חשד בבגידה, וישלם לגרושתו 175 אלף שקל
אדם שביקש להתגרש מאשתו בטענה שהיא בוגדת בו, נתבע על-ידה בדרישה לתשלום מלוא כתובתה - בסך מיליון שקל. לטענתה, חשדותיו המוגזמים הם שהובילו לגירושין. אז מי אשם ומי ישלם?
שבע שנים לאחר חתונתם, החל בעל לחשוד שאשתו מקיימת קשר רומנטי עם גבר אחר. חשדותיו התחזקו לנוכח ריבוי שיחות הטלפון והמסרונים בין האישה לאותו הגבר, מחוץ לשעות העבודה.
לאחר שהוא והיא לא הצליחו להגיע לשלום בית, ביצעה האישה בדיקת פוליגרף - בה נשאלה אם קיימה יחסי מין עם אותו גבר. האישה ענתה בשלילה, אך הסתבר שהיא משקרת. בעקבות זאת, ותוך התעלמות מהתשובות האחרות של האישה, עזב הבעל את הבית והגיש תביעות גירושין וחלוקת רכוש לבית הדין הרבני בבאר-שבע.
האישה טענה בתגובה כי עשתה מאמצים רבים להשיב את שלום הבית, אך בשל יחסו החשדני של הבעל כלפיה - אין מנוס מלהתגרש. עם זאת, היא דרשה את מלוא כתובתה, שנקבעה על סכום של מיליון שקל. לטענתה, ההליך כולו נגרם בשל חשדות השווא של הבעל והתנהגותו כלפיה. האישה תיארה את התנהגותו הקשה של האיש ואת חוסר אמונו בה, וכן את ניסיונותיה הכושלים לרכוש אמון זה בחזרה.
מסרונים הם לא עדות לרומן
הדיינים קבעו כי לא היתה בידי הבעל ראייה ממשית לבגידת האישה, וכי ייתכן שכל הדרמה היא תוצאה של חשדותיו המוגזמים. הם ציינו כי ממצאי הבדיקה אינם מהימנים, ונתנו כדוגמה את העובדה שבמהלך הבדיקה האישה נשאלה שאלה נוספת - האם במהלך הנישואים קיימה יחסי מין עם אדם אחר מלבד בעלה. על שאלה זו היא ענתה בשלילה, ותשובתה הוכחה כנכונה. זאת בסתירה לממצא לפיו שיקרה לגבי קיום יחסי מין עם הגבר איתו התכתבה.
לעניין התכתובת שניהלה עם הגבר האחר, הדיינים קבעו שלמרות שאין במסרונים עצמם כדי להצביע על קשר רומנטי בין אישה לגבר, אין זו התנהלות המתאימה לאישה נשואה. יחד עם זאת, הם לקחו בחשבון את העובדה שהאישה נענתה לבקשת הבעל לחדול מהקשר עם הגבר. הדבר מוכיח כי אכן ניסתה לרכוש את אמון בעלה בחזרה.
הדיינים קבעו שלא המסרונים היו עילת הגירושין, אלא חשדות הבעל. לכן עליו לשלם לגרושתו את כתובתה. אלא שהוא ישלם רק 175 אלף שקל ולא מיליון, הן בגלל המשבר הנפשי הקשה העובר על בני המשפחה, הן לאור העובדה שיש לאפשר לו לעמוד גם בדמי המזונות שהוא מחויב בהם, והן לאור העובדה שדמי הכתובה - שנחתמה לפני 20 שנה - מופרזים.
לא די בתחושות
בית הדין הוכיח שהדיינים בודקים כל טיעון וטיעון בגדר ראיות על פי ההלכה, ופוסקים בהתאם. הבעל חיפש כל סיבה לפטור את עצמו מתשלום הכתובה וניסה לעשות שימוש בכל בדל כוזב של ראיה שעמדה לרשותו - ללא הצלחה.
ניכר מפסק הדין שהדיינים נחלקו בדעותיהם בעניין התנהגותה של האישה ונטו לה חסד, בעיקר בכך שלא קיבלו את בדיקת פוליגרף כראיה מהימנה ולא הסתמכו על המסרונים הרבים שהחליפה עם גבר אחר - כעדות לקיומו של רומן ביניהם.
יחד עם זאת, גם הבעל הרוויח את יומו בבית הדין: הוא אמנם חויב לשלם לאישה את כתובתה, אלא ששיעורה הופחת ל-20% בלבד מהסכום המקורי.
אם יש בין הקוראים בעל החושד שאשתו בוגדת בו, כדאי שידע שלא די בתחושות ובטענות לא מבוססות. בסוף הוא עלול למצוא עצמו תובע גירושין מאשתו שלכאורה בגדה בו, ומחויב לשלם את כתובתה.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד אברהם הופרט
עוסק בתחום המשפחה
לפנייה לכתב/ת 
