הדרישה המופרזת של מינהל מקרקעי ישראל
בני זוג מכרו את ביתם, שממוקם על קרקע בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. המינהל דרש מהם לשלם מאות אלפי שקלים עבור הסכמתו לעסקה, ועבור תוספות הבנייה שלטענתו ביצעו בנכס. ביהמ"ש: בחוסר הגינות
בשנת 1993 רכשו בני זוג מגרש ועליו בית פרטי. שמונה שנים מאוחר יותר מכרו אותו, ומכיוון שקק"ל היא בעלת קרקע, הם נדרשו לשלם למינהל מקרקעי ישראל "דמי הסכמה". מדובר בתשלום עבור הסכמת המינהל לעסקת המכר והעברת הזכויות בנכס.
לפי החלטת מועצת מקרקעי ישראל, שווי דמי ההסכמה עומד על שליש מעלות שווי המגרש בין מועד הרכישה (1993) לבין מועד המכירה (2001). וכך הגיעה הדרישה בלי שהמינהל טרח להמציא חוות דעת שמאית מסודרת לשווי המגרש במועד הרכישה. אז הוא הסתמך על הערכת שמאי מאותה תקופה.
לטענת בני הזוג, הערכת השמאי הזו הייתה שגויה וגבוהה מדי, והעלתה את דמי ההסכמה בהם חויבו. השגות שהגישו למינהל נדחו ברובן, למרות שחוות דעת של שמאי ממשלתי תמכה בחישוביהם.
ואם זה לא מספיק, חמש שנים אחרי מכירת הבית, מינהל מקרקעי ישראל החליט שבני הזוג צריכים לשלם לו "דמי היתר" בסך 62 אלף שקל. במקרה זה מדובר בתשלום עבור תוספות בנייה, שאינן מאושרת בתכנית המתאר.
אלא שלטענת בני הזוג, הם לא עשו כל שינוי במגרש או בבית - ומי שעשה זאת הם בעליו הקודמים. בסופו של דבר, הם שילמו את הכספים למינהל, אך לאחר מכן הגישו נגדו תביעה לבית משפט השלום בעכו. בתביעה דרשו לקבוע שדמי ההסכמה יחושבו לפי שווי הרכישה כפי שהם חישבו אותו. בנוסף ביקשו לקבל חזרה את דמי ההיתר, שנגבו מהם לטענתם שלא כדין.
הם הסבירו לבית המשפט כי המינהל ניצל את כוחו ואת יכולתו לעכב את העברת הזכויות, כדי לגרום להם לשלם כספים שלא מגיעים לו. ואילו מינהל מקרקעי ישראל טען בתגובה כי בית המשפט לא צריך להתערב בשיקול דעתו, וכי שווי החיובים נקבע כדין.
התנהלות שגויה
השופט זיאד סלאח קיבל את התביעה. באשר לדמי ההסכמה, קבע כי המינהל לא היה רשאי להתעלם מחוות הדעת של השמאי הממשלתי, בפרט כאשר הסתמך רק על הערכת שמאי שלא נוסחה כחוות דעת שמאית, ואינה מכילה את הפרטים הנדרשים.
התנהלות זו של המינהל הייתה שגויה ולא הגונה, קבע השופט, ולכן יש לחשב את דמי ההסכמה בהתאם לשווי הרכישה שחישבו בני הזוג. ובמילים אחרות, הם נדרשים לשלם 80 אלף שקל פחות מכפי שדרש מינהל מקרקעי ישראל.
לעניין דמי ההיתר, השופט הכריע כי מאחר שהוכח חד-משמעית שהתובעים כלל לא ביצעו תוספות בנייה, המינהל לא יכול לבוא עמם בחשבון - רק כי לא שם לב לחריגות הבנייה בעבר. לכן השופט סלאח הורה למינהל להחזיר לבני הזוג את דמי ההיתר ששילמו במלואם.
ולבסוף, המינהל חויב גם בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
גם הרשויות מועדות לטעויות
"כאזרחים הגונים, רבים מאיתנו רואים ברשויות הממשל אורים ותומים - גופים שאין לערער על החלטותיהם", אומר עו"ד גלעד בנאי, העוסק בתחום המקרקעין. "והנה, פסק דין זה מדגים כי גם ברשויות אלה יושבים בני אדם המועדים לטעויות ואי-הבנות, וגם הן כפופות לסמכותם השיפוטית של בתי המשפט". המסקנה? נהלו את המגעים מול הגופי הללו באופן מסודר, ואל תוותרו אם אתם סבורים שנפלה טעות.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
