צימר מהגיהינום: השכנים אירחו ויצרו מטרד
תושבי היישוב השיתופי ורד-יריחו הקימו צימר בניגוד לחוק, ויצרו מטרד לשכנה לידם. איך הסתיים הסכסוך ארוך השנים בביהמ"ש?
הזוג הפך את שני המבנים הבלתי חוקיים לעסק של צימרים, המושכרים לקהל הרחב תחת השם "ספא במדבר". כל זאת ללא רישיון עסק. וכאילו לא די בפלישה לנחלת השכנה ולשטח הציבורי, בני הזוג פתחו במבנים חלונות שמשקיפים היישר לבית השכנה - באופן הפוגע בפרטיותה ובאיכות חייה.
לטענתה, דרך החלונות הושלכו דברי פסולת ורעל - אשר הביאו למותן של חיות מחמד שהחזיקה בגינתה. וכך נאלצה לשלם 40 אלף שקל כדי לבנות חומה בגובה 1.8 מ', בניסיון להפריד בינה לבין הצימרים.
אחרי ויכוח ממושך, השכנה החליטה לתבוע בבית משפט השלום בירושלים. היא טענה כי רכשה את המגרש בו היא מתגוררת בשל הבידוד הכמעט מוחלט, וכי בעקבות מעשי בני הזוג אין לה כל דרך להגן על פרטיותה. בשנת 2006 מצאה את אחד מכלביה ללא רוח חיים סמוך לצימר, ככל הנראה בשל הרעלה. כעבור יומיים חתולתה האהובה מתה באותו המקום, יחד עם כמה קיפודים.
פנייתה לבני הזוג כדי שיעזרו לחקור את העניין לא נענתה. וכך עורך דינה הדגיש שהיא לא מאשימה אותם בהרעלה, אך באחריותם לדאוג לנזקים שמגיעים מהנכס שלהם. התובעת דרשה כי מבני הצימרים ייהרסו או יותאמו לתב"ע (תוכנית בניין עיר), וביקשה פיצוי כספי עבור הגדר שבנתה ועוגמת הנפש.
"רק 30 ס"מ"
בני הזוג טענו מנגד כי התובעת הגישה את התביעה בגלל חשדותיה כי הם פוגעים בחתוליה. לדבריהם חלונות המבנים לא משקיפים לביתה, ומפרידים בינם לבית התובעת חצר עם צמחיה. הם גם הכחישו כי פלשו למגרש התובעת או גזלו שטח ציבורי, אך טענו כי אם כן - הרי שמדובר בפלישה בת 30 ס"מ בלבד, שלא גורמת לפגיעה קשה בפרטיות ובאיכות החיים.
במהלך הדיון, ולאחר כישלון משא ומתן נוסף בין הצדדים, בני הזוג הודיעו כי יהרסו את המבנה לגביו נטען שהוקם תוך פלישה לשטח השכנה. לכך השיבה התובעת כי שני המבנים פולשים לשטח, וכי בני הזוג פלשו גם לשטח ציבורי. בהתאם עמדה על דרישתה לכך ששני המבנים ייהרסו.
בהמשך בני הזוג הזיזו את אחד המבנים לתוך השטח שלהם, ופינו את שביל הגישה שהיה חסום עד אז. אלא שמודד שמונה מטעם ביהמ"ש וביקר בשטח, גילה כי גם לאחר הזזתו המבנה ממשיך לעמוד בתוך שטח ציבורי ולא תואם את התב"ע.
התובעת רשאית לצפות לשקט ולפרטיות
השופטת עירית כהן קיבלה את חוות דעת המודד, והדגישה כי "על הנתבעים מוטלת החובה לבנות בהתאם לתב"ע". היא הוסיפה כי מהראיות עולה שהם אכן בנו את המבנים קרוב מדי למגרש התובעת, ובכל מבנה יש חלון הפונה ישירות לנחלתה. על כן קבעה כי אי הנוחות והפגיעה שנגרמה לה הוכחו.
השופטת ציינה כי מכיוון שמדובר בתושבים המתגוררים ביישוב מבודד, בו ניתן לצפות למידה רבה של שקט, פרטיות ומרחב, הרי שבניית המבנים המשמשים כצימרים כה קרוב לתובעת, מהווה הפרעה של ממש.
לכן קיבלה את תביעת השכנה ופסקה כי בני הזוג יהרסו את המבנים החורגים. ומה לגבי פיצוי? כאן קבעה כי בניית גדר מסביב לכל המגרש לא הייתה נחוצה, ולכן התובעת תקבל פיצוי רק עבור החלק בגדר שגובל במגרש של בני הזוג. ובסך הכל הם ישלמו לה 15 אלף שקל בעבור בניית הגדר.
בנוסף, השופטת קבעה כי השכנה זכאית לפיצוי בגין אי-הנוחות ועוגמת הנפש שנגרמו לה לאורך השנים. עבורם ישלמו בני הזוג 30 אלף שקל, ובנוסף גם את הוצאות המשפט ושכר טרחת העו"ד של התובעת, בסך של כ-35 אלף שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
