אשת חיל מצרפת: ז'אן ד'ארק של אורליאן

צריך לא מעט דמיון כדי להבין כהלכה את הסיפור של ז'אן ד'ארק, הבתולה מאורליאן. לחזור אחורה במנהרת הזמן אל אירופה של חשכת ימי הביניים. לפידים מעשנים לתאורה, נרות עבים בכנסייה וריח שרפה קבוע מעל הכפרים הקטנים לאורכו של עמק הלואר. ימים של תפיסות עולם מיושנות וכוח רב בידי הכנסייה, ששלטה בכל חלקי העם ללא מצרים.

עוד טיולים בצרפת בערוץ התיירות:

• טיול היסטוריה על החוף: הפלישה לנורמנדי
• קיץ בניחוח צרפתי: תנו צ'אנס לפרובנס
• קורסיקה: חופשת ים או טרק מהיפים בעולם?
  

השנה היא 1429. חייהם של תושבי הכפר דומרמי (Domremy), עליהם נמנתה משפחתה של ז'אן דארק, כמותם כל הכפרים השכנים בצפון-מזרח צרפת, מופרעים על נקלה בידי הכוחות האנגלים הכובשים. אנשי בורגונדי מצפון מערב חברו לאנגלים ובכוחות משותפים קמו אלה תחת יורש העצר, שארל השביעי.

בית המלוכה הצרפתי שקוע עד צוואר בקרבות ירושה, תככים ושחיתות שלטונית. אלו ימים של קרבות חוזרים ונשנים בצפון צרפת במה שיכונה במרירות לאחר מכן מלחמת מאה השנים (1337-1453). דמיינו חיילים רכובים על סוסים, בשריונות ברזל מכבידים, כשהם מצוידים בחץ וקשת בלבד. הערים מבוצרות בחומות ושערים כבדים, כמותן גם בתיהם של האצילים בעלי האדמות ובעלי הממון.

הכפרים, בהם התגורר רוב העם, חשופים לביזות ,לפוגרומים ולשרפות, המעצימים את העוני והרעב. היו אלו ימים של מגפות ובערות אינטלקטואלית שהוכתבו על ידי שלטונה הבלתי מעורער של הכנסייה. ז'אן דארק מעולם לא למדה לקרוא או לכתוב.

כל הציורים והפסלים מבוססים על דמיון. פסל ז'אן דארק בפריז(צילום: shutterstock)

מיתוס מכונן בתרבות הצרפתית

היום כבר סופר רבות על-אודותיה. ז'אן ד'ארק נחשבת לגיבורה לאומית ומיתוס מכונן בתרבות הצרפתית.

מעטים זוכרים מדוע ומה רב הקסם שהצליחה לחולל. אבל באורלאנס, על גדת הלואר, העיר הראשונה שז'אן דארק שחררה, לא שוכחים דבר.

ז'אן, הרוכבת זקופת קומה על סוסה, ניבטת כמעט מכל פינה. מעניין לציין שאף דיוקן אמתי מתקופת חייה לא שרד, ולכן כל הציורים והפסלים מבוססים על דמיונם של היוצרים, שהתמקדו בעיקר בהנפשה חופשית של תכונותיה הנעלות.

תוכלו לפגוש בה גם בפריז רכובה על סוס מזהב עם חרב ודגל, מופיעה למול שערי ארמון הלובר, או בכנסיית נוטרה דאם כאחת הפסלים כמו מקומות אחרים בעיר. הבמאי הצרפתי לוק בסון בחר בשחקנית מילה ג'ובוביץ' לגלם את דמותה הנערית. אלו רק דוגמאות ספורות להנצחה לה זכתה בהרחבה אם כי באיחור רב.

ז'אן, הרוכבת זקופת קומה על סוסה, ניבטת כמעט מכל פינה(צילום: מאיה וינברג)

סכיזופרנית או אולי חולת אפילפסיה?

