תבעה: אמי התאבדה בגלל שהועסקה בזנות
ילדה ממוצא מולדבי שאמה התאבדה בישראל לאחר שהובאה לכאן כדי לעסוק בזנות, תבעה את המדינה ואת הסרסור בדרישה לפיצויים. בית המשפט פסק שסוחר הנשים ישלם מאות אלפים, אך כלל לא ברור אם ניתן יהיה לגבות
תביעה יוצאת דופן הוגשה בשמה של קטינה ממולדובה, שאמה הובאה לישראל בשנת 2001 בכדי לעסוק בזנות והתאבדה כשנתיים מאוחר יותר. זאת, לאחר שעברה מסכת התעללות קשה. את התביעה הגישה סבתה של הקטינה ואם האישה שהתאבדה, נגד סוחר הנשים שהיה אחראי להבאת אמה לארץ, וכנגד המדינה.
התביעה נגד הסרסור הוגשה לאחר שהורשע בהליך פלילי שניהלה נגדו המדינה, ונגזרו עליו 11 שנות מאסר. מתוך התקופה ריצה שני שליש. התביעה נגד המדינה הוגשה על סמך העובדה כי הסוחר שימש כמודיע משטרתי, ולכן בכתב התביעה נטען כי המשטרה לא עשתה מספיק בשביל למנוע את מעשיו ולנקוט נגדו הליכים כלשהם.
עוד קודם לכן, עם הרשעת הסרסור בשנת 2003, הגישה נגדו האישה שאולצה לעבוד בזנות (אם הקטינה) תביעת פיצויים. במסגרת התביעה אף הגישה תצהיר המתאר מסכת התעללות קשה מאוד, הכוללת אינוס, קיום יחסי מין עם עשרות לקוחות ביום במשך שבעה ימים בשבוע, מאסר בדירה שעבדה בה ואיומים עליה ועל בני משפחתה במולדובה. כחודש לאחר הגשת התצהיר היא נמצאה תלויה ללא רוח חיים בדירתה, ואין מחלוקת שהתאבדה.
המדינה התרשלה?
התובעת, בתה של המנוחה, עתרה לפיצוי מהמדינה ומהסוחר בגין כספים שנגזלו מאמה, הפסדי השתכרות, פגיעה בזכויות חוקתיות וכאב וסבל.
בכתב התביעה נטען שהמדינה נושאת בקשר סיבתי להתאבדות האם. המשטרה ידעה על מעשיו של הסרסור, התרשלה בטיפול בו ואף התירה לו להמשיך ולבצע את העבירות בהן הורשע מאוחר יותר. התובעת טענה כי אפשר היה לעצור את האיש מוקדם יותר, עוד כשהחזיק את אמה בדירת הזנות והתעלל בה.
המדינה הגיבה כי על אף שהסוחר שימש כמודיע משטרתי, הוא הוזהר לא לבצע עבירות ונאמר לו כי אין לו חסינות מפני הליכים פליליים. עוד נטען כי אמה של התובעת ונשים אחרות שהוחזקו בדירה, לא שיתפו פעולה עם המשטרה על אף שאותרו והועברו למקלט. הן גם לא מסרו מידע מפליל נגד האיש, מה שהקשה על איסוף הראיות נגדו - שהושגו לבסוף רק באמצעות הפעלת סוכן סמוי.
הסרסור טען להגנתו כי לא התעלל במנוחה. הוא הוסיף כי בתמורה להיותו מודיע משטרתי, הותר לו להמשיך ולבצע עבירות של סחר בנשים.
"קשה למצוא מילים" השופטת יעל הניג ציינה כי סבלה של המנוחה לא היה שונה מסבלן של קורבנות סחר רבות, שלא התאבדו. היא הוסיפה כי הוכח שלפני התאבדותה לא נצפו אצלה סימני מצוקה, ואף הגישה תביעה כנגד הסוחר המתעלל - כך שלא ניתן היה לצפות את מותה.
על סמך עדויות השוטרים, השופטת מצאה שהמשטרה פעלה נגד הסוחר כמיטב יכולתה ובהתאם למשאבים ולמידע שעמדו ברשותה באותה עת. לפיכך, על אף סבלה הנורא של המנוחה, לא נמצא קשר סיבתי בין פעולות המדינה להתאבדותה, ועל כן התביעה נגדה נדחתה.
"קשה בכלל למצוא מילים לתיאור אשמו הפלילי, האזרחי והמוסרי כלפי המנוחה", כתבה השופטת בנוגע לסוחר הנשים. "הנתבע רמס כל כבוד וזכויות אדם של המנוחה", קבעה, ופסקה כי ישלם לתובעת פיצויים בסך של כ-650 אלף שקל. הוא גם חויב לשלם את אגרת המשפט, הוצאות של 10,000 שקל ושכר טרחת עו"ד כ-130 אלף שקל (20% מהסכום הפסוק).
"הפיצוי אינו מידתי"
עו"ד אילנה בן-שושן גורן, העוסקת בתחום הנזיקין, סבורה כי הפיצוי אינו מידתי ואינו מפצה על הסבל הרב שחוותה המנוחה, שזכויות האדם שלה נשללו בהתעללות נוראית ומרבית התשלום ששולם לה על-ידי הלקוחות נגזל ממנה.
"באשר למדינה, על אף שבית המשפט ערך איזון ראוי בין האינטרס של המדינה להפעיל מודיעים וסוכנים סמויים גם במחיר של פגיעה בקורבנות, הרי שעולה מפסק הדין שמסקנה זו לא הייתה נוחה לביהמ"ש".
הילדה בכלל תזכה לפיצוי?
לדברי עו"ד בן-שושן גורן, הפיצויים בתיק נפסקו לטובת עיזבון המנוחה. בתה, כיורשת, תוכל לקבל את הפיצוי לאחר שתוציא צו ירושה מתאים. אלא שבמקרים בהם מדובר בנתבע שמרצה עונש מאסר בכלא, קיים קושי לגבות את הפיצויים שנפסקו.
"הפרקליטות היא זו שאמורה בדרך כלל לסייע לעיזבון לגבות את הפיצוי, כאשר נציגיו מביאים את כל הפרטים והמידע שהם יכולים בדבר יכולתו הכלכלית והאמצעים הכספיים שברשותו", מסבירה בן-שושן גורן. "אם הוא נשוי, אפשר לגבות מאשתו את חלקו ברכוש משותף. לחלופין ניתן לגבות מהחילוט שביצעה המדינה בנכסי העבריין, כפי שנהוג בעבירות קשות כגון סחר בסמים או עברייני עולם תחתון".
לדבריה, המציאות מלמדת כי במקרים רבים קשה מאוד לגבות כספי פיצויים ממי שמרצה עונש מאסר ארוך בכלא.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
