ועכשיו: סולו גיטרה - בעברית!

זהו. הגענו לחלק השלישי והאחרון. בשבועות האחרונים הצגנו כאן רשימות ארוכות וניתוחים לסולו הגיטרה הגדול בכל הזמנים. פעם אחר פעם שאלנו אתכם, גולשי ynet בעמוד הפייסבוק שלנו על סולו הגיטרה שאתם הכי אוהבים ובשני מאמרים הבאנו את הבחירות שלכם ששולבו עם בחירת המערכת. אחרי סולואים רבים ששמענו ואהבנו מעבר לים, החלטנו להקדיש את החלק האחרון לגיטריסטים שלנו, הישראלים. גם הפעם המשימה היתה קשה מאוד. כל כך הרבה שירים, כל כך הרבה סולואים וכל כך הרבה טוב. ובכל זאת, הנה הם כולם.

• ולמקרה שפספסתם: הסולואים הגדולים בגיטרה - חלק 1  וחלק 2  
  

הגיטריסטים של כוורת

כל כך הרבה מילים נכתבו על "כוורת" בשבועות האחרונים. הלהקה האגדית התאחדה לחמש הופעות בלתי נשכחות וכל אחד משבעת חבריה הרטיט את לב הקהל הנרגש. מתוך כל הגיטריסטים הגדולים בדורותיה של המוזיקה הישראלית, קשה יותר מכל לבחור מתוך אלה של כוורת: יצחק קלפטר, דני סנדרסון ואפרים שמיר.

הדו קרב המרהיב בין יצחק לקלפטר לדני סנדרסון בשיר "יו יה"

כמות הרגעים שהשלושה תרמו וממשיכים לתרום על מיתרי הגיטרה החשמלית היא בלתי נתפסת, במסגרת "כוורת" ומחוצה לה. לאחר מחשבות רבות בחרנו את הסולואים בשירים "למרות הכל" (קלפטר וסנדרסון בחזית) "יו יה" (קלפטר וסנדרסון), "יוסי מה נשמע" (יצירה אינסטרומנטלית מטריפה ושם סולואים של קלפטר, סנדרסון ושמיר) ו"נחמד", שבסופו של השיר מגיע ספק סולו אפי שחוזר על עצמו שמפרק את הלב לחתיכות, סולו שמנוגן בשתי גיטרות, על ידי קלפטר וסנדרסון יחד (וגם הקלידים של יוני רכטר שם).

החברים בשיאם - הגיטרות של קלפטר וסנדרסון ב"למרות הכל"

מעניין שכל השירים שבחרנו נמצאים כולם באלבום המופתי "סיפורי פוגי", הראשון של הלהקה מ-1973 שם נכחה הלהקה בשיא יצירתי גדול מהחיים. אגב, אם תשאלו את סנדרסון, הוא דווקא יאמר שהסולואים הטובים ביותר של כוורת נמצאים בשיר "האיש הכי מהיר".

רגע הגיטרה הגדול של חברי "כוורת" כאמור לא קיים רק בשירי הלהקה. אם יש רגע אחד שהפך לקונזצוס בכל הנוגע לסולואים ישראליים, הרי זה הסולו של יצחק קלפטר בשיר "העץ הוא גבוה" של "אחרית הימים". דווקא על גיטרה אקוסטית, קלפטר יוצא לסולו כל כך נוגע וארוך שלעיתים ובצדק, אהוב על מאזינים אף יותר מהשיר עצמו.

 אחרית הימים - "העץ הוא גבוה"

עוד יצירת אלמותית של קלפטר מגיעה בשיתוף הפעולה שלו עם אריק לביא. עבודת הגיטרה החשמלית שלו ב"שיר סתיו" הפכה לאבן דרך בהיסטוריה של הרוק הישראלי. גם קטע הפתיחה שחוזר על עצמו וגם הסולו המשגע סללו את הדרך לעוד אינספור שירים וגיטריסטים שהגיעו אחר כך, אבל לא הצליחו לשחזר את המגע של האיש.

"ערב של יום בהיר". יצירתי 

תמוז - סוף עונת התפוזים

מכל הנגינות, ההפקות, היצירות והעושר המוזיקלי שהאיש פיזר בעשרות השנים שחלפו, מיד יקפוץ לראש השיר "סוף עונת התפוזים", לפחות בכל הנוגע לסולו גיטרה.