כיום היו קרוב לוודאי מאבחנים אותה כסכיזופרנית בעלת התקפים פסיכוטיים, המופיעים בגיל ההתבגרות ואולי כחולת אפילפסיה שחוותה הארה לפני ואחרי התקפים שחוותה. כך או כך היו לז'אן חזיונות ברורים, קולות שקראו לה לקום, פשוטו כמשמעו, ולשחרר את צרפת מהכובש האנגלי, כדי להכתיר את יורש העצר שארל השביעי למלך.

החזיונות באו וחזרו בשנות ילדותה, הלכו וגברו, והאגדה (שנוכסה על ידי הכנסייה) מספרת שז'אן הרבתה מאד לבקר בכנסייה, להתפלל ולהתוודות. היו אלו קולותיהם של המלאך מיכאל, קתרינה הקדושה ומרגריטה הקדושה, שפנו אליה באמצעות צלצול הפעמונים.

קתרינה המוזכרת היא אחת הקדושות הנערצות ביותר בקתוליות, בייחוד בצרפת, שם פסלה מוצג ברוב הכנסיות וגם בכנסיית הכפר בדומרמי. קתרינה הזו, שקיומה האמיתי מוטל בספק, היתה מארטירית גדולה בת אלכסנדריה, שמתה בייסורים בעבור מסיונריות נוצרית.

האגדה מספרת שגופתה הובאה על ידי מלאכים להר הגבוה בסיני. שם הוקמו לימים מנזר וכנסיית סנטה קתרינה .היא נחשבת לפטרונית הנערות והתלמידות, וככזו ודאי השפיעה רבות על ז'אן, שלימים הלכה בדרכה.

הרבתה מאד לבקר בכנסייה, להתפלל ולהתוודות. ז'אן דארק (צילום: מאיה וינברג)

צבא בעקבות לוחמת חסרת כל ניסיון חיים

פלא גדול הוא כיצד נערה חסרת מעמד בעולם גברי ומושחת שלטונית הצליחה להגיע אל חצרו של האציל המקומי ואל מפקד הצבא שלו. גם כשנשלחה בבושת פנים, חזרה שוב ודרשה עד שנעתר ושלח אותה אל

מושבו של יורש העצר בעיר שינון (Chinon). קרוב לוודאי שהיה זה המקום הרחוק ביותר אליו הגיעה מאז שנולדה. מפליא עוד יותר שבסופו של דבר העמיד לרשותה את צבאו.

חסרת כל ניסיון חיים או לחימה, היא הייתה הדבר לו חיכו כולם. באותם ימים כבר רווחה אמונה בנבואה עתיקה מאד, כי בתולה מלורן, היא ולא אחרת תקום ותגאל את צרפת. (מעניין להזכיר שחוזה הנבואה היה דווקא אנגלי במקור).

ז'אן דארק כנראה נולדה אל המיתוס הזה בעצמה ונקלעה למלא בו את תפקיד הבתולה. הכפר בו נולדה היה קרוב לחבל לורין ודי היה בכך כדי להתחיל ולהחיות את האגדה. לאנשים היה מעט מאד במי להאמין ולמה לקוות. האופק הפוליטי מדיני שרה באפלה ובמלחמות בלתי פוסקות. הצבא הצרפתי היה בעליונות מספרית על צבאה של אנגליה אך חסר הנהגה טקטית טובה ורוח לחימה.

הייתה הדבר לו חיכו כולם. פסל של הגיבורה באורילאן(צילום: מאיה וינברג)

ראשית נאלצה ז'אן לעבור כמה בחינות מדוקדקות על-ידי אנשי המלך והכנסייה. להוכיח שהיא דוברת אמת, שאינה שליחה של השטן ושהיא אכן בתולה. כשבאה לבסוף אל יורש העצר, שארל השביעי ,הודיעה לו שנשלחה על ידי האל לכבוש את אורליאן ולהביאו לעיר רים (Reims). שם עליה להכתיר אותו למלך בקתדרלה בה הוכתרו כל מלכי צרפת בעבר.

