5:
"קריאה מדוקדקת של החלטת הנציב תגלה כי אין בה ממצא לפיו אותם תיקונים שנעשו על ידי כב' השופטת אינם משקפים את מה שארע ונאמר בדיון.
בקביעה של הנציב היא כי התיקונים לא נעשו בהתאם להוראות הדין. חובה לציין, כי יש הבדל מהותי בין מקרה בו נעשה תיקון עובדתי שאין לו בסיס במציאות, היינו במה שאירע למעשה, לעומת תיקון אשר הפגם שבו נובע מכך שאין הוא תואם את הוראות הדין מבחינת הדרך בה מוצע התיקון. מכאן, שאין לדבר כלל על 'זיוף' פרוטוקול".
לפנייה לכתב/ת 
