הפער בין מזרחיים לאשכנזים קיים. נקודה

בחודש האחרון, שבו משודרת הסדרה הדוקומנטרית שלי "הפנים האמיתיות של השד העדתי", למדתי כמה דברים.

בבת אחת הבנתי שמה שלצד אחד בחברה הישראלית ברור כשמש בצהרי היום, הצד השני לא רואה בכלל. בגדול ובהכללה גסה, צד אחד הם המזרחיים, צד שני הם האשכנזים. ממאות הפניות שהגיעו אלי, המזרחיים מבינים לגמרי על מה אני מדבר, רואים את הפער, חשים אותו, כמעט ממששים אותו בידיהם. האשכנזים, כולל אנשים טובים, מוסריים, נאורים ורגישים, פשוט לא מבינים על מה התכנסנו בכלל. מה פער? מי פער? מה לעזאזל אתם רוצים מחיינו?

כתבות נוספות בנושא:

אני, אמנון לוי, מזרחי

למה סדרה על מזרחים? כי הם סבלו יותר

הפתרון לפער העדתי: אפליה מתקנת 

עוד הבנתי שנתונים לא יעזרו. אתה יכול להניח על השולחן הציבורי את המספרים הברורים ביותר, העובדות החד משמעיות ביותר, המחקרים התקפים ביותר - לא יעזור לך. כשאנשים לא רוצים לראות, הם לא רואים. הם יחלפו על פני כל עובדה כאילו היתה אוויר. כל נתון מאיר עיניים נתקל בעצימת עיניים.

מתוך הסדרה. העלתה גל זעם

למדתי גם את עוצמת הזעם שהנושא מעלה. ידעתי שהפער העדתי הוא עניין רגיש, לא ידעתי עד כמה. כמות מכתבי השנאה שקיבלתי, מכפילה את מה שחוויתי כל הקריירה הארוכה שלי. החל מאיומים שאם אמשיך לשדר את הסדרה ירדפו אחרי כל חיי, ועד אתר מגוחך באינטרנט שפתח בעצומה להפסקת שידור הסדרה. והיה גם פרסום בפייסבוק של פוטומונטאז' שלי כמבוקש על ידי המשטרה, כאילו הייתי רוצח או פושע פלילי, ומאות טוקבקים עם התחייבות לא לצפות יותר בתוכניות שאני משדר.

עולי אתיופיה סבלו יותר

יותר גרוע מהזעם היה הניסיון הבוטה להשתיק את הסדרה. בכל אמצעי תקשורת במדינה התחילו לצוץ מאמרים שבאו להטיל דופי בסדרה. את הנתונים לא יכלו לסתור, אז הלכו לדרך אחרת, נפתלת ונואלת יותר. כתבו שעולי אתיופיה סובלים יותר, מה שנכון אבל לא קשור, ביקרו אותי שלא טיפלתי באפליית הערבים, מה שוודאי צודק, אבל מה זה שייך לעניינו? קבעו שאני משרת נרצע של העשירים, מסית את הוויכוח מהם, והיה אפילו מתחסד אחד שטען שאני פועל בשירות השתקת הדיון על שוד הפנסיה, עד לתחתית הזו הגיעו המקטרגים. עוד שאלו למה לא דיברתי על הרוסים, ולמה לא ראיינתי אשכנזים, ואיך אפשר להתייחס ברצינות לסדרה שפס הקול שלה הוא דרמטי מדי, אני לא צוחק, גם הטיעון המביש הזה הודפס שחור על גבי לבן בעיתון.

ועוד לא דיברתי על השמצות אישיות כמו רודף רייטינג, מנסה להציל את הקריירה הגוועת וככה. כל הכפפות הוסרו, כל האמצעים היו כשרים בניסיון לבלום את פי ואת פיותיהם של אלו שרצו להגיד דבר פשוט: גם היום יש פער עמוק בחברה הישראלית, חברים, הגיע הזמן לטפל בו.

אמנון לוי. מאמרים הטילו דופי בסדרה

עוד למדתי בימים האלו שיעור בסולידריות חברתית. משתכנז שכמוני קיבל פתאום חיבוק חם מאנשים שראו בי דובר שלהם. מאות אנשים כתבו לי מכתבי תמיכה, סיפרו לי שדיברתי מגרונם, סיפרו לי את סיפורם האישי, בכו, התרגשו, אמרו לי שגרמתי להם לזקוף את גוום, שגרמתי להם לחשוב מחדש על חייהם, על יחסם להוריהם, על הבחירות שעשו בחיים. לעתים זה היה מרגש עד דמעות. לעתים פשוט בכיתי איתם.

לקראת סיום הסדרה הערב (ה'), חשוב לי להגיד שאני שלם לחלוטין עם מה ששידרנו. אני מבין את הקושי לקבל את ממצאיה, אבל חושב שהכרחי לטפל בבעיה שהיא מעלה. אני חושב שהיא פתחה פצע כואב, שמזמן היה צריך לטפל בו. הוא לא יעבור מעצמו. הוא זקוק לתשומת ליבנו. חשוב לי להגיד שמעולם לא הסטתי נגד אשכנזים, ובוודאי שלא באתי לפלג את

החברה. ההפך הוא הנכון. הארץ הזו יקרה לי, ואני מסרב להשלים עם הפער העמוק הזה. יש בינינו אדם רציני שמוכן להשלים עם פערים חברתיים כאלה? וכן, באופן אישי אני עדיין מאמין שהסדרה הזו היא המעשה העיתונאי החשוב ביותר שעשיתי כל שנותיי בתקשורת.

"הפנים האמיתיות של השד העדתי". מסע לא קל, אבל הכרחי

הערב מגיע הפרק האחרון. הפעם הדבר קשה במיוחד מבחינתי. אני בודק את הבית שבו אני חי כבר 30 שנה. התקשורת. הטלוויזיה, כולל ערוץ 10 שבו אני משדר. זה לא קל ללכת ולבדוק מה המוצא של חברי השדרנים, כמה מזרחיים יש על כסא המנחה באולפנים שמהם אני משדר. זה לא קל לבדוק כמה בכירים יש בעיתונים הגדולים, רבים מהם חברים שלי, עם חלקם הגדול עבדתי בעבר. זה לא קל אבל הכרחי. את המשפט הזה אפשר למעשה להגיד על כל המסע שעברתי בסדרה הזו. לא קל, אבל הכרחי.