הדרישה המופרזת של מינהל מקרקעי ישראל

בשנת 1993 רכשו בני זוג מגרש ועליו בית פרטי. שמונה שנים מאוחר יותר מכרו אותו, ומכיוון שקק"ל היא בעלת קרקע, הם נדרשו לשלם למינהל מקרקעי ישראל "דמי הסכמה". מדובר בתשלום עבור הסכמת המינהל לעסקת המכר והעברת הזכויות בנכס.

לפי החלטת מועצת מקרקעי ישראל, שווי דמי ההסכמה עומד על שליש מעלות שווי המגרש בין מועד הרכישה (1993) לבין מועד המכירה (2001). וכך הגיעה הדרישה בלי שהמינהל טרח להמציא חוות דעת שמאית מסודרת לשווי המגרש במועד הרכישה. אז הוא הסתמך על הערכת שמאי מאותה תקופה.

• עוד פסקי דין מעניינים - בעמוד המשפט של ynet
  

לטענת בני הזוג, הערכת השמאי הזו הייתה שגויה וגבוהה מדי, והעלתה את דמי ההסכמה בהם חויבו. השגות שהגישו למינהל נדחו ברובן, למרות שחוות דעת של שמאי ממשלתי תמכה בחישוביהם.

התנהלות שגויה  

השופט זיאד סלאח קיבל את התביעה. באשר לדמי ההסכמה, קבע כי המינהל לא היה רשאי להתעלם מחוות הדעת של השמאי הממשלתי, בפרט כאשר הסתמך רק על הערכת שמאי שלא נוסחה כחוות דעת שמאית, ואינה מכילה את הפרטים הנדרשים.

גם הרשויות מועדות לטעויות

"כאזרחים הגונים, רבים מאיתנו רואים ברשויות הממשל אורים ותומים - גופים שאין לערער על החלטותיהם", אומר עו"ד גלעד בנאי, העוסק בתחום המקרקעין. "והנה, פסק דין זה מדגים כי גם ברשויות אלה יושבים בני אדם המועדים לטעויות ואי-הבנות, וגם הן כפופות לסמכותם השיפוטית של בתי המשפט". המסקנה? נהלו את המגעים מול הגופי הללו באופן מסודר, ואל תוותרו אם אתם סבורים שנפלה טעות.

• לעיון בפסק הדין
• הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין