לכל השדים, אני לא מקופח

אולי משום שאדם קרוב אצל עצמו, הייתה זו רק הצפייה בפרק השלישי בסדרת השד העדתי, המתייחס למצב המזרחים במערכת המשפט, וקריאת טורי הדעה של ד"ר הני זובידה וד"ר מירב אלוש לברון, שהניעו אותי מאדישותי, להביע עמדה בשאלת קיומו של פער עדתי בישראל.

אבי "המרוקאי" ואמי "הרוסייה" עלו לכאן בשנות ה-60 ואני העברתי את ילדותי ונעוריי בשיכוני רכבת צרים, המצוקה הכלכלית חייבה אותי לסייע בפרנסת המשפחה מגיל 15 ועל זכאות לבגרות יכולתי רק לחלום. היו אלו שנים שבהן המתח העדתי לא התמצה רק ב"פרענקים" נגד "ווזווזים", או במערכון משעשע של "לול", אלא בשנאה ובאלימות ממשיים (ע"ע מערכת הבחירות של שנת 1981). שירות הקבע הממושך כקצין ושירות המילואים ההתנדבותי כשופט, שלושת התארים בכלכלה ומשפטים והעיסוק רב השנים כעורך דין פלילי, הנחשף מדי יום לדמויות "השולטים" ו"הנשלטים", אליבא דאמנון לוי, בבתי המשפט ובבתי הכלא העניקו לי פרספקטיבה.

עוד בערוץ הדעות

תנו לבית הספר לקבוע ציון בגרות / מרים בן פרץ

מעולם לא חשתי ששם המשפחה "המזרחי" שלי מהווה חסם, גם לא ראיתי בארצות מוצאם של הוריי חלק מהגדרת זהותי. אבל נעלבתי למראה, משמע ומקרא הדברים של לוי ומלומדיו עבורי ועבור כל מי ש"דם מזרחי" בעורקיו. הם מנציחים בבוטות כל סטריאוטיפ אפשרי: המזרחים הם בעינם קבוצה הומוגנית, הם נוצלו ודוכאו על-ידי האשכנזים שכפו עליהם תרבות זרה. הם נכשלו ורק יחידי סגולה מהם הצליחו במקרה. כך היה לפני חצי מאה, כך הווה וכך יהיה, עד שתתרגש עלינו המהפכה המזרחית (האלימה, אלא מה), שהרי האשכנזים מדליקים משואה והמזרחים מציתים לפיד.

לביסוס תפישתו, משמיע לוי מגוון מרואיינים המדברים בקול אחד ומדהים את עצמו ואותנו בראיון אותנטי לכאורה עם דור העתיד של המזרחים של תל אביב, דרום העיר כמובן, כי רק שם גרים המזרחים. הם הסבירו, ללא שמץ מבוכה, שאותם חינכו "לשמוח, חפלות וכדורגל" ואת האשכנזים רק ללמוד, ללמוד וללמוד. כאן באמת שכיסיתי את פניי בייאוש.

אלמלא דבק לוי בכל מחיר בהוכחת התזה המשפילה שלו, הוא היה מספר שמזרחים רבים, כדוגמת בני משפחתי "המרוקאים" היו פה, כמו שם, אנשי עמל, אוהבי ספר ושומרי חוק, חיו באמונתם, בשפתם, בלבושם, במאכליהם ובמנהגיהם. שום אשכנזי לא הוציא אותם מהמערה ולא גילה להם את האור. כשם שדיברו ערבית - ליהגו בצרפתית, כשם שהתרגשו מג'ו עמאר - התענגו על אדית פיאף, וכשם שהאמינו שאלוהים ברא את השמיים ואת הארץ - ידעו שהיא עגולה וחגה סביב השמש. לא, הם לא חשו כאן כמי שמצויים בסוף מערב ולבם במזרח. למרות כל קשיי הקליטה המשמעותיים שחוו, הם התערו בארץ וביושביה, והשתלבו בחיי המעשה והיצירה. יש בהם מפרופסור לאורתופדיה, מלונאי בכיר, עורך חדשות בכיר ועד דובר פוליטי. משפחות כאלו יש כאן רבבות והן מרכיבות יחד אתוס משותף אחד - ישראלי.

אבל הכישלון של לוי ושות' אינו רק בהצגת טיעוניהם, ובשפתם הרדיקלית והמיליטנטית, אלא גם במהות: איך יאבחנו באופן מעשי מיהו אשכנזי ומיהו מזרחי? האם לפי שם המשפחה? ומה לגבי בני תערובת כמוני? או לפי כמות הדם? כמה דורות אחורה? וכשימצאו את הנוסחה ויעדיפו מזרחים לעמדות מפתח, במה ישנו אלה את מערכת הערכים והנורמות הנהוגות אצלנו? האם ישפטו אחרת מזרחים מאשכנזים? ולמה כל זה לא התחולל עד כה באמצעים פוליטיים?

בישראל של היום יש ריבוי שדים חברתיים, סוציו-אקונומיים ומנטאליים, שגורמים לפירוד ולשנאה, ומצריכים שינוי דחוף בגישה ובסדרי העדיפויות. חבל שלוי בחר לעסוק דווקא בשד הזניח והנכחד מכולם.

עו"ד קובי סודרי, מעורב ישראלי

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il