קטע הגיטרה החשמלית שפותח את השיר נעול היטב בפנתיאון של המוזיקה הישראלית - כאשר שלום חנוך מלווה בגיטרה אקוסטית, עדר מספק בנגינתו את הידיעה שהרוק'נרול הגיע, ושהכל יהיה בסדר. כשמגיע הסולו שגולש על הקצב, כבר אי אפשר למחוק את החיוך מהפנים.

אולארצ'יק סטייל

וחזרה לאנשי כוורת. הפעם אלון אולארצ'יק. ברור, אולארצ'יק הוא בסיסט ולכן לא יכול להיכלל ברשימה שלנו. אבל באחד משיריו של האיש, ישנו סולו אחד ענק אליו אי אפשר להישאר אדישים. זה קורה ב"כל דבר קט" והמכסח הוא הגיטריסט ברק חנוך, מי שניגן לצד אמנים רבים וגם הוציא אלבום משלו.

השיר לקוח מתוך "תגיד לי מה שאתה מרגיש", שיצא ב-1993 ואותו הפיק גיטריסט גדול אחר, יזהר אשדות. הסולו המרשים של חנוך בשיר הסטינגי מספק לו בדיוק את מה שצריך. סולו דרמטי שנהוג לכנות אותו בשפת גיטריסטים כ"סולו צוקים", כי פעמים רבות בקליפים אפשר יהיה לראות את הפריים הקלישאתי של גיטריסט עומד לבד על צוק גדול ומנגן מתחת לשמיים. חנוך עושה זאת מושלם ומקפיץ את השיר גבוה לשמיים.

הקשר בין זהר ארגוב ליהודים

טנהנהנהנהנה! כמה מוכרת הפתיחה של השיר "סוד המזלות" וכמה משמעותית נגינתו של הקאובוי, יהודה קיסר. ב-1978 קיסר הקליט עם זהר ארגוב את השיר שיותר מכל בולטת בו עבודת הגיטרה המובהקת של קיסר. מדהים כמה סגנונות הוא משלב שם. אלה הקצרים שבתחילתו ולקראת סופו, ובזה הארוך והמסובך שבאמצע. מוזיקה יוונית, ערבית, בלקנית.

לא רבים הגיטריסטים בישראל ובכלל, שיכולים לזקוף לזכותם שיר אחד שהוא כרטיס ביקור מושלם עבורם - אבל עם השיר הזה, קיסר יכול. רוצים לדעת לנגן את השיר כמוהו? הנה לכם שיעור פרטי ומיוחד מאת קיסר.

שנים אחר כך, אותו בודגוב, התייצב בלהקת "היהודים". הוא ניגן על הגיטרות והפיק יחד עם החברים האחרים את "מציאות נפרדת", אלבום שהפך לקלאסיקה מודרנית ברוק ישראלי. הרבה רגעי גיטרה וסולואים אדירים בודגוב מספק באלבום הזה, אבל אנחנו היינו חייבים לבחור ב"פיוטה" - קטע אינסטרומנטלי מצוין וקצר שבדרך כלל מתחבר אל "לא קל" שמופיע קודם אליו באלבום. המלודיה של "פיוטה" הפכה לאחד מרגעי הגיטרה המוכרים של "היהודים" בפרט, ושל הרוק הישראלי בשנות התשעים בכלל. ובודגוב פוגע בול.

הכבש השישה עשר - רעמים וברקים

גיטריסט: דויד ברוזה

פעם, בשנות השבעים, כולם עשו מוזיקה לילדים: האמנים הגדולים והחמים בישראל הקדישו, יצרו והפיקו אלבומים שלמים לקטנטנים. חלק מאותם אלבומים הפכו לפסגת יצירתם - והבולט מכולם הוא "הכבש השישה עשר". קשה למצוא סופרלטיבים חדשים על יצירת המופת שממשיכה לגדל דורות שלמים ונדמה שהכל כבר נאמר.