האגדה מספרת כי ביקשה את החרב הקבורה מתחת למזבח של כנסיית קתרינה הקדושה. בהוראת המלך התבצעה חפירה מתחת למזבח ושם נמצאה, להפתעת החופרים, חרב עליה חרותים חמישה צלבים. לבקשתה גם צוידה בשריון לבן ודגל לבן עם פרחי לילך. את שיערה הארוך גזרה בעצמה לתספורת נערית וקצרה. כך יצאה רכובה על גבי סוס, הדגל בידה והחרב בידה השנייה, בראש צבא צרפת אל הקרב.

בניין עיריית אורילאן ממוקם במרכז העיר, ומהווה מוקד לאירועים(צילום: מאיה וינברג)

מעמד מיסטי בקרב החיילים

ב-29 באפריל 1429הצליחה ז'אן ד'ארק להיכנס לעיר אורלאנס, שהייתה נצורה על ידי האנגלים. ב-1 במאי יצאה מהעיר לכיוון עמדות האנגלים הצרים על העיר, וב-9 במאי הצליח הצבא הצרפתי, בפיקודה, להסיג את הכוחות האנגלים ולהסיר את המצור מעל העיר.

הייתה זו תפנית משמעותית ביחסי הכוחות האנגלים והצרפתים. לאחר מצור שנמשך שישה חודשים ניצלה העיר. בעקבות הניצחון זכתה ז'אן לאמון הצבא ולמעמד מיסטי בקרב החיילים. האגדה קרמה עור וגידים ואורלאנס זכרה ושמרה.

אורלאנס של ימינו היא בירת מחוז עמק הלואר (Loire). עיר קטנה, ירוקה ומנומנמת על גדות הנהר הרחב. מסורת עתיקה של אצולה ודוכסות עוד טרם ימיה של ז'אן ד'ארק משומרת בה להפליא, ומזמנת ביקור נדיר בעולם שנעלם. כל שנה, באביב, בין 29 באפריל ו-9 במאי, מתעוררת העיר מחדש בפסטיבל ז'אן ד'ארק.

עוד תזכורת לז'אן דארק, הפעם על קיר כנסייה(צילום: מאיה וינברג)

מסלול בעקבותיה של ז'אן ד'ארק

בפסטיבל, המציין את המאבק והסרת המצור, העיר מתקשטת - דגלי ענק צבעוניים המתנופפים ברחובות בואך הקתדרלה הגדולה. השווקים הומי אדם, וברחובות נראים ליצנים עליזים בכובעי פעמונים, אנשי דת בלבוש מסורתי ו"אבירים" עוטי שריון.

במות מודרניות יותר מוקמות גם הן ברחבי העיר, ועליהן מתקיימים מופעים. מחלקת התיירות בעיר מציעה מסלול בעקבותיה של ז'אן ד'ארק, המתחיל בבית שבו שהתה בעיר בעת המצור (Maison de Jeanne D’Arc) וממשיך בתחנות שונות בעיר. על קירות המבנה מוקרן מדי שעה מופע אור-קולי מרגש המתאר כיצד התרחשו בין קירות אלו הדברים.

פסטיבל ז'אן דארק 2013 באורילאן(צילום: מאיה וינברג)

גם מבנים אחרים נפתחים לקהל. אחד מהם הוא L’hotel Groslot d’Orleans העומד על תלו משנת 1550, ומשמש מאז 1790 כבית העירייה. רמת השימור של המבנה כמו תוכנו מעוררת התפעלות, והוא שווה גם שווה ביקור.

מבנים אנונימיים יותר, אבל עתיקי יומין גם הם, משמשים רקע היסטורי חי לתקופה. האחד מחובר לחומה שממנה לא שרד כמעט דבר, האחר נטוי לחלוטין על צדו אך עומד עדיין. אפילו ה-B & B בו התארחנו התהדר בשלד עץ ובגרם מדרגות תלול במיוחד, הינו כבן חמש מאות שנה.

בעלת המקום - צרפתיה אמיצה וחרוצה במיטב שנותיה - רכשה אותו על סף הריסה ושיפצה אותו טיפין טיפין ובהקפדה, בעזרת בעלי מלאכה מומחים. בערב חודרת אליו רוח קלה ובחלון הקטן שבעליית הגג, המשקיף אל גדת הנהר, נשמע רשרוש העלים הגדולים של עצי הדולב בגבול המים כמוסיקת רקע עתיקה וחרישית.

הבית שבו שהתה הלוחמת במעצר(צילום: מאיה וינברג)

גאווה מקומית

יש להם גאוות יחידה, לאנשי אורלאנס, והם נהנים מהשלווה לא רחוק מפריז, העיר הגדולה והסואנת כל כך. צעירים שנולדו שם סיפרו לנו בלבביות לא-פריזאית על משפחות ותיקות רבות בעיר, ואישרו שאף אחד מהם לא שוקל לעזוב אותה.

ואם בשלווה עסקנו, כדאי להזכיר את הגנים הבוטניים הגדולים של העיר (Parc Floral) . במרחק נסיעה קצרה בחשמלית (שני קוים לעיר סך הכול) מסתתר גן עדן, תפארת הגננים הצרפתים המיומנים. בתוכו פינת חי סימפטית במיוחד ומרחבים ירוקים אין סופיים.

תמצאו שם גם טירה אחת לנחמה, כיסאות נדנדה תלויים בצל אלונים גדולים, פרפריום (חממת פרפרים) ופינות חמד רבות לנוח בהן בין פרחים מכל המינים. הזדמנות פז לפריזאים לנשום אוויר נקי ולילדי אורלאנס להתרוצץ בחופשיות.

בסופי שבוע, יורדים התושבים לשבת על גדת הנהר ולבלות(צילום: מאיה וינברג)

דמותה של ז'אן ד'ארק - סמלה של אורלאנס

בחלק העתיק של העיר המדרכה עשויה עדיין אבן משולבת, כמו בימי הסוסים והכרכרות. פה ושם מתנוצצת בין אבני המדרכה אבן רחוב מעוגלת ובה מוטבעת דמותה של ז'אן ד'ארק, סמלה של העיר. הקדתרלה הגותית הגדולה אף היא מהמשומרות והיפות שיש, מתוחזקת היטב ופעילה. זה עתה זוג מקומי התחתן בה וקול הפעמונים הגדולים מדנדן למרחוק. עלי וורדים מושלכים אל רצפת האבן העתיקה ולכן עקומה. ז'אן דארק צופה בכל בדממה.

לאחר שחרור אורלאנס המשיכה ז'אן הלאה, בראש הצבא, באמונה מלאה שהאל עומד לימינה. היא שחררה ערים נוספות על אזרחיהן אסירי התודה. בכל מקום, בטרם פתחה בהתקפה, פנתה ז'אן אל האויב בבקשה שייסוג מרצון, ללא קרב. נחרדת משפיכות הדמים הצפויה שלדעתה כפרה ברצון האל.

יורש העצר שארל השביעי לא שעה לקריאתה לבוא ולהצטרף לקרבות, אלא העדיף להישאר בארמון ולנסות לפעול בדרכים דיפלומטיות נוחות וזולות יותר. רק כעבור חודשים של לחימה הסכים לבסוף לעלות יחד עם ז'אן אל העיר רים ולשחרר אותה. שם, לפקודת ה"קולות" שהדריכו אותה, הביאה להכתרת שארל השביעי למלך צרפת האמיתי, במקום אחיינו הנרי השישי, שהוכתר כמלך אנגליה וצרפת .כך הבטיחה ז'אן דארק וכך עשתה.

הנערה הלוחמת הפכה לסמלה של אורליאן(צילום: מאיה וינברג)

הגורל מתהפך

לאחר ששארל השביעי הוכתר למלך, פחתו התעניינותו ותמיכתו בז'אן ובחייליה והם נקלעו למצוקה. האגדה מספרת שחרבה של ז'אן נשברה באחד הקרבות וז'אן ראתה בכך סימן מבשר רעות. ב-22 במאי 1430 נפלה ז'אן ד'ארק בשבי בניסיונה לכבוש מחדש את העיר קומפיין (Compiègne).

צבאו של הדוכס מבורגונדי, שנתמך על ידי האנגלים, הביס אותה על צבאה העייף והרעב. הדוכס היה מעוניין בז'אן כדי להביאה לדין האינקוויזיציה ולהעלותה על המוקד, וכך גם לבטל את חוקיות הכתרתו של שארל השביעי. לשארל הוצע אמנם לקנות את ז'אן ולפדות את חייה, אך הוא סירב.

ז'אן ד'ארק הוחזקה במגדל גבוה בעיר רואן (Rouen) שבחבל נורמנדי שבצפון. היא הצליחה להימלט ממנו בקפיצה ובנס לא נפצעה, אך לבסוף נתפסה והועברה לכלא אחר. משפטה כלל חקירות ועינויים המתועדים היטב והזמינים כיום באינטרנט לכל המתעניין.

היא נמצאה אשמה בכל סעיפי התביעה, כולל כישוף, קשרים עם השטן, לבישת בגדי גבר ומשיחת מלך כופר. ז'אן ד'ארק הועלתה על מוקד גבוה במיוחד, כדי להאריך את סבלה עד שהאש תגיע אליה. היא נשרפה חיים ב-30 במאי 1431, בהיותה בת 19 בלבד.

הגנים הבוטניים של העיר - תפארת הגננים הצרפתים(צילום: מאיה וינברג)

כולם כתבו עליה - משייקספיר ועד לאונרד כהן

אך תנופת ההתקוממות שבה החלה ז'אן ד'ארק לא שככה גם לאחר מותה. כמעט עשרים שנה לאחר מכן, התחדשו הקרבות ביוזמתו של שארל וב-1453 נכבשה העיר בורדו - המעוז האחרון של האנגלים על אדמת צרפת.

מזה שנים רבות צרפת שבה ונשלטה כולה על ידי מלך צרפתי - שארל השביעי, כפי שז'אן חזתה. מלחמת מאה השנים הגיעה לסיומה! אולם רק ב-1884, כאשר הכנסייה ביטלה רשמית את האינקוויזיציה, נערך דיון חוזר בנושא ז'אן ד'ארק. הכנסייה הכירה בה כדוברת אמת, וכמעט 500 שנה לאחר מותה היא הוכרזה כקדושה.

מעניין לציין, שבמקביל לאגדה המקובלת, רווחת גם תאוריית קונספירציה (איך אפשר בלי) בנוגע לאחרית ימיה ומותה. הסיפור הנחמד ביותר ששמעתי (דווקא מאדם מאמין בכנסיית סן ז'רמן דה פרה בפריז), הוא שז'אן הייתה נערה אמיתית, אולם מותה פוברק בשם האגדה, ולמעשה היא ברחה משוביה ומתה בשיבה טובה.

אשרי המאמין, שהרי יש עדויות רבות בשבועה לשרפתה על המוקד, אבל לעולם אין לדעת מה עוד הייתה מסוגלת ז'אן הזו, בכח הרוח החופשית לבדה.

הכתבה פורסמה בגיליון אוגוסט 2013 של הירחון "טבע הדברים "

מתנה לגולשי ynet: מנוי ל-4 חודשים ב-29 שקלים לחודש (במקום 39)