במסגרת הפרויקט, מצאנו את דויד ברוזה, שאחראי לגיטרות הנפלאות בשירים. בקלאסיקה "רעמים וברקים" ברוזה מציג סולו אקוסטי מדויק וכל כך מתוק שנשאר רק להתענג ולחייך בהאזנה לו. מהגיטרה של ברוזה הסולו עובר אל הפסנתר של יוני רכטר שמשלים את הרגע בצורה יפהפייה. לפני כשבע שנים, צוות ynet הגיע אל ביתו של ברוזה בתל-אביב וצילמנו אותו מבצע את השיר, רק הוא והאקוסטית. עם השנים הפך הביצוע פופולרי ברשת, שכן ברוזה מציג שם ביצועים כל כך יפים ונוגעים ומצליח בעזרת ידיו להביא את השיר למקומות חדשים לגמרי.

רמי פורטיס - תלוי על הצלב

גיטריסט: אורן קפלן

איזה גיטריסט ענק הוא אורן קפלן. אחד מהבודדים שבאמת השתלב היטב מעבר לים לאחר שהשאיר את הקריירה המוזיקלית שלו בישראל מאחור. כבר כמה שנים שקפלן הוא הגיטריסט של "גוגול בורדלו" הבינלאומית. איתה הוא מסתובב בהופעות ענק ברחבי העולם ואיתה גם שב להופעות בישראל בעבר.

אבל בשנות התשעים, קפלן היה חלק אינטגרלי מהרוק הישראלי הבועט ועבודתו עם רמי פורטיס היתה אולי הטובה ביותר אז. קפלן היה חלק מלהקת "האחים פורטיס" יחד עם עמיר "ג'נג'ו" רוסיאנו ויובל שפריר. השלושה הקליטו עם פורטיס את האלבום האדיר "שוטר פושע והענק הלוחש" - ושם, בלהיט "תלוי על הצלב" קפלן מציג סולו שהפך גם הוא בלתי נשכח בתולדות הרוק הישראלי. הוא אמנם לא משתולל, וגולש על מיתרי הגיטרה עם תפקידים עקביים, אבל הוא עושה זאת כל כך טוב ומיוחד, שאי אפשר לשכוח.

דן תורן - לבן על לבן

גיטריסט: אורי בינשטוק

בדרך כלל, בהכנת רשימות וירטואליות על שירי הגיטרות והרוק הגדולים בישראל לדורותיה, לא נמצא את דן תורן ואת הלהיט משנות התשעים "לבן על לבן". ברור שהמקום שמור לגדולים יותר שהיו לחלוצים בגיטרה וברוק המקומי, אבל מהשיר הנ"ל אי אפשר להתעלם. במיוחד מהחידוש הנ"ל של תורן לשיר של עצמו עם להקתו דאז "שונרא".

כל כך הרבה תרם תורן לתרבות הישראלית, במוזיקה, בתמלילים, בקולנוע ובטלוויזיה כאחד. והנה, שיר אחד שלו גם כולל את אחד הסולואים הטובים בכל הזמנים. הסולו שבשיר לא שייך לתורן, אלא לאורי בינשטוק, גיטריסט רוק ובלוז שעבד עם תורן זמן רב. "בטח חסרות לי מילים", שר תורן. וללא ספק בינשטוק שם בשביל להשלים אותם ולקלוע בול למטרה.

אהוד בנאי והפליטים - עיר מקלט

גיטריסט: יוסי אלפנט

"היה טוב - היה יוסי", שר ברי סחרוף בשירו "כמה יוסי". וכשהתהלך בינינו יוסי אלפנט, הגיטריסט והמוזיקאי האהוב שמצא את מותו ב-1991 לאחר שנים של שימוש בסמים, בהחלט היה טוב. אלפנט הקשוח סיפק בזמן קצר נגינת גיטרה כל כך יוצאת דופן מכל מה שהתרחש בשנות השמונים והתשעים. משהו מחוספס ולא מלוטש, מלא באמוציות.  

כשהפיק אלפנט את אלבומו הראשון של אהוד בנאי, "אהוד בנאי והפליטים", הוא גם תרם כמובן את הגיטרה החשמלית. בשיר "עיר מקלט" פרץ אלפנט עם סולו גיטרה שהפך בצדק לקונצנזוס ברוק הישראלי. אלפנט עליו השלום מצליח נשמע כל כך טוב על הגיטרה. הוא שוקע בזריזות אל מיתריה כל כך עמוק והולך שם לאיבוד.

אלג'יר - בתוך הצינורות

גיטריסט: גבריאל בלחסן

הרבה שנים עבדה "אלג'יר" על אלבומה השני, "מנועים קדימה". כשהוא יצא ב-2004, הוא התפוצץ. "אלג'יר" הפכה לקול אלטרנטיבי עמוק ואינטיסיבי של שוחרי הרוק והמוזיקה האלטרנטיבית בישראל. בתוך האלבום שוכן לו שיר בשם "בתוך הצינורות", שם מתפרצת הגיטרה של גבריאל בלחסן עד אין סוף.

הסולו של בלחסן נחשב גם הוא לאהוב במיוחד בקרב מעריצי הרוק והלהקה. בעזרת המיתרים והמפרט, בלחסן המוכשר משלים את המילים החודרות של השיר וסוחב אותם למקומות אחרים וכואבים עוד יותר. כמו סכינים שעפים בהילוך איטי בשמיים.

בנזין - משמרת לילה

גיטריסט: יהודה פוליקר

כמו גיטריסטים גדולים אחרים, קשה מאוד לבחור רגע אחד ויחיד על הגיטרה של יהודה פוליקר. מתחילת דרכה של להקת בנזין, דרך אלבומי הסולו, המוזיקה היוונית והרוק'נרול - המרחב הוא עצום. בסוף הגענו למסקנה ש"משמרת לילה" הוא השיר.

הלהיט הגדול של "בנזין" מביא איתו מנגינת גיטרה שעיצבה אז רבות את התקופה המוזיקלית בישראל ועד היום, כשנשמעת לראשונה הגיטרה ההיא של פוליקר אפשר לחוש את הויברציות. בסולו המצוין שבשיר, פוליקר הדגים אז רק קמצוץ מיכולותיו כגיטריסט שעוד ניחשף אליהם במשך שנים ארוכות.

והאלטרנטיבה

לסיום, בחרנו להקדיש מקום גם לשני רגעים שאמנם נחשבים לאלטרנטיביים בעולם המוזיקה הישראלית, אבל חייבים להעניק גם להם את הכבוד. שתי להקות, כל אחת מאוד שונה מהשנייה, קיבלה את המקום. הראשונה היא "אורפנד לנד", להקת המטאל הישראלית שכבר שנים עושה חיל מעבר לים וממשיכה לחזק את מעמדה כאחת הלהקות הגדולות שאי פעם יצאו מישראל.

באלבומה הנפלא, "מבול", קיים בשיר "Ocean Land" סולו ענק של הגיטריסט מתי סוטיצקי. היום כבר סוטיצקי אינו חבר בלהקה אבל אז הוא כתב וביצע סולו פרוגרסיבי ורוקיסטי מקסים ואיתו הוא רוכב על המוזיקה כמו גולש אלוף על גלים.

הסולו השני שייך לגיא בן שטרית, לשעבר גיטריסט "אינפקציה". להקת הרוק מפתח תקווה סיפקה בחצי הראשון של העשור הקודם את מה שכל כך היה חסר. רוק בעברית כועס, מצחיק וחכם שמבוצע מצוין. אבל מהר מידי "אינפקציה" נעלמה וחבריה התפזרו בלהקות אחרות.

בשיר "זכוכיות" קיימים שני סולואים, האחד רגוע שמגיע בתחילת השיר אותו מנגן בן שטרית, והשני האינטנסיבי, האהוב במיוחד על ידי מעריצי הלהקה, נעשה בשותפות עם הגיטריסט הנוסף גיא שמי, שמצטרף בפזמון האחרון אל הסולו. הסולן ניר טרטר תרם גם הוא לכתיבה של חלקים מהסולו - והטירוף בשיאו.

לכל הגיטריסטים הענקים כמו חיים רומנו, ארז נץ, אבי סינגלודה, יזהר אשדות, רוני פיטרסון, שלמה מזרחי, ברי סחרוף, דודו טסה, ברוך בן יצחק, עילי בוטנר, אורן לוטנברג ועוד רבים שלא נכנסו לרשימה - תודה גם לכם על כל מה שנתתם וגרמתם לנו להרגיש.

ועכשיו תורכם: מהו לדעתכם הסולו הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